דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
סוטה
דף ט
המשך פרק ראשון 'המקנא לאשתו'
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(סוטה ח,ב)
תניא: 'היה רבי אומר: מנין שבמדה שאדם מודד בה מודדין
לו? - שנאמר (ישעיהו כז,ח) בְּסַאסְּאָה
בְּשַׁלְחָהּ תְּרִיבֶנָּה (בתוך אותה סאה עצמה כשאתה משלחה
לאבדון תריבנה) [הָגָה בְּרוּחוֹ הַקָּשָׁה בְּיוֹם קָדִים]; אין לי אלא סאה (עבירה גדולה); מנין לרבות תרקב (חצי סאה: תרי וקב, דהיינו
שלשה קבין) וחצי
תרקב, קב וחצי קב, רובע וחצי רובע, תומן ועוכלא (משקלות קטנים הן, ושיעורן
בבבא בתרא ב'המוכר את הספינה' (צ,א))?
מנין? תלמוד לומר (ישעיהו
ט,ד) כִּי
כָל סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ [וְשִׂמְלָה
מְגוֹלָלָה בְדָמִים וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה מַאֲכֹלֶת אֵשׁ].
ומנין שכל
פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול (ואף על פי שלא נפרעו ממנו פעם ראשונה
ושניה - לא ויתרו לו עליהם, אלא מצטרפין לו אותן לחשבון)?
תלמוד לומר [קהלת ז,כז:
ראה זה מצאתי
אמרה קהלת]
אחת לאחת למצוא חשבון, וכן
מצינו בסוטה: שבמדה שמדדה בה - מדדו לה: היא עמדה על פתח ביתה ליראות לו, לפיכך
כהן מעמידה על שער נקנור ומראה קלונה לכל; היא פרסה לו (כנגדו) סודרין נאין על ראשה, לפיכך כהן נוטל כפה (צעיף) מעל ראשה, ומניחו תחת רגליה; היא קשטה לו פניה,
לפיכך
(סוטה ט,א)
פניה
מוריקות (הכי תני לקמן: אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה
בולטות); היא כחלה
לו עיניה, לפיכך עיניה בולטות; היא קלעה לו את שערה, לפיכך כהן סותר את שערה; היא
הראתה לו באצבע (רמזה לו לבא אצלה), לפיכך ציפורניה נושרות; היא חגרה לו בצילצול, לפיכך כהן
מביא חבל המצרי וקושר לה למעלה מדדיה; היא פשטה לו את יריכה, לפיכך יריכה נופלת;
היא קיבלתו על כריסה, לפיכך בטנה צבה; היא האכילתו מעדני עולם, לפיכך קרבנה מאכל
בהמה (שעורים);
היא השקתהו יין משובח בכוסות משובחים, לפיכך כהן משקה מים המרים במקידה של חרש (פחותה ומגונה שבכוסות); היא עשתה בסתר, 'יושב בסתר עליון' שם בה פנים (פנאי ליפרע ממנה: ושמתי אני את פני (ויקרא
כ,ה) ונתתי פני (ויקרא
יז,י) - כולן
לשון 'פונה אני מכל עסקי ועוסקני בהן'), שנאמר (איוב כד,טו) וְעֵין נֹאֵף
שָׁמְרָה נֶשֶׁף לֵאמֹר לֹא תְשׁוּרֵנִי עָיִן [וְסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים];
דבר אחר:
היא עשתה בסתר, המקום פירסמה בגלוי, שנאמר (משלי
כו,כו) תִּכַּסֶּה שִׂנְאָה בְּמַשָּׁאוֹן תִּגָּלֶה
רָעָתוֹ בְקָהָל (המכסה
דבר השנוי למקום במשאון – בחשך, כמו שואה (איוב ל,ג)
שעושה מעשיו בחושך)'.
ומאחר דנפקא ליה מאחת לאחת למצא חשבון, 'כי כל סאון סואן ברעש' (כי כל
סאון שבא
ללמדנו שאף עבירות קטנות נפרעות הימנו) למה לי (מאחת לאחת נפקא)?
