דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

 

סוטה דף י

המשך פרק ראשון 'המקנא לאשתו'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(סוטה ט,ב)

(שופטים יג,כה) ותחל רוח ה' (רוח נבואה ששרתה על יעקב) [לפעמו במחנה דן, בין צרעה ובין אשתאל]

אמר רבי חמא ברבי חנינא: חלתה נבואתו של יעקב אבינו, דכתיב (בראשית מט,יז) יהי דן נחש עלי דרך [שפיפן עלי ארח, הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור]

 

'לפעמו במחנה דן' - אמר רבי יצחק דבי רבי אמי: מלמד שהיתה שכינה מקשקשת לפניו (ללוותו באשר הולך) כזוג: כתיב הכא 'לפעמו במחנה דן' וכתיב התם (שמות לט,כו) פעמון ורימון [פעמן ורמן על שולי המעיל סביב לשרת, כאשר צוה ה' את משה].

 

'בין צרעה ובין אשתאול' - אמר רבי אסי: צרעה ואשתאול - שני הרים גדולים היו, ועקרן שמשון וטחנן זה בזה.

 

[שופטים יג,ה: כי הנך הרה וילדת בן ומורה לא יעלה על ראשו כי נזיר אלקים יהיה הנער מן הבטן] והוא יחל להושיע את ישראל [מיד פלשתים].

אמר רבי חמא ברבי חנינא:

 

(סוטה י,א)

הוחל שבועתו של אבימלך (בָטְלָה, לשון 'לא יחל דברו' (במדבר ל,ג): לפי שהם עברו על השבועה תחילה), דכתיב [בראשית כא,כג: ועתה השבעה לי באלקים הנה] אם תשקר לי ולניני ולנכדי [כחסד אשר עשיתי עמך, תעשה עמדי ועם הארץ אשר גַּרְתָּה בה].

 

[שופטים יג,כד: ותלד האשה בן ותקרא את שמו שמשון] ויגדל הנער ויברכהו ה' - במה ברכו (כל ברכה שבמקרא לשון ריבוי הוא: דבר המרבה ומצוי בו שובע; פוייש"ן בלע"ז; ומה ברכה נמצא בו? לא מצינו עושר בשמשון?)

אמר רב יהודה אמר רב: שברכו באמתו: אמתו כבני אדם וזרעו כנחל שוטף (למה שנתאוה - נתברך).

 

(שופטים טז,כח) ויקרא שמשון אל ה' ויאמר: ה' אלהים זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים; אמר רב: אמר שמשון לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! זכור לי עשרים <ושתים> שנה ששפטתי את ישראל ולא אמרתי לאחד מהם "העבר לי מקל ממקום למקום" ('נקם אחת משתי עיני' - שכר אחת מעיני תן לי בנקמה זו, ושכר האחרת לעולם הבא).

 

(שופטים טו,ד) וילך שמשון וילכד שלש מאות שועלים [ויקח לפדים ויפן זנב אל זנב וישם לפיד אחד בין שני הזנבות בַתָוך]; מאי שנא שועלים?

אמר רבי איבו בר נגדי אמר רבי חייא בר אבא: אמר שמשון: יבא מי שחוזר לאחוריו (כשצדין אותו, אינו (מרחיק) לברוח אלא חוזר עקלקלות) ויפרע מפלשתים שחזרו בשבועתן.

 

תניא: 'אמר רבי שמעון החסיד: בין כתיפיו של שמשון ששים אמה היה, שנאמר (שופטים טז,ג) וישכב שמשון עד חצי הלילה ויקם בחצי הלילה ויאחז בדלתות שער העיר (בעזה משתעי קרא) ובשתי המזוזות, ויסעם עם הבריח וישם על כתיפיו (כשיעור כתיפיו) [ויעלם אל ראש ההר אשר על פני חברון] וגמירי דאין דלתות עזה פחותות מששים אמה.

 

[שופטים טז,כא: ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו ויורידו אותו עזתה ויאסרוהו בנחשתים] ויהי טוחן בבית האסורים; אמר רבי יוחנן: אין טחינה אלא לשון עבירה, וכן הוא אומר (איוב לא,י) תטחן לאחֵר אשתי [ועליה יכרעון אחרין] - מלמד שכל אחד ואחד הביא לו [לשמשון] את אשתו לבית האסורים כדי שתתעבר הימנו.

אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: קמי דשתי חמרא - חמרא (לפני כל אדם מביאין מה שהוא רגיל בו: לפני שותי יין מביאין יין); קמי רפוקא גרידיא – דובלא (לפני עובד אדמה וחופר בגנות שרגיל לאכול ירק - מביאין סל מלא ירק; 'דובלי' מין ירק הוא);

ואמר רב יוחנן: כל המזנה - אשתו מזננת עליו, שנאמר (איוב לא,ט) אִם נִפְתָּה לִבִּי עַל אִשָּׁה וְעַל פֶּתַח רֵעִי אָרָבְתִּי; וכתיב (איוב לא,י) תִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי וְעָלֶיהָ יִכְרְעוּן אֲחֵרִין; והיינו דאמרי אינשי: איהו בי קארי - ואיתתיה בי בוציני ('קארי' ו'בוציני' - מין אחד הוא, אלא שאלו גדולים ואלו קטנים; כלומר: במה שהוא עוסק - היא עסוקה);

 

ואמר רב יוחנן: שמשון דן את ישראל כאביהם שבשמים, שנאמר (בראשית מט,טז) דן ידין עמו כאחד [שבטי ישראל] (כיחידו של עולם במשפט צדק); ואמר רבי יוחנן: שמשון - על שמו של הקב"ה נקרא, שנאמר (תהלים פד,יב) כי שמש ומגן ה' אלהים [חן וכבוד יתן ה' לא ימנע טוב להלכים בתמים] (משמע שכינהו בשמו של הקב"ה ממש); (שמש: לשון חומה, כמו 'ושמתי כדכוד שמשותיך' (ישעיהו נד,יב))

אלא מעתה לא ימחה [השם 'שמש']!?

אלא מעין שמו של הקב"ה (שאין 'שמש' שם ממש, אלא 'מגן ומציל'): מה הקב"ה מגין על כל העולם כולו - אף שמשון מגין בדורו על ישראל;

 

ואמר רבי יוחנן: בלעם חיגר ברגלו אחת היה, שנאמר [במדבר כג,ג: ויאמר בלעם לבלק: התיצב על עלתך ואלכה, אולי יקרה ה' לקראתי ודבר מה יראני והגדתי לך] וילך שפי (אשלויישי"ש, כמו 'דשף מדוכתיה' (חולין מב,ב)); שמשון חיגר בשתי רגליו היה, שנאמר [בראשית מט,יז: יהי דן נחש עלי דרך] שפיפן עלי ארח [הנשך עקבי סוס, ויפל רכבו אחור] (שפיפון: שפייה כפולה).

 

תנו רבנן: 'חמשה נבראו מעין דוגמא של מעלה (נשתנו מן התחתונים לתפארת), וכולן לקו בהן: שמשון בכחו, שאול בצוארו, אבשלום בשערו, צדקיה בעיניו, אסא ברגליו:

שמשון בכחו – דכתיב [שופטים טז,יט: ותישנהו על ברכיה ותקרא לאיש ותגלח את שבע מחלפות ראשו; ותחל לענותו] ויסר כחו מעליו (לא מייתי ראיה, אלא דכולן לקו);

שאול בצוארו (ויגבה מכל העם משכמו ומעלה (שמואל א י,כג)) - דכתיב [שמואל א לא,ד: ויאמר שאול לנשא כליו: שלף חרבך ודקרני בה פן יבואו הערלים האלה ודקרני והתעללו בי; ולא אבה נשא כליו כי ירא מאד] ויקח שאול את החרב ויפל עליה (מקום שהורגין בחרב והיינו צואר);

אבשלום בשערו - כדבעינן למימר קמן;

צדקיה בעיניו (לא ידענא מנלן דנשתנה לשבח, וכן אסא ברגליו, אלא כן שמע מרבו) - דכתיב [מלכים ב כה,ז: ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו] ואת עיני צדקיהו עור [ויאסרהו בנחשתים ויבאהו בבל];

אסא ברגליו - דכתיב [מלכים א טו,כג: ויתר כל דברי אסא וכל גבורתו וכל אשר עשה והערים אשר בנה הלא המה כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה] רק לעת זקנתו חלה את רגליו; ואמר רב יהודה אמר רב: שאחזתו פדגרא (שם חולי הוא שאוחז ברגלים, וקורא לו 'פודגרא').

