דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

 

סוטה דף ז

המשך פרק ראשון 'המקנא לאשתו'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(סוטה ו,ב)

תניא כוותיה דרב ששת (דאין המים בודקין סוטה שיש לה עדים), ולאו מטעמיה (ד'ועד אין בה' דההוא - לאו לספק סוטה מידריש, אלא לסוטה ודאית בעד אחד, אלא מקרא אחרינא נפקא): '[ואם לא נטמאה האשה ו]טהורה [היא ונקתה ונזרעה זרע] (והוה ליה למיכתב 'ואם לא נטמאה ונקתה וגו'; 'וטהורה היא' – לדרשה, למידרש הכי: טהורה נזרעה זרע) - ולא (שניצולת מן המים מפני) שיש לה עדים (בטומאתה) במדינת הים, 'וטהורה' - (וי"ו יתירא - למעוטי) ולא שתלתה לה זכות (שתלתה לה זכות דבהא לא אמר קרא 'ונזרעה זרע'), 'היא' - ולא (הניצולת מן המים על ידי) שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה (נשים טוות בלבנה, שהיה קלקולה מפורסם לכל, שכבר היו נושאות ונותנות בה לדבר בה).

(ופרכינן:) ורבי שמעון (דאמר אין זכות תולה) - נהי דוי"ו לא דריש [ולכן סובר רבי שמעון שזכות אינה תולה, אבל] והא איכא

 

(סוטה ז,א)

'יש לה עדים במדינת הים' (מיהו יש לה עדים נפקא מקרא – קשיא: דאתה מוציא שם רע על הטהורות [מסיבה אחרת], ויאמרו "עדים היו להם")!?

לא שכיחא (ולא מסקי אינשי אדעתייהו למחשדינהו לטהורות בהכי).

(והא דשָׁני לעיל לרבי שמעון 'מדְזְכות לא תלה - עדים נמי לא תלו' - משום דאכתי לא הוה קיימא לן דרשא דהאי קרא.)

 

 

משנה:

כיצד עושה לה?

מוליכה לבית דין שבאותו מקום, ומוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך (שצריך להשקותה בירושלים, בבית דין הגדול, כדלקמן).

רבי יהודה אומר: בעלה נאמן (שלא יבא) עליה.

 

גמרא:

תרי ואיהו - הא תלתא; לימא מסייע ליה לרב, דאמר רב יהודה אמר רב: (הא דתנן בקידושין 'אבל אשה מתייחדת עם שני אנשים') - לא שנו אלא בעיר, אבל בדרך עד דאיכא שלשה, שמא יצטרך אחד מהן לנקביו ונמצא אחד מהן מתייחד עם הערוה (הכא נמי: הואיל ושניהם אסורין בה - לא סגי בתרי, שמא יצטרך הבעל או שליח בית דין לנקביו כו').

לא! הכא - היינו טעמא: כי היכי דליהוו עליה סהדי (אם יבא עליה - יעידו עליו לבית דין הגדול ולא ישקוהָ).

'תלמידי חכמים' – אִין, כולי עלמא – לא! לימא מסייע ליה לאידך דרב, דאמר רב יהודה אמר רב: לא שנו (דאשה מתייחדת עם שני אנשים) אלא כשרין, אבל פרוצין - אפילו עשרה נמי לא. מעשה היה והוציאוה (לאשת איש חוץ לעיר) עשרה במטה (בחזקת מתה לקלקל עמה).

לא! הכא היינו טעמא: דידעי לאתרויי ביה (ולומר לו: מן התורה כשאין האיש מנוקה מעון: שבא עליה משנאסרה עליו - אין המים בודקין את אשתו).

 

רבי יהודה אומר: בעלה [נאמן עליה]:

תניא: 'רבי יהודה אומר: בעלה נאמן (עליה, ואין צריך להעמיד עדים אצלו) מקל וחומר: ומה נדה, שהיא בכרת, בעלה נאמן עליה – סוטה, שהיא בלאו (ד'לא יוכל בעלה הראשון וגו' דאמרינן ביבמות בפרק קמא (יא,ב): מה אני מקיים 'אחרי אשר הוטמאה'? - לרבות סוטה שנסתרה) - לא כל שכן!'

ורבנן?

היא הנותנת (המדה הזאת שהבאת ראיה לדבריך - היא הנותנת את הדין שאנו אומרים שצריך עדיים): נדה, דכרת, חמירא ליה (חמורה עליו ואינו בא עליה) ומהימן; סוטה, דלאו, לא חמירא ליה, ולא מהימן.