לכמדה (שבמדה שמודד מודדין לו, הפרעון מעין
החטא);
ומאחר דנפקא ליה מ'כי כל סאון סואן ברעש', בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְחָהּ תְּרִיבֶנָּה (ישעיהו כז,ח) למה לי?
לכדרב חיננא בר פפא, דאמר רב חיננא בר פפא: אין
הקב"ה נפרע מן האומה עד שעת שילוחהּ (איבודה מן העולם), שנאמר '(ישעיהו
כז,ח) בְּסַאסְּאָה
בְּשַׁלְחָהּ [תְּרִיבֶנָּה הָגָה בְּרוּחוֹ
הַקָּשָׁה בְּיוֹם קָדִים].
איני, והאמר
רבא: שלשה כוסות (בחלומו של שר המשקים) האמורות במצרים - למה? אחת ששתת בימי משה, ואחת ששתת בימי
פרעה נכה (לבא נבוכדנצר מלך בבל להכות את ארץ מצרים), ואחת שעתידה לשתות עם חברותיה (לימות המשיח, אלמא לא נטרדה
במכה ראשונה); וכי
תימא הנך אזדו (הראשונים כלו כולן), והני אחריני נינהו (ואלו מאומות אחרות היו
שנתישבו בארץ מצרים) –
והתניא: 'אמר
רבי יהודה: מנימין גר המצרי (הוא עצמו נתגייר) היה לי חבר, מתלמידי רבי עקיבא; אמר מנימין גר
המצרי: "אני מצרי ראשון, ונשאתי מצרית ראשונה; אשיא לבני מצרית שניה (בת מצרית גיורת וגר מצרי
שתהא היא שניה לגירות) כדי
שיהא בן בני (שלישי, ו)מותר לבא בקהל (וראוי לישא בת ישראל, דכתיב (דברים
כג,ט): בנים אשר יולדו להם דור
שלישי יבא להם בקהל ה'; שאם הייתי משיא לבני מצרית ראשונה - היה בן בני שני מצד האם, דאמר
ביבמות (עח,א) ובקידושין (סז,א) [בנים אשר יולדו] להם - הלך אחר פסולן, אלמא
עדיין מצרים הם, דאילו שאר אומות - מותרין לבא בקהל מיד; מנימין לית ליה הא
דאמר בברכות (כח,א) שהעמונים והמצרים מותרין לבא בקהל שכבר עלה סנחריב ובלבל את
כל האומות, והכי נמי קתני בתר דהך מילתא בתוספתא דקדושין [פ"ה
ה"ד [ליברמן]]: 'אמר לו רבי עקיבא מנימין: טעית שכבר עלה סנחריב ובלבל כו')"?
אלא אי איתמר
הכי איתמר: אמר רב חיננא בר פפא: אין הקב"ה נפרע מן המלך עד שעת שילוחוֹ,
שנאמר בסאסאה בשלחה תריבנה וגו'.
אמימר מתני להא
דרב חיננא בר פפא אהא (מן המקרא הזה): מאי דכתיב (מלאכי ג,ו) כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם: 'אני ה' לא שניתי' - לא
הכיתי לאומה ושניתי לה, 'ואתם
בני יעקב לא כליתם' - היינו דכתיב [דברים
לב,כג: אַסְפֶּה
עָלֵימוֹ רָעוֹת]
חִצַי אֲכַלֶּה בָם: חצי כלין (מכותי כלות), והן אינן כלין.
אמר רב המנונא:
אין הקב"ה נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו? - שנאמר (איוב
כ,כב) בִּמְלֹאות
שִׂפְקוֹ (כל רצונו) יֵצֶר לוֹ [כָּל יַד עָמֵל תְּבוֹאֶנּוּ] (תבואנו צרה).
דרש רב חיננא
בר פפא: מאי דכתיב (תהלים לג,א) רננו צדיקים בה' לישרים נָאוָה תהלה: אל תקרי 'נאוה תהלה' אלא 'נוה תהלה' (על עסקי נוה - בתים שבנו - יהללוהו): זה משה ודודף שלא שלטו שונאיהם במעשיהם (להיות נהנים מהם); דוד - דכתיב (איכה
ב,ט) טבעו
בארץ שעריה [אבד ושבר בריחיה; מלכה ושריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא
מצאו חזון מה'] (לעיל מיניה כתיב 'חשב ה' להשחית חומת בת
ציון', ועלה
כתיב 'טבעו
בארץ', ומצודת
ציון היא עיר דוד וביתו, כדכתיב בספר שמואל (ב ה); וכשבאו צרים בימי צדקיהו
טבעו השערים - דלתות השערים - שהיו של נחושת או של זהב, כדי שלא ישאום אויבים,
ועצים לא נשאו אתם); משה
- דאמר מר: משנבנה מקדש ראשון - נגנז אהל מועעד: קרשיו, קרסיו, ובריחיו ועמודיו
ואדניו.
היכא?
אמר רב חסדא
אמר אבימי: תחת מחילות של היכל.
תנו רבנן: 'סוטה
נתנה עיניה במי שאינו ראוי לה; מה שביקשה לא ניתן לה (שאסורה לבועל), ומה שבידה נטלוהו ממנה (אם שותה מים מתה ואם הודתה
נאסרה לבעלה והפסידה כתובתה): שכל הנותן עיניו במה שאינו שלו - מה שמבקש אין נותנין
לו, ומה שבידו נוטלין הימנו;
(סוטה ט,ב)
וכן מצינו בנחש הקדמוני, שנתן עיניו במה שאינו ראוי לו (בחוה, ובא עליה' והיינו
דכתיב הנחש
השיאני (בראשית
ג,יג) לשון
תשמיש ונשואין הוא): מה
שביקש לא נתנו לו ומה שבידו נטלוהו ממנו (קומה זקופה); אמר הקב"ה: אני אמרתי יהא מלך על כל בהמה
וחיה (שלכך עשאו ערום מכל), ועכשיו [בראשית
ג,יד ויאמר ה'
אלקים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך ועפר
תאכל כל ימי חייך] ארור
הוא מכל הבהמה ומכל חית השדה; אני אמרתי יהלך בקומה זקופה (מקללתו אתה למד, וכן כל אלה
אתה למד מקללתן), עכשיו
על גחונו ילך; אני אמרתי יהא מאכלו מאכל אדם, עכשיו עפר יאכל; הוא אמר: אהרוג את
אדם ואשא את חוה, עכשיו 'איבה
אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה [הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב] [בראשית
ג,טו]; וכן מצינו בקין (נתן עיניו בתאומה יתירה
שנולדה עם הבל, ששתי תאומות נולדו עמו, והיינו דכתיב (בראשית
ד,ב) 'את אחיו את הבל': שני 'את'ים - שני ריבויים) וקרח (על הכהונה, ונבלע), ובלעם ([שחמד] בממונו של בלק לקלל את ישראל, ונהרג במדין: שהלך ליטול
שכר עשרים וארבעה אלף שנפלו מישראל בעצתו), ודואג (אביר הרועים וגדול שבתלמידים היה,
ונתקנא בדוד, שראהו נבון דבר, ואיש תואר, ומראה פנים בהלכה, כדכתיב (שמואל
א טז,יח) 'הנה ראיתי בן לישי בית
הלחמי וגו',
ואמר באגדה ד'חלק' (סנהדרין צג,ב) דכל הפסוק הזה דואג אמרו בלשון הרע), ואחיתופל (נתן עיניו במלוכה, כדאמר
ב'חלק' (סנהדרין קא,ב): ראה אש יוצא מאמתו, וכסבור שעתיד למלוך; ומה שבידו נטלו
הימנו: 'לא
יחצו ימיהם' [תהלים
נה,כד]), וגחזי (בממונו של נעמן ונצטרע), ואבשלום ואדוניהו (באבישג ונהרג) ועוזיהו (בכהונה, והצרעת זרחה על מצחו
(דה"ב כו)), והמן
שנתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם; מה שביקשו לא ניתן להם ומה שבידם נטלוהו מהם.
בירך התחילה
בעבירה תחילה ואחר כך הבטן, לפיכך תלקה הירך תחילה ואחר כך הבטן, ושאר כל הגוף לא
פלט:
מנא הני מילי?:
אילימא משום
דכתיב [במדבר ה,כא: והשביע הכהן את האשה בשבעת האלה ואמר הכהן לאשה, יתן
ה' אותך לאלה ולשבעה בתוך עמך] בתת ה' את יריכך נופלת ואת בטנך צבה, והכתיב [במדבר
ה,כז: והשקה
את המים, והיתה אם נטמאה ותמעל מעל באישה - ובאו בה המים המאררים למרים] וצבתה בטנה ונפלה ירכה [והיתה האשה לאלה בקרב עמה]?
אמר אביי: כי
לייט - לייט תחילה ירך והדר בטן לייט (וקללה היא תחלת הפורענות); (מיהו) ומיא כי בדקי - כי אורחייהו בדקי (שבמעיים נכנסו תחילה,
ומקלקלות אותן, ואחר כך נופלות לירך): בטן ברישא והדר ירך; בקללה נמי כתיב [במדבר
ה,כב: ובאו
המים המאררים האלה במעיך]
לצבות בטן ולנפיל ירך [ואמרה האשה אמן אמן].
ההוא דמודע לה
כהן דבטן ברישא והדר ירך, שלא להוציא לעז על מים המרים (שיאמרו "לא עשו כסדר
האלה, ואין פורענות זו על ידן").
משנה:
שמשון הלך אחר
עיניו (כדיליף לקמן), לפיכך
נקרו פלשתים את עיניו, שנאמר (שופטים
טז,כא) ויאחזוהו
פלשתים וינקרו את עיניו [ויורידו אותו עזתה ויאסרוהו בנחושתיים ויהי טוחן בבית
האסורים];
אבשלום נתגאה
בשערו, לפיכך נתלה בשערו; ולפי שבא על עשר פלגשי אביו (כדכתיב בספר שמואל (שמואל
ב טו,טז)
ויעזוב ... עשר נשים פלגשים לשמור הבית), לפיכך נתנו בו עשר לונביות (חניתות), שנאמר (שמואל ב
יח,טו) ויסבו
עשרה אנשים נושאי כלי יואב [ויכו את אבשלום וימיתהו]; ולפי שגנב שלש גנבות: לב אביו ולב בית דין (דכתיב (שמאול ב
טו,ז) אלכה
נא ואשלמה את נדרי
וגו', וכתיב (שמאול ב טו,יא) 'את אבשלום הלכו מאתים איש קרואים
והולכים לתומם',
ואמרינן בסוטה דירושלמי: קרואים מדוד: שעל ידי מצות דוד הלכו עמו; אמר לו 'כתוב לי
שילכו עמי אותן שנים שאבחר', וכתב לו, והיה מראה חותמו של דוד לשנים והולכים
אחריו, וכן לשנים אחרים, עד שכינס מאתים, וכולן ראשי סנהדראות - הרי לב אביו ולב
בית דין) ולב ישראל (דכתיב (שמאול ב
טו,ה) 'בקרב איש להשתחוות וגו' וכתיב (שמאול
ב טו,ד) 'מי ישימני שופט בארץ'), שנאמר [שמואל ב
טו,ו: ויעש
אבשלום כדבר הזה לכל ישראל אשר יבאו למשפט אל המלך] ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל', לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים, שנאמר [שמואל
ב יח,יד: ויאמר
יואב: לא כן אחילה לפניך]
ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום [עודנו חי בלב האלה].
וכן לענין
הטובה: מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר (שמות ב,ד) ותתצב אחותו מרחוק [לדעה מה יעשה לו], לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר, שנאמר [במדבר
יב,טו: ותסגר
מרים מחוץ למחנה שבעת ימים] והעם לא נסע עד האסף מרים.
יוסף זכה לקבור
את אביו, ואין באחיו גדול ממנו (שהיה מלך), שנאמר (בראשית נ,ז) ויעל יוסף לקבור את אביו [ויעלו אתו כל עבדי פרעה
זקני ביתו וכל זקני ארץ מצרים, (פסוק ח) וכל בית יוסף ואחיו ובית אביו רק
טפם וצאנם ובקרם עזבו בארץ גשן] (פסוק ט) ויעל עמו גם רכב גם פרשים [ויהי המחנה כבד מאד] - מי לנו (לענין כבוד קבורה לקבר בגדולים) גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה (הרי מדה שמדד - שנקבר אביו
בגדולים - ובו במדה מדדו לו, שנקבר הוא בגדולים)!
משה (שהוא גדול מישראל) זכה בעצמות יוסף, ואין בישראל גדול ממנו, שנאמר (שמות
יג,יט) ויקח
משה את עצמות יוסף עמו [כי השבע השביע את בני ישראל לאמר: פקד יפקד אלקים אתכם
והעליתם את עצמתי מזה אתכם]; מי גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום, שנאמר (דברים
לד,ו) ויקבור
אותו בגיא [בארץ מואב מול בית פעור; ולא ידע איש את קברתו עד היום הזה] (הרי שבמדה שמדד לקבור את יוסף על ידי
גדול - בה מדדו לו שאין גדול בכבודו קבור ממשה שלא נתעסק בו אלא הקב"ה).
לא על משה בלבד
אמרו, אלא על כל הצדיקים, שנאמר [ישעיהו נח,ח:
אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח] וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד ה'
יַאַסְפֶךָ:
גמרא:
תנו רבנן: 'שמשון
- בעיניו מרד (על ידי עיניו מרד בבוראו), שנאמר [שופטים
יד,ג: ויאמר לו אביו ואמו: האין בבנות אחיך ובכל
עמי אשה כי אתה הולך לקחת אשה מפלשתים הערלים?] ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא
ישרה בעיני', לפיכך
נקרו פלשתים את עיניו, שנאמר (שופטים
טז,כא) ויאחזוהו
פלשתים וינקרו את עיניו [ויורידו אותו עזתה, ויאסרוהו
בנחשתים, ויהי טוחן, בבית האסירים]'.
איני! והכתיב (שופטים
יד,ד) ואביו
ואמו לא ידעו כי מה' הוא (שחשק באותה אשה כדי להתגרות בפלשתים) [המשך הפסוק: כי תאנה הוא [ה'] מבקש מפלשתים ובעת ההיא
פלשתים משלים בישראל]!?
כי אזל - מיהא
בתר ישרותיה אזל.
תניא: 'רבי
אומר: תחילת קלקולו בעזה, לפיכך לקה בעזה: תחילת קלקולו בעזה, דכתיב (שופטים
טז,א) וילך
שמשון עזתה וירא שם אשה זונה [ויבא עליה], לפיכך לקה בעזה, דכתיב [שופטים
טז,כא: ויאחזוהו
פלשתים וינקרו את עיניו]
ויורידו אותו עזתה [ויאסרוהו בנחשתים ויהי טוחן בבית האסירים].
והכתיב (שופטים
יד,א) וירד
שמשון תמנתה [וירא שם אשה מבנות פלשתים] (ותיטב בעיני שמשון - ומעשה של זו
שבתמנת קודם למעשה של זו שבעזה)?
תחלת קלקולו
מיהא בעזה היה (דההיא דתמנת - לאו קילקול הוא כולי האי: שלקחה לו לאשה ולא בא
עליה בזנות).
(שופטים טז,ד) ויהי אחרי כן ויאהב אשה בנחל שורק ושמה
דלילה; תניא: 'רבי אומר: אילמלא
<לא> נקרא שמה דלילה - ראויה היתה שתקרא דלילה: דילדלה (עקרה, כמו 'אבני הר
שנדלדלו') את
כחו, דילדלה את לבו, דילדלה את מעשיו'.
דילדלה את
כחו - דכתיב [שופטים
טז,יט: ותישנהו
על ברכיה ותקרא לאיש ותגלח את שבע מחלפות ראשו; ותחל לענותו] ויסר כחו מעליו;
דילדלה את
לבו - דכתיב [שופטים
טז,יח] ותרא דלילה כי הגיד לה
את כל לבו [ותשלח ותקרא לסרני פלשתים לאמר: עלו הפעם כי הגיד לה את כל לבו; ועלו
אליה סרני פלשתים ויעלו הכסף בידם];
'דילדלה את
מעשיו' - דאיסתלק שכינה מיניה, דכתיב [שופטים
טז,כ: ותאמר
פלשתים עליך שמשון, ויקץ משנתו, ויאמר: אצא כפעם בפעם ואנער] והוא לא ידע כי ה' סר מעליו'.