אמר ליה מר זוטרא בריה דרב נחמן לרב נחמן: היכי דמי 'פדגרא'?

אמר ליה: כמחט בבשר החי.

מנא ידע?

איכא דאמרי מיחש הוה חש ביה, ואיכא דאמרי מרביה שמע ליה, ואיכא דאמרי (תהלים כה,יד) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם;

דרש רבא: מפני מה נענש אסא (לחלות)? - מפני שעשה אנגריא (עבודת המלך) בתלמידי חכמים, שנאמר (מלכים א טו,כב) והמלך אסא השמיע את כל יהודה אין נקי [וישאו את אבני הרמה ואת עציה אשר בנה בעשא; ויבן בם המלך אסא את גבע בנימן ואת המצפה] ('השמיע את כל יהודה' = הזעיקן; 'וישאו את אבני הרמה' = שהיה מלך ישראל בונה עליה כרך לבלתי תת יוצא ובא לאסא); מאי 'אין נקי'? - אמר רב יהודה אמר רב: אפילו חתן מחדרו (שכתוב בו נקי יהיה לביתו וגו' (דברים כד,ה)) וכלה מחופתה.

 

כתיב (שופטים יד,א) וירד שמשון תמנתה [וירא אשה בתמנתה מבנות פלשתים] (אלמא תמנת בירידה), וכתיב [בראשית לא,יג: ויגד לתמר לאמר:] הנה חמיך עולה תמנתה [לגז צאנו] (אלמא עלייה היא; ושמשון ויהודה תרוייהו בארץ ישראל הוו)?

אמר רבי אלעזר: שמשון, שנתגנה בה (שנשא מבנות פלשתים האסורות לו), כתיב ביה 'ירידה'; יהודה, שנתעלה בה (שמשם נולדו פרץ וזרח שהעמידו מלכים ונביאים בישראל), כתיב ביה 'עליה'.

רבי שמואל בר נחמני אמר: שתי תמנאות היו: חדא בירידה וחדא בעליה.

רב פפא אמר: חדא תמנה הואי (שהיתה מיושבת באמצע שיפוע ההר): דאתי מהאי גיסא (הבא לה מראש ההר) – ירידה, ודאתי מהאי גיסא (הבא לה מרגלי ההר) עליה, כגון ורדוניא ובי בארי ושוקא דנרש (עיירות הן היושבות בשיפוע ההרים).

 

[בראשית לא,יד: ותסר בגדי אלמנותה מעליה ותכס בצעיף ותתעלף] ותשב בפתח עינים [אשר על דרך תמנתה, כי ראתה כי גדל שלה והוא לא נתנה לו לאשה]; אמר רבי אלכסנדרי: מלמד שהלכה וישבה לה בפתחו של אברהם אבינו, מקום שכל עינים צופות לראותו (שהיו רגילין להתקבל שם וללון, והיה חביב עליהם).

רב חנין אמר רב: מקום הוא ששמו 'עינים', וכן הוא אומר [יהושע טו,לד: וְזָנוֹחַ וְעֵין גַּנִּים] תַּפּוּחַ וְהָעֵינָם.

