דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
סוטה
דף ו
המשך פרק ראשון 'המקנא לאשתו'
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(סוטה ה,ב)
ואם מת (בלא בנים עד שלא השקה) חולצת (ולא מתייבמת; בגמרא מפרש טעמא):
אמאי? תתייבם
נמי יבומי?
אמר רב יוסף:
אמר קרא (דברים כד,ב) ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר (לעיל מיניה כתיב 'כי מצא בה ערות דבר וגו') - לאיש אחר ולא ליבם ('לאיש אחר' למה לי למכתב? אי למשרייה לאנסובא
על ידי גט כריתות - לכתוב 'ויצאה מביתו... והיתה לאיש', למה לי למכתב ל'אחר'? אלא למעוטי יבמה: היכא דלא גרשה
בעל אַחַר שמצא בה ערות דבר, והכי משתמעי קראי: 'כי מצא בה ערות דבר - יגרשנה בספר כריתות, ויצאה מביתו כלומר: ובכל צד שתצא מביתו
- בין על ידי גירושין בין על ידי מיתה - אם באת לינשא לאיש אחר – תנשא, ולא ליבם,
שאינו אַחֵר אצל נשואין של זו, שמכח נשואי ראשון היא נזקקת לו).
אמר ליה אביי:
אלא מעתה חליצה נמי לא תיבעי (דהא פטרה רחמנא, ושרייה לאיש אחר בכל
ענין שתצא מביתו, אחר שנמצא בה ערות דבר)!?
אמר ליה: אילו
איתיה לבעל - מי לא בעיא גט (מי משתריא בלא גט)? (הא כתיב 'וכתב לה ספר כריתות' [דברים
כד,א] - אפילו
מצא בה ערות דבר - כריתות בעיא!) השתא נמי תיבעי חליצה (דיבם במקום בעל קאי).
ואית דאמרי [גירסה
שניה של הדיון בין רב יוסף ואביי]:
אמר רב יוסף (דהכי שני רב יוסף לעיל): רחמנא אמר 'ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר' - דלא ליסתריה לביתיה (צוה לבעלה לגרשה מביתו כשמצא
בה ערות דבר כי היכי דלא תיסתריה לביתיה, כדאמר לעיל 'זנותא בביתא כי קריא
לשומשמא'), ואת אמרת
תתייבם נמי יבומי!?
אמר ליה אביי:
אלא מעתה לאחר לא תינשא, דלא תיסתריה לביתיה!?
אמר ליה :
(סוטה ו,א)
מי קא רמינן לה
עליה (למינסבה) בעל
כרחיה (דאילו ליבם אמרינן ליה 'מצות יבום קודמת למצות חליצה', אבל בהא - אסור
למימר ליה; וממילא אשמועינן קרא דאסור ליבמה, דלא שייך בה יבום, והויא כאשת אח שלא
במקום מצוה)?
ואיכא דאמרי [גירסה
שלישית של הדיון בין רב יוסף ואביי]:
אמר רב יוסף: הכתוב קראו 'אחר' (למי שנושאה): שאין בן זוגו של ראשון: שזה הוציא רשעה מביתו
וזה הכניס רשעה לתוך ביתו, ואת אמרת תתיבם נמי יבומי (ואת אמרת תתיבם ותרמי עליה
בעל כרחיה)?
אמר ליה אביי:
אלא מעתה, נשאת לאחר (שגרשה ראשון שמצא בה ערות דבר וניסת) ומת בלא בנים - לא תתיבם (דהשתא נמי 'אחר' הוא, ואין בן זוגו של ראשון אם
ישאנה, וקרמית לזה עליה במצות יבום), דהכתוב קראו 'אחר' גביה דהאי (אחר = אחיו של זה), מיהא בשם טוב הוה קיימא (ואיכא למימר: הדרה בה, ואין
קרוי 'אחר' אלא הנושאה מתוך אלמנות או גירושין על מי שקלקלה תחתיו).
רבא אמר: (האי דקתני מתניתין 'ולא
מתייבמת' -) קל
וחומר: אם נאסרה (בסתירה זו) במותר לה (בבעלה שהיה מותר לה ונתקלקלו עכשיו
הנישואין ליאסר עליו) -
באסור לה (דהיינו יבמהּ, שהוא אסור לה בחיי בעלה) לא כל שכן (שנאסרו נשואי הראשון - שלא
להתייבם מכח אותן הנישואין)!?
אמר ליה אביי:
אלא מעתה: כהן גדול שקידש את האלמנה (שהיא אסורה עליו) ומת, ויש לו אח כהן הדיוט - לא תתיבם (מכח קל וחומר זה): אם נאסרה במותר לה באסור לה לא כל שכן נאסרה? (ולקמן מפרש מאי 'נאסרה' ומאי
'מותר לה' - הלא אסור היה מתחילתו) - הא אסירא וקיימא!
'מותר לה'? –
'אסור לה' הוא!
אלא (הכי פריך): אשת כהן שנאנסה (ונאסרה עליו: דאשת כהן אסורה
אפילו באונס, אבל אשת ישראל מותרת, דכתיב 'והיא לא נתפשה' (במדבר
ה,יג), הא
נתפשה – מותרת; ומדכתיב 'והיא' - מיעוטא הוא, ומשמע דיש אחרת - שאפילו נתפשה אסורה) ומת, ויש לו אח (מאביו, והוא) חלל (שנולד לאביו מן הגרושה, ונתחלל מן
הכהונה, ומותר בנשים הפסולות לכהונה, כדכתיב בכהנים הנושאין פסולות ולא יחלל זרעו (ויקרא
כא,טו) - אלמא
זרעו חלל) - לא תתיבם (מקל וחומר זה): אם נאסרה (בבעילה זו) במותר לה (לבעלה שהיה מותר לה) - באסור לה (ביבמה האסור לה באותה שעה) לא כל שכן (שנאסרו עליו נישואי אחיו שלא
ליבמה מכח נשואין)!?
אונס בישראל
מישרא שרי, וגבי דהאי [האח החלל] מיהא ליכא איסורא (ואצלו הוא היתר גמור, ואין
זה קל וחומר; אבל בזינתה ברצון, שהבעל והיבם שוין באיסור זה אם היתה תחתיו - הוי
קל וחומר, שהרי מחמת נישואין הראשונים היא נזקקת ליבום, ