דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
סוטה
דף ח
המשך פרק ראשון 'המקנא לאשתו'
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(סוטה ז,ב)
ואם אמרה
"טהורה אני" - מעלין אותה לשערי מזרח:
'מעלין אותה'?
(סוטה ח,א)
התם קיימא (בלשכת הגזית, כדקאמרת
שיאיימו עליה בית דין הגדול, ולשכת הגזית בעזרה היתה, חציה בקודש וחציה בחול,
כדאמר ביומא פרק שני (דף כה,א))!?
דמסקינן לה
ומחתינן לה (מכל הר הבית לאחר שיאיימו עליה) כדי לייגעה (ותדאג מן המים ותודה כשתראה
בצרתה), דתניא: 'רבי
שמעון בן אלעזר אומר: בית דין מסיעין את העדים (שמעידים עדות נפשות
,וכשבודקין אותן היו מסיעין אותן) ממקום למקום (מפינה לפינה ומלשכה ללשכה) כדי שתטרף דעתן עליהן ויחזרו בהן.'
ששם משקין את
הסוטות [ומטהרין את היולדות ומטהרין את המצורעין]:
בשלמא סוטות,
דכתיב (במדבר ה,יח) והעמיד הכהן את האשה לפני ה' (והוא הפתח, שבו דרך כניסה
ויציאה לכל באי עזרה) [ופרע את ראש האשה ונתן על כפיה את מנחת
הזכרון מנחת קנאת הוא, וביד הכהן יהיו מי המרים המאררים]; מצורעין נמי, דכתיב (ויקרא
יד,יא) והעמיד
הכהן המטהר [את האיש המטהר ואתם לפני ה' פתח אהל מועד];
אלא יולדת -
מאי טעמא?: אילימא משום דאתיין וקיימין אקורבנייהו (כשמקריבים את קרבן קיניהם
לטהרם באכילת קדשים),
דתניא: 'אין קרבנו של אדם קרב אלא אם כן עומד על גביו' (ומצוה על האדם שיעמוד וישמור
על קרבנו; ונפקא לן בספרי מ'תשמרו להקריב לי במועדו' (במדבר כח); ומי שיכול ליכנס
בעזרה – נכנס, ואלו שלא היו יכולות מפני שהיו מחוסרות כפרה - עומדות בחלל שער
נקנור שלא נתקדש) - אי
הכי זבין וזבות נמי (כשמקריבין קרבניהם - הן מחוסרי כפרה, ואינן יכולין ליכנס)!?
אין, הכי נמי,
ותנא חדא מינייהו נקט.
תנו רבנן: 'אין
משקין שתי סוטות כאחת כדי שלא יהא לבה גס בחבירתה (שמא האחת עומדת על בורייה,
ואינה מודה לומר 'טמאה אני', וחברתה שהיא טמאה רואה את זו שאינה מודה, וסובלת את
בושתה, ולבה מתגבר עליה לעשות כמו זו, ואינה מודה);
רבי יהודה
אומר: לא מן השם הוא זה (לא זהו הטעם שאמרת העיקר הנאמר בדבר), אלא אמר קרא (במדבר ה,יט) '(והשביע) אותה (הכהן) [ואמר אל האשה: אם לא שכב איש
אתך ואם לא שטית טמאה תחת אישך הנקי ממי המרים המאררים האלה] – לבדה';
ותנא קמא -
הכתיב 'אותה'?
תנא קמא - רבי
שמעון היא, דדריש טעם דקרא (רבי שמעון יהיב טעמי לקראי, בבא
מציעא (קטו,א), דקא אמר 'לא תחבֹל בגד אלמנה' [דברים כד,יז] - בעניה נאמר, ולא בעשירה,
דטעם המקרא: שאם אתה ממשכנה, ואתה חייב להחזיר לה, ואתה נכנס שחרית ליטלו וערבית
להחזירו - משיאה שם רע בשכינותיה), ומה טעם קאמר: מה טעם 'אותה - לבדה'? כדי שלא יהא לבה
גס בחבירתה.
מאי בינייהו (בין רבי יהודה לרבי שמעון:
אי משום לבה גס בה ואי משום גזירת הכתוב)?
איכא בינייהו
רותתת (אשה שאנו רואים בה שהיא רותתת מאימת המים, ואינה מודה: למאן דאמר שלא יהא
לבה גס בה - זו אנו רואין שאין לבה גס בה; ולמאן דלא דריש טעמא דקרא אלא גזירת
הכתוב - אין משקין עמה אחרת).
ורותתת מי
משקין (עמה אחרת)? (נהי דאין לבה גס בה, האיכא
משום עשיית מצות חבילות) והא
אין עושין מצות חבילות חבילות (שנראה כמו שהיו עליו למשאוי וממהר
לפרק משאו), דתנן: 'אין
משקין שתי סוטות כאחת, ואין מטהרין שני מצורעין כאחת, ואין רוצעין שני עבדים כאחת,
ואין עורפין שתי עגלות כאחת, לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות'?
אמר אביי,
ואיתימא רב כהנא: לא קשיא: כאן בכהן אחד (הוי חבילות, וכן לגבי עבדים, בבית
דין אחד ובאדון אחד), כאן
בשני כהנים.
והכהן אוחז
בבגדיה [אם נקרעו נקרעו, ואם נפרמו נפרמו, עד שהוא מגלה את לבה וסותר את
שערה]:
תנו רבנן: '[במדבר
ה,יח: והעמיד
הכהן את האשה לפני ה']
ופרע את ראש האשה [ונתן על כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאת הוא; וביד הכהן יהיו
מי המרים המאררים] ('פרע' - בכל מקום לשון גילוי
הוא) - אין לי
אלא ראשה, גופה מנין (כדתנן 'מגלה את לבה')? תלמוד לומר: 'האשה';
אם כן מה
תלמוד לומר 'ופרע את
ראשה'?
מלמד שהכהן סותר
את שערה (מרבה בגילויה: שסותר קליעתה)'.
רבי יהודה
אומר: אם היה לבה [לא היה מגלהו, ואם היה שערה נאה - לא היה סותר]:
למימרא דרבי
יהודה חייש להרהורא (שלא יתנו הרואין את לבם בה) ורבנן לא חיישי? והא איפכא שמעינן להו, דתניא: 'האיש
מכסין אותו (כשנסקל) פרק אחד (חתיכת בגד) מלפניו (ושאר כל גופו ערום), והאשה שני פרקים: אחד מלפניה ואחד מלאחריה,
מפני שכולה ערוה (אחוריה ופניה שבית הבשת נראה משני צדדין) - דברי רבי יהודה, וחכמים אומרים: האיש נסקל
ערום ואין האשה נסקלת ערומה'?
אמר רבה: הכא
טעמא מאי? שמא תצא מבית דין זכאית (שטהורה תמצא, ולא יבדקוה המים) ויתגרו בה (ויהיו רודפים אחריה כל ימיה) פרחי כהונה (נקט על שם שהיו מצויין בעזרה
יותר משאר העם); התם
- הא מסתלקא;
וכי תימא אתי
לאיגרויי באחרנייתא (על ידי שראו את זו ערומה - מתגרה יצרם בנשים אחרות) - האמר רבא: גמירי (מסורת בידי מרבותי) דאין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות!
אמר רבא: דרבי
יהודה אדרבי יהודה קשיא, דרבנן אדרבנן לא קשיא (בתמיה: דשנית רבי יהודה ולא
חיישת לשנויי דרבנן)?
אלא אמר רבא:
דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא, כדשנין;
(סוטה ח,ב)
דרבנן אדרבנן
נמי לא קשיא: הכא טעמא מאי (אמרי רבנן שמצוה לביישה ואפילו היא
טהורה)? משום [יחזקאל
כג,מח: והשבתי
זמה מן הארץ]
ונוסרו כל הנשים [ולא תעשינה כזמתכנה] (שלא יביאו עצמן לידי חשד ותהיינה
צנועות); התם (שהיא נסקלת) אין לך ייסור גדול מזה (לאחרות).
וכי תימא לעביד
בה תרתי (מיתה ובושה)?
אמר רב נחמן
אמר רבה בר אבוה: אמר קרא [ויקרא
יט,יח: לא
תקם ולא תטר את בני עמך]
ואהבת לרעך כמוך [אני ה'] - ברור לו מיתה יפה.
לימא דרב נחמן
תנאי היא?
לא, דכולי עלמא
אית להו דרב נחמן, והכא בהא קמיפלגי: מר סבר בזיוניה עדיף ליה טפי מצערא דגופיה (מר סבר בזיונא עדיף ליה:
חשוב על האדם, ושׁנוי לו טפי מצערא דגופיה, הילכך מיתה יפה היא לו ליסקל לבוש, ואף
על פי שצערו נמשך, שאינו ממהר למות, ולא ליסקל ערום ויתבזה), ומר (ורבי יהודה) סבר צערא דגופיה עדיף ליה טפי מבזיוניה (וזו היא מיתה יפה לו: ליסקל
ערום, ואף על פי שמתבזה, ולא יסקל בלבושו וימשך צערו).
היתה מכוסה
לבנים [מכסה בשחורים]:
תנא: 'אם
היו שחורים נאים לה - מכסין אותה בגדים מכוערים'.
היו עליה כלי
זהב [וקטליאות נזמים וטבעות - מעבירין ממנה כדי לנוולה]:
פשיטא השתא
נוולי מנוויל לה הני מיבעיא?
מהו דתימא בהני
אית לה בזיון טפי (שהיא ערומה עד לבה, וראשה פרוע, ויתן עליה תכשיטי זהב - גנאי
הוא לה, שדרך בני אדם להתלוצץ באדם ערום ומנעלו ברגליו, ואמרינן:) כדאמרי אינשי 'שליח ערטיל (שליח מופשט, כדמתרגמינן ופשט – וישלח [כגון
ויקרא ו,ד];
ערטיל = ערום) וסיים
מסאני!' - קא משמע לן.
ואחר כך מביא
חבל [מצרי וקושרו למעלה מדדיה]:
בעא מיניה רבי
אבא מרב הונא: חבל המצרי מהו שיעכב בסוטה? משום שלא ישמטו בגדיה מעליה הוא -
ובצלצול קטן נמי סגי? או דילמא משום דאמר מר (לקמן במדה שאדם מודד בה
מודדין לו): היא חגרה לו
בצלצול (חגרה את עצמה בצלצול נאה, להתנאות בפניו; 'צילצול - בנדי"ל
בלע"ז), לפיכך כהן
מביא חבל המצרי וקושר לה למעלה מדדיה – מעכב?
אמר ליה:
תניתוה (דעיקר הבאתו אינו אלא כדי שלא ישמטו): 'ואחר כך מביא חבל המצרי וקושרו לה למעלה
מדדיה כדי שלא ישמטו בגדיה מעליה'.
וכל הרוצה
לראות בה יראה [גירסתנו במשנה: וכל הרוצה
לראות בא לראות חוץ מעבדיה ושפחותיה מפני שלבה גס בהן; וכל הנשים מותרות לראותה
שנאמר ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה]:
הא גופא קשיא:
אמרת 'כל הרוצה לראות בה – רואה', אלמא לא שנא גברי ולא שנא נשי, והדר תני
'כל הנשים מותרות לראותה' - נשים אין, אנשים לא!
אמר אביי:
תרגמה (פרש אותה – לרישא, דקתני 'כל הרוצה') – אנשים.
אמר ליה רבא:
והא 'כל הרוצה לראות בה – רואה' קתני!?
אלא אמר רבא:
'כל הרוצה לראות בה רואה' - לא שנא גברי ולא שנא נשי, ונשים חייבות לראותה, שנאמר [יחזקאל
כג,מח: והשבתי
זמה מן הארץ]
ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה.
משנה:
במדה שאדם מודד
בה - מודדין לו: היא קשטה את עצמה לעבירה - המקום נוולה; היא גלתה את עצמה לעבירה
- המקום גלה עליה; בירך התחילה בעבירה תחילה (בדרך תשמיש הירך נהנה תחילה
בקירוב בשר) ואחר כך הבטן,
לפיכך תלקה הירך תחילה (לקלל אותה)
ואחר כך הבטן (דכתיב:
בתת ה' את
ירכך נופלת ואת בטנך צבה (במדבר ה,כא)), ושאר כל הגוף לא פלט.
אמר רב יוסף:
אף על גב דמדה (עצמה) בטילה (שפסקו ארבע מיתות בית דין), במדה לא בטיל (שמודדין להם לעוברי עבירה
במדה שמתחייבים בה ומתים, בדוגמת אותה מיתה), (הגמרא קאמר:) דאמר רב יוסף (נמי בעלמא), וכן תני רבי חייא: 'מיום שחרב בית המקדש -
אף על פי שבטלה סנהדרי - ארבע מיתות לא בטלו'.
והא בטלו?
אלא דין ארבע
מיתות (דין שמים שהיא דוגמתו) לא בטלו:
מי שנתחייב
סקילה - או נופל מן הגג (דומיא דסקילה, דתנן: 'בית הסקילה היה גבוה שתי קומות; אחד
מן העדים בא ודחפו כו' (סנהדרין פ"ו מ"ד; דף
מה,א)) או חיה
דורסתו (ארי דורסו בצפרניו ומפילו לארץ, וגם זה דומה לנסקל);
מי שנתחייב
שריפה - או נופל בדליקה או נחש מכישו (והארס שורפו).
מי שנתחייב
הריגה - או נמסר למלכות (ומיתת מלכות מתיזין את ראשו בסייף, ו'הרג' נמי סייף הוא,
כדאמרינן בסנהדרין (נב,ב)) או ליסטין באין עליו;
מי שנתחייב
חניקה - או טובע בנהר או מת בסרונכי (בומנל"ט [דיפתריה] והוא חולי בגרונו).
תניא: 'היה רבי אומר: מנין שבמדה שאדם מודד בה מודדין
לו? - שנאמר (ישעיהו כז,ח) בְּסַאסְּאָה
בְּשַׁלְחָהּ תְּרִיבֶנָּה (בתוך אותה סאה עצמה כשאתה משלחה
לאבדון תריבנה) [הָגָה בְּרוּחוֹ הַקָּשָׁה בְּיוֹם קָדִים]; אין לי אלא סאה (עבירה גדולה); מנין לרבות תרקב (חצי סאה: תרי וקב, דהיינו
שלשה קבין) וחצי
תרקב, קב וחצי קב, רובע וחצי רובע, תומן ועוכלא (משקלות קטנים הן, ושיעורן
בבבא בתרא ב'המוכר את הספינה' (צ,א))?
מנין? תלמוד לומר (ישעיהו
ט,ד) כִּי
כָל סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ [וְשִׂמְלָה
מְגוֹלָלָה בְדָמִים וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה מַאֲכֹלֶת אֵשׁ].
ומנין שכל
פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול (ואף על פי שלא נפרעו ממנו פעם ראשונה
ושניה - לא ויתרו לו עליהם, אלא מצטרפין לו אותן לחשבון)?
תלמוד לומר [קהלת ז,כז:
ראה זה מצאתי
אמרה קהלת]
אחת לאחת למצוא חשבון, וכן
מצינו בסוטה: שבמדה שמדדה בה - מדדו לה: היא עמדה על פתח ביתה ליראות לו, לפיכך
כהן מעמידה על שער נקנור ומראה קלונה לכל; היא פרסה לו (כנגדו) סודרין נאין על ראשה, לפיכך כהן נוטל כפה (צעיף) מעל ראשה, ומניחו תחת רגליה; היא קשטה לו פניה,
לפיכך
(סוטה ט,א)
פניה
מוריקות (הכי תני לקמן: אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות ועיניה
בולטות); היא כחלה
לו עיניה, לפיכך עיניה בולטות; היא קלעה לו את שערה, לפיכך כהן סותר את שערה; היא
הראתה לו באצבע (רמזה לו לבא אצלה), לפיכך ציפורניה נושרות; היא חגרה לו בצילצול, לפיכך כהן
מביא חבל המצרי וקושר לה למעלה מדדיה; היא פשטה לו את יריכה, לפיכך יריכה נופלת;
היא קיבלתו על כריסה, לפיכך בטנה צבה; היא האכילתו מעדני עולם, לפיכך קרבנה מאכל
בהמה (שעורים);
היא השקתהו יין משובח בכוסות משובחים, לפיכך כהן משקה מים המרים במקידה של חרש (פחותה ומגונה שבכוסות); היא עשתה בסתר, 'יושב בסתר עליון' שם בה פנים (פנאי ליפרע ממנה: ושמתי אני את פני (ויקרא
כ,ה) ונתתי פני (ויקרא
יז,י) - כולן
לשון 'פונה אני מכל עסקי ועוסקני בהן'), שנאמר (איוב כד,טו) וְעֵין נֹאֵף
שָׁמְרָה נֶשֶׁף לֵאמֹר לֹא תְשׁוּרֵנִי עָיִן [וְסֵתֶר פָּנִים יָשִׂים];
דבר אחר:
היא עשתה בסתר, המקום פירסמה בגלוי, שנאמר (משלי
כו,כו) תִּכַּסֶּה שִׂנְאָה בְּמַשָּׁאוֹן תִּגָּלֶה
רָעָתוֹ בְקָהָל (המכסה
דבר השנוי למקום במשאון – בחשך, כמו שואה (איוב ל,ג)
שעושה מעשיו בחושך)'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:[email protected], http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at [email protected]