רבי שמואל בר נחמני אמר: שנתנה עינים לדבריה (דוגמא ופתח היתר נתנה לעצמה, שאין עבירה בדבר) כשתבעה: אמר לה "שמא נכרית את?" אמרה ליה "גיורת אני (ואיני עובדת כוכבים וראויה לך)"; "שמא אשת איש את"? אמרה ליה "פנויה אני (ומותרת לכל אדם)"; "שמא קיבל בך אביך קידושין"? אמרה ליה "יתומה אני (והייתי קטנה והשיאוני אמי ואחיי)" (ואין נישואין לער ואונן כלום לאסור עליו משום כלתו; ואין זכות לאם ולאחים להשיא קטנה אלא האב זוכה בה, כדכתיב את בתי נתתי לאיש הזה (דברים כב,טז); ולהך סברא לאו בתו של שם היתה, שמשנת ששים ליעקב כלו שנותיו של שם, ויעקב כבר היה יותר מבן מאה ועשר); "שמא טמאה את"? אמרה ליה "טהורה אני (מנדה)".

 

[בראשית כא,לג] ויטע אשל בבאר שבע [ויקרא שם בשם ה' אל עולם]; אמר ריש לקיש: מלמד שעשה פרדס ונטע בו (לההנות עוברים ושבים) כל מיני מגדים.

רבי יהודה ורבי נחמיה: חד אמר פרדס וחד אמר פונדק (ללון שם אורחים; ולשון 'אש"ל' - נוטריקון הוא: אכילה שתיה לויה: שהיה מאכילן ומשקן ואחר כך מלווה אותן); בשלמא למאן דאמר פרדס - היינו דכתיב 'ויטע', אלא למאן דאמר פונדק - מאי 'ויטע'?

כדכתיב: ויטע אהלי אפדנו [בין ימים להר צבי קדש ובא עד קצו ואין עוזר לו] (פסוק הוא בדניאל (דניאל יא,מה) על אחד מהמלכים).

 

'ויקרא שם בשם ה' אל עולם' - אמר ריש לקיש אל תיקרי 'ויקרא'

 

(סוטה י,ב)

אלא 'ויקריא': מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב  (למד לבריות לקרות שם בשם ה' אל עולם); כיצד? - לאחר שאכלו ושתו (מִשּלוֹ), עמדו לברכו (לאברהם); אמר להם: "וכי משלי אכלתם? משל אלהי עולם אכלתם! הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם"!

 

(בראשית לח,טו) ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה; משום דכסתה פניה חשבה לזונה?

אמר רבי אלעזר: שכסתה פניה בבית חמיה (ולא ראה אותה כל הימים שגדלה בביתו, לפיכך לא הכיר בה), דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה - זוכה ויוצאין ממנה מלכים ונביאים; מנלן? מתמר: נביאים - דכתיב (ישעיהו א,א) חזון ישעיהו בן אמוץ [אשר חזה על יהודה וירושלם בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה]; מלכים – מדוד; ואמר רבי לוי: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: אמוץ (אביו של ישעיהו) ואמציה (מלך יהודה) - אחים הוו (ואמציה מזרע דוד היה, ואמוץ אחיו נביא היה, אלמא נביאים נפיק מינה).

 

(בראשית לח,כה) היא מוצאת [והיא שלחה אל חמיה לאמר: לאיש אשר אלה לו אנכי הרה; ותאמר: הכר נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה]? 'היא מיתוצאת' (הוי משמע לשון הוצאה בעל כרחה; 'היא מוצאת' - משמע לשון מציאה) מיבעי ליה?

אמר רבי אלעזר: לאחר שנמצאו סימניה (חותמו ופתילים ומטה) בא סמאל (שהוא שר של אדום) וריחקן (כדי שתשרף, ולא יצא דוד ממנה המכה את אדום בגיא מלח [שמואל ב ח,יג; תהלים ס,ב]), בא גבריאל וקירבן; היינו דכתיב (תהלים נו,א) למנצח על יונת אלם רחוקים (על עסקי הרחקה שנעשו סימניה רחוקים) לדוד מכתם (לאותה שהיתה ראויה ועומדת לצאת ממנה דוד) [באחז אותו פלשתים בגת]; אמר רבי יוחנן: משעה שנתרחקו סימניה נעשית כיונה אילמת; 'לדוד מכתם' - שיצא ממנה דוד שהיה מך (עניו) ותם (תמים בדרכיו) לכל.

דבר אחר 'מכתם' - שהיתה מכתו תמה (מקום מילה שהוא ראוי למכה היה תם ושלם שלא הוצרך לחסרו), שנולד כשהוא מהול;

דבר אחר 'מכתם' - כשם שבקטנותו (קודם שמלך) הקטין עצמו אצל מי שגדול ממנו ללמוד תורה, כך בגדולתו (לאחר שמלך; ולשון 'מכתם' - שהיתה תמה מכתו מתחלתו ועד סופו לא נחסר ענוותנותו ולא נשתנית).

 

(בראשית לח,כה) והיא שלחה אל חמיה לאמר "לאיש אשר אלה לו אנכי הרה" [ותאמר: הכר נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה] (ולא שלחה לו לאמר "ממך אני הרה והרי סימנין שלך").

ותימא ליה (לשליח) מימר (אמור לו שממנו אני הרה ואלו סימניו)?

אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב, ואמרי לה אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, ואמרי לה אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים' – מנלן? מתמר (אף זו - נוח היה לה לישרף ואל תלבין פניו, לפיכך שלחה לו: אם יהודה ויגלה הוא עצמו את הדבר – יגלה, ואם לאו - תשרף ולא תגלה היא את הדבר).

 

(שם) 'הכר נא' - אמר רבי חמא ברבי חנינא: ב'הכר' בישר לאביו (דבר שנצטער בו) - ב'הכר' בישרוהו: בהכר בישר [בראשית לז,לב: וישלחו את כתנת הפסים ויביאו אל אביהם ויאמרו: זאת מצאנו;] הכר נא הכתנת בנך היא [אם לא]; בהכר בישרוהו: 'הכר נא למי'

'נא' - אין נא אלא לשון בקשה; אמרה ליה: בבקשה ממך הכר פני בוראך ואל תעלים עיניך ממני.

 

(בראשית לח,כו) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני [כי על כן לא נתתיה לשלה בני; ולא יסף עוד לדעתה] - היינו דאמר רב חנין בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: יוסף, שקדש שם שמים בסתר - זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה, דכתיב (תהלים פא,ו) עדות ביהוסף שמו [בצאתו על ארץ מצרים, שפת לא ידעתי אשמע]; יהודה, שקדש שם שמים בפרהסיא - זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה: כיון שהודה ואמר "צדקה ממני" - יצתה בת קול ואמרה: "אתה הצלת תמר ושני בניה מן האוּר - חייך שאני מציל בזכותך שלשה מבניך מן האור".

מאן נינהו?

חנניה מישאל ועזריה.

 

'צדקה ממני' - מנא ידע (שממנו היא מעוברת? שמא אף אחרים באו עליה)?

יצתה בת קול ואמרה (בת קול אמרה): ממני יצאו כבושים (דברים עלומים שנגזרו מלפני, שיצאו מזו מלכים, ואי אפשר לצאת אלא מיהודה דכתיב (בראשית מט,ט) 'גור אריה יהודה'; 'כבושים' - דברי סתר, גזירת המלך כמו 'בהדי כבשי דקודשא בריך הוא למה לך' - בברכות (י,א) גבי חזקיה).

 

[בראשית לח,כו: ויכר יהודה ויאמר "צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני"] ולא יסף עוד לדעתה; אמר שמואל סבא חמוה דרב שמואל בר אמי משמיה דרב שמואל בר אמי: כיון שידעה (שידע בה שהיא צדקת, ולשם שמים נתכוונה) - שוב לא פסק ממנה: כתיב הכא 'ולא יסף עוד לדעתה' וכתיב התם [דברים ה,יח: את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל] קול גדול ולא יסף [ויכתבם על שני לחת אבנים, ויתנם אלי][1].