ורבי יהודה - מקל וחומר מייתי לה? והא רבי יהודה מקראי מייתי לה, דתניא: '(במדבר ה,טו) והביא האיש את אשתו אל הכהן [והביא את קרבנה עליה עשירת האיפה קמח שערים; לא יצק עליו שמן ולא יתן עליו לבנה כי מנחת קנאת הוא מנחת זכרון מזכרת עון]: מן התורה האיש מביא את אשתו, אבל אמרו חכמים מוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך. רבי יוסי אומר: בעלה נאמן עליה מקל וחומר: ומה נדה, שהיא בכרת, בעלה נאמן עליה – סוטה, שהיא בלאו, לא כל שכן!

אמרו לו: לא! אם אמרת בנדה, שכן יש לה היתר (לכשתטהר, לפיכך אין יצרו תוקפו, שמובטח הוא לאחר זמן) תאמר בסוטה שאין לה היתר (אם תמצא טמאה? ולפיכך לבו רודף אחריה), ואומר: מים גנובים ימתקו [ולחם סתרים ינעם] (משלי ט,יז)[1] (כלומר: דבר האסור לו - יצרו רודף אחריו)!

רבי יהודה אומר: מן התורה האיש מביא את אשתו אל הכהן שנאמר 'והביא האיש את אשתו'.' [אם כן האם רבי יהודה לומד מקל וחומר: או מפסוק?]

אמר להו קל וחומר ברישא, ופרכוה (כדאמר 'שכן יש לה היתר'), והדר אמר להו קרא.

רבי יהודה היינו תנא קמא (דברייתא [השניה])!?

איכא בינייהו 'אבל אמרו [חכמים מוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבא עליה בדרך]' (לרבי יהודה לית ליה[YH1] ).

 

 

משנה:

היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלים, ומאיימין עליה (שתהא מודה) כדרך שמאיימין על עדי נפשות (כדאמרינן בסנהדרין: "הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות כו' [בפרק 'אחד דיני ממונות' [פ"ד מ"ח דף לז,א]), ואומר לה: "בתי! הרבה יין עושה, הרבה שחוק עושה, הרבה ילדות עושה (וגורם לנערה ילדה שתבא לידי קלקול, ושמא אמת הדבר - אל תביאי עצמך לידי מיתה מנוולת זו), הרבה שכנים הרעים (יודעים לפתות ומצויין לה תמיד) עושין; עשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה שלא ימחה על המים"! ואומר לפניה דברים שאינם כדי (כדאי) לשומען (אינה ראויה לה שאומר לפניה דברי הודאות צדיקים הראשונים, אלא כדי שתודה על קלקולה כדאמרינן לקמן: יהודה הודה ולא בוש) - היא וכל משפחת בית אביה.

אם אמרה "טמאה אני" - שוברת כתובתה ויוצאת (כותבת שובר על כתובתה: "זניתי והפסדתי כתובתי", ונותנת ביד בעלה שלא תתבענו לאחר זמן, ואינה נהרגת - שלא התרו בה עדים בשעת מעשה);

ואם אמרה "טהורה אני" מעלין אותה לשער המזרח (שער החיצון שבו נכנסין להר הבית) שעל פתח שער נקנור* (ומשם לשער נקנור - הוא שער העליון שבחומה שבין עזרת ישראל לעזרת נשים) ששם משקין את הסוטות (דבעינן לפני ה', כדיליף לקמן) ומטהרין את היולדות (לקמן מפרש מאי היא), ומטהרין את המצורעין; (בפתח שער ניקנור מפני שלא נתקדש בקדושת עזרה עובי חלל אותו השער, מפני המצורעין שמכניסין ידיהן לבהונות ליתן מדם האשם על בוהן ידו, ומחוסר כפורים שנכנס לעזרה – בכרת; לפיכך לא קדשוהו, שיוכל לעמוד בחלל השער, שאם היה כהן מוציא את דם האשם חוץ לעזרה - הרי הוא נפסל ביוצא! לפיכך צריך להכניס ידו לתוך חלל העזרה, וביאת מקצת שרא רחמנא)

*(נקנור אדם גדול היה, והביא דלתות נחושת מאלכסנדריא של מצרים לאותו שער ונעשו בו נסים, כדתנן בסדר יומא (לז,ב; מידות פ"ב מ"ג) ונקרא על שמו;)

וכהן אוחז בבגדיה (בבית הצואר שלה): אם נקרעו נקרעו (אינו חושש), ואם נפרמו נפרמו (אינו חושש; 'פרימה' - גדולה מקריעה, שנקרעה לקרעים הרבה; דמינציי"ר בלע"ז; כמו 'האי דפרים סילקא' (שבת עד,ב)) עד שהוא מגלה את לבה (ולקמן יליף לה מקרא) וסותר את שערה (מקליעתו; ולקמן יליף לה).

רבי יהודה אומר: אם היה לבה נאה - לא היה מגלהו, ואם היה שערה נאה - לא היה סותר; היתה מתכסה בלבנים - מכסה בשחורים; היה עליה כלי זהב

 

(סוטה ז,ב)

[המשך המשנה]

וקטליאות (תכשיט הוא: כמין חצי עיגול, פתוח, וסוגרת בו את חלוקה ומקיף את גרונה מן הצדדין) נזמים וטבעות - מעבירין ממנה כדי לנוולה;

ואחר כך מביא חבל מצרי (עשוי מצורי דקל: מסיב הגדל סביב הדקל וכרוך עליו) וקושרו למעלה מדדיה (כדי שלא ישמטו בגדיה לארץ), וכל הרוצה לראות בא לראות חוץ מעבדיה ושפחותיה מפני שלבה גס בהן (כשאדם רואה בני ביתו דעתו מתגברת עליו, ולא תירא ולא תודה, ואנו מבקשין שתודה ולא ימחה שם הקדש על המים);

וכל הנשים מותרות לראותה (לקמן פריך: והא תנא רישא 'כל הרוצה לראות בה רואה' - ואפילו אנשים) שנאמר [והשבתי זמה מן הארץ] ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה (מקרא הוא ביחזקאל יחזקאל [כג,מח]).

 

גמרא:

מנהני מילי (דבעיא בית דין הגדול? נהי דבירושלים בעינן להשקותה, כדכתיב והעמיד הכהן את האשה לפני ה', אבל בית דין הגדול, דהיינו שבעים ואחד - מנלן דלא נתכשרו בה אחד משני בתי דינין שהיו שם של עשרים ושלשה, אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה, כדאמר בסנהדרין (פו,ב))?

אמר רבי חייא בר גמדא אמר רבי יוסי ברבי חנינא: אתיא 'תורה' 'תורה': כתיב הכא [במדבר ה,ל: או איש אשר תעבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו, והעמיד את האשה לפני ה'] ועשה לה הכהן את כל התורה [הזאת], וכתיב התם (בזקן ממרא) (דברים יז,יא) על פי התורה אשר יורוך [ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה; לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל] - מה להלן בשבעים ואחד (דכתיב 'מן המקום ההוא' (דברים יז,י) - מקום מיוחד, דהיינו לשכת הגזית; שאפילו מצָאָן אבי פגי[2] והמרה עליהן - ילפינן מיניה דאין המראתו המראה (סנהדרין יד,ב)) אף כאן בשבעים ואחד.

 

ומאיימין עליה [כדרך שמאיימין על עדי נפשות]:

ורמינהו [תוספתא פ"א ה"ו [ליברמן]]: 'כדרך שמאיימין עליה שלא תשתה - כך מאיימין עליה שתשתה; אומרים לה: "בתי! אם ברור לך הדבר שטהורה את - עמדי על בורייך (היסמכי על נקיותיך) ושתי, לפי שאין מים המרים דומין אלא לסם יבש שמונח על בשר חי [על העור]: אם יש שם מכה מחלחל ויורד, אין שם מכה אינו מועיל כלום'!?

לא קשיא: כאן קודם שנמחקה מגילה (כדי שלא ימחה השם - מאיימין שלא לשתות), כאן לאחר שנמחקה מגילה (ולאחר שנמחקה אומרים לה דברי תנחומין: לשתות אם נקיה היא, כדי להתירה לבעלה, שלא תירא מן המים ותאמר "טמאה אני" והיא טהורה, ותוציא לעז על עצמה ועל בניה).

 

 

ואומר לפניה וכו':

תנו רבנן: 'אומר לפניה דברים של הגדה ומעשים שאירעו בכתובים הראשונים (בדברים הכתובים בתורה, שנעשו בימים הראשונים), כגון (הגדה זו:) (איוב טו,יח) אשר חכמים יגידו (ויודו על חטאם) ולא כחדו (עונם) מאבותם (ומי הם? ראובן במעשה בלהה, כדלקמן, ויהודה במעשה תמר: "צדקה ממני"):

יהודה הודה ולא בוש; מה היה סופו? - נחל חיי העולם הבא;

ראובן הודה ולא בוש; מה היה סופו? - נחל חיי העולם הבא;

ומה שכרן?

מה שכרן? כדקא אמרינן!?

אלא מה שכרן בעולם הזה?

(איוב טו,יט) להם לבדם נתנה הארץ (יהודה זכה למלכות, בתוספתא דברכות (פ"ד); ראובן נטל חלק תחילה בארץ בעבר הירדן) ולא עבר זר בתוכם (דרש רבי תנחומא: אימתי לא עבר זר בתוכם? - כשבא משה לברכן [ראובן סמוך ליהודה]).'

בשלמא ביהודה, אשכחן דאודי, דכתיב (בראשית לח,כו) ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני [כי על כן לא נתתיה לשלה בני ולא יסף עוד לדעתה]; אלא ראובן - מנלן דאודי?

דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (דברים לג,ו) יחי ראובן ואל ימות [ויהי מתיו מספר] (דברים לג,ז) וזאת ליהודה [ויאמר: שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו, ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה] (אין לך בברכת כל השבטים מתחלת 'וזאת' חוץ מזו)? - כל אותן שנים שהיו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון (עצמות כל השבטים העלו ממצרים; והוא שאמר יוסף 'והעליתם את עצמותי מזה אתכם' (שמות יג,יט) - עם עצמותיכם, והיו עצמות כל השבטים שלדן קיימת, ויהודה איבריו מתפרקין ומתגלגלין בארונו, מפני שנידה את עצמו בערבונו של בנימין: וחטאתי לך כל הימים (בראשית מג,יט) - אפילו לעולם הבא, ומהכא נפקא לן 'נידוי של חכם אפילו על תנאי הוא בא' (מכות יא,ב)), עד שעמד משה ובקש עליו רחמים; אמר לפניו: רבונו של עולם! מי גרם לראובן שהודה (במעשה יצועי אביו)? - יהודה (שהודה במעשה תמר; וכן היה מסורת בידיהם; ומדרש אגדה דרבי תחומא: כשאמר יהודה "צדקה ממני" - עמד ראובן ואמר "בלבלתי יצועי אבי", ועכשיו 'יחי ראובן' - שלדו קיימת כאילו הוא חי), 'וזאת ליהודה (שהוא מתגלגל?!)'; מיד (שם) 'שמע ה' קול יהודה'; על [בא, חזר] איבריה לשפא (למקום שנתקו משם, כמו 'דשף מדוכתיה' (חולין מב,ב)) ולא הוה קא מעיילין ליה למתיבתא דרקיעא [לשבת בשמים] ([כדי שיוכל] לישא וליתן עם שאר החכמים), [ולכן בקש משה] (שם) 'ואל עמו תביאנו'; ולא הוה קא ידע משקל ומטרח (לישא וליתן) בשמעתא בהדי רבנן - [בקש משה עליו] (שם) 'ידיו רב לו' (יהא לו נצחון לריב ריבו; והאי דכתיב 'ידיו' - לשון מלחמה הוא, מלחמתה של תורה) לא הוה קא סלקא ליה שמעתא אליבא דהילכתא (לא היה זוכה לומר דבר המתקבל) – [הוסיף משה והתפלל עליו] (שם) 'ועזר מצריו תהיה'.

בשלמא יהודה דאודי - כי היכי דלא תישרף תמר, אלא ראובן למה ליה דאודי? והאמר רב ששת: חציף עלי <בר ישראל> דמפריט חטאיה (לרבים, נראה שאינו נכלם בדבר)?

כי היכי דלא ליחשדו אחוהי (שלא יהו שאר אחיו נחשדין מאביהם).

 

אם אמרה טמאה אני [שוברת כתובתה ויוצאת]:

שמעת מינה כותבין שובר (ופלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי היא בבבא בתרא (קע,ב): דקאמר רבי יהודה 'אין כותבין שובר' אלא יקרעו את השטר, דאם כן צריך זה לשמור שוברו מן העכברים)!?

אמר אביי: תני 'מקרעת' (שטר כתובתה).

אמר ליה רבא: והא 'שוברת' קתני!?

אלא אמר רבא: במקום שאין כותבין כתובה עסקינן (אלא סומכין על תנאי בית דין שתקנו לבתולה מאתים ולאלמנה מנה, וכשמגרשה מוציאה גיטה וגובה בה, וכשנתאלמנה מביאה עדי מיתה וגובה; והתם, כיון דלא אפשר - מודי רבי יהודה שכותבין שובר, דטוב לו שיהא בידו קצת ראיה שפרע, כדי שלא תחזור ותביא עדי מיתה אחרים בבית דין אחר ותתבענו).

 

ואם אמרה "טהורה אני" - מעלין אותה לשערי מזרח.

'מעלין אותה'?

 

(סוטה ח,א)

התם קיימא (בלשכת הגזית, כדקאמרת שיאיימו עליה בית דין הגדול, ולשכת הגזית בעזרה היתה, חציה בקודש וחציה בחול, כדאמר ביומא פרק שני (דף כה,א))!?

דמסקינן לה ומחתינן לה (מכל הר הבית לאחר שיאיימו עליה) כדי לייגעה (ותדאג מן המים ותודה כשתראה בצרתה), דתניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: בית דין מסיעין את העדים (שמעידים עדות נפשות ,וכשבודקין אותן היו מסיעין אותן) ממקום למקום (מפינה לפינה ומלשכה ללשכה) כדי שתטרף דעתן עליהן ויחזרו בהן.'

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:[email protected], http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at [email protected]