(שופטים טז,יח) ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו' - מנא ידעה (הלא כמה כזבים אמר לה קודם
לכן ומצאתו שקרן)?
אמר רבי חנין
אמר רבי: ניכרין דברי אמת (מתקבלין ומיושבין ודבורים על
אופניהם: ראתה שערו גדול, ולא היה שותה יין, והבינה שהדברים האחרונים שאמר לה,
שבדבר הזה היה כחו גדול - אמת הן).
אביי אמר: ידעה
בו באותו צדיק דלא מפיק שם שמים לבטלה; כיון דאמר (שופטים
טז,יז) 'נזיר אלהים אני' – אמרה: השתא ודאי קושטא קאמר.
(שופטים טז,טז) ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו [ותקצר נפשו למות]; מאי 'ותאלצהו' (לשון דוחק ומצוקה)?
אמר רבי יצחק
דבי רבי אמי: בשעת גמר ביאה (תאות האדם מרובה) נשמטה מתחתיו.
(שופטים יג,ד) ועתה השמרי נא ואל תשתי יין ושכר ואל תאכלי
כל טמא; מאי 'כל טמא'? ותו - עד השתא דברים טמאים קאכלה?
אמר רבי יצחק
דבי רבי אמי: דברים האסורים בנזיר (משרת ענבים: כגון נזיר ששרה ענבים
במים ויש בהם טעם יין, דלא נפקא מ'כל אשר יעשה מגפן היין' (במדבר
ו,ד)).
(שופטים טו,יט) ויבקע אלהים את המכתש אשר בלחי (מקום קביעות השן) [ויצאו ממנו מים וישת ותשב רוחו
ויחי; על כן קרא שמה עין הקורא אשר בלחי עד היום הזה];
אמר רבי יצחק
דבי רבי אמי: הוא איוה לדבר טמא (לישא בת אל נכר), לפיכך נתלו חייו בדבר טמא (לחי החמור; שאלמלא הוא היה
מת בצמא).
(שופטים יג,כה) ותחל רוח ה' (רוח נבואה ששרתה על יעקב) [לפעמו במחנה דן, בין צרעה ובין
אשתאל]
אמר רבי חמא
ברבי חנינא: חלתה נבואתו של יעקב אבינו, דכתיב (בראשית
מט,יז) יהי דן
נחש עלי דרך [שפיפן עלי ארח, הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור]
'לפעמו במחנה דן' - אמר רבי יצחק דבי רבי אמי: מלמד שהיתה שכינה מקשקשת
לפניו (ללוותו באשר הולך) כזוג: כתיב הכא 'לפעמו במחנה דן' וכתיב
התם (שמות לט,כו) פעמון ורימון [פעמן ורמן על שולי המעיל
סביב לשרת, כאשר צוה ה' את משה].
'בין צרעה ובין אשתאול' - אמר רבי אסי: צרעה ואשתאול - שני הרים גדולים היו,
ועקרן שמשון וטחנן זה בזה.
[שופטים יג,ה: כי הנך הרה וילדת בן ומורה
לא יעלה על ראשו כי נזיר אלקים יהיה הנער מן הבטן] והוא יחל להושיע את ישראל [מיד פלשתים].
אמר רבי חמא
ברבי חנינא:
(סוטה י,א)
הוחל שבועתו של
אבימלך (בָטְלָה, לשון 'לא יחל דברו' (במדבר ל,ג): לפי שהם עברו על השבועה תחילה), דכתיב [בראשית
כא,כג: ועתה
השבעה לי באלקים הנה]
אם תשקר לי ולניני ולנכדי [כחסד אשר עשיתי עמך, תעשה עמדי ועם
הארץ אשר גרתה בה].
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא באותיות
כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:[email protected], http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at [email protected]