 

אבשלום נתגאה בשערו וכו':

תנו רבנן: 'אבשלום - בשערו מרד, שנאמר (שמואל ב יד,כה) וכאבשלום לא היה איש יפה [בכל ישראל להלל מאד, מכף רגלו ועד קדקדו לא היה בו מום] (שם, כו) ובגלחו את ראשו - והיה מקץ ימים לימים (משנה לשנה, שנזיר עולם היה ומגלח אחת לי"ב חודש) אשר יגלח, כי כבד עליו וגלחו ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך';

תנא: 'אבן שאנשי טבריא ואנשי ציפורי שוקלים בה';

לפיכך נתלה בשערו, שנאמר (שמואל ב יח,ט) ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רוכב על הפרד ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויאחז ראשו באלה ויותן בין השמים ובין הארץ והפרד אשר תחתיו עבר; [שקל ספסירא בעא למיפסקיה]

תנא דבי רבי ישמעאל: 'באותה שעה נבקע שאול מתחתיו'.

 

(שמואל ב יט,א) וירגז המלך ויעל על עליית השער ויבך וכה אמר בלכתו בני אבשלום בני בני אבשלום מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני והמלך לאט את פניו ויזעק המלך קול גדול בני אבשלום אבשלום בני בני; הני תמניא 'בני' למה?

שבעה דאסקיה משבעה מדורי גיהנם, ואידך: איכא דאמרי דקריב רישיה לגבי גופיה (שהיה ראשו מושלך רחוק מגופו וקירבו), ואיכא דאמרי דאייתיה לעלמא דאתי.

 

(שמואל ב יח,יח) ואבשלום לקח, ויצב לו בחייו [את מצבת אשר בעמק המלך כי אמר: אין לי בן בעבור הזכיר שמי; ויקרא למצבת על שמו ויקרא לה 'יד אבשלום' עד היום הזה]; מאי 'לקח'?

אמר ריש לקיש: שלקח מקח רע לעצמו (והכי קאמר קרא: ואבשלום לקח לו את המצבה הזאת בחייו ויצב לו את מצבת אשר בעמק המלך)

'את מצבת אשר בעמק המלך וגו' - אמר רב חנינא בר פפא: בעצה עמוקה של מלכו של עולם (של הקב"ה שהוא מלך עולם: שגזר על דוד כן במעשה בת שבע),

 

(סוטה יא,א)

דכתיב [שמואל ב יב,יא: כה אמר ה'] הנני מקים עליך רעה מביתך [ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעיך; ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת] (הציב אבשלום אותה עצה וקיימה מצבת דבריו של הקב"ה, כדכתיב לעולם ה' דברך נצב (תהלים קיט,פט) ויקרא למצבת על שמו: גרם לאותה רעה שתקרא על שמו, ויקרא לה 'יד אבשלום' - כך היא נקראת).

 

כיוצא בדבר אתה אומר: [בראשית לז,יד: ויאמר לו: לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן והשבני דבר] וישלחהו מעמק חברון [ויבא שכמה] (ביוסף משתעי קרא, כששלחו יעקב אצל אחיו, והוא תחילת סיבת ירידת ישראל למצרים) - אמר רב חנינא בר פפא: בעצה עמוקה של אותו צדיק שקבור בחברון (אברהם), דכתיב [בראשית טו,יג: ויאמר לאברם:] ידוע תדע כי גר יהיה זרעך [בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה].

 

[שמואל ב יח,יח: ואבשלום לקח, ויצב לו בחייו את מצבת אשר בעמק המלך] כי אמר: אין לי בן [בעבור הזכיר שמי; ויקרא למצבת על שמו ויקרא לה 'יד אבשלום' עד היום הזה] - ולא הוו ליה בני? והכתיב (שמואל ב יד,כז) ויולדו לאבשלום שלשה בנים ובת אחת [ושמה תמר; היא היתה אשה יפת מראה]?

אמר רב יצחק בר אבדימי: שלא היה לו בן הגון למלכות.

רב חסדא אמר: גמירי: 'כל השורף תבואתו של חבירו אינו מניח בן ליורשו', ואיהו קלייה לדיואב, דכתיב (שמואל ב יד,ל) ויאמר אל עבדיו "ראו חלקת יואב אל ידי ולו שם שעורים לכו והציתוה באש" - ויציתו עבדי אבשלום את החלקה באש.

 

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:[email protected], http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at [email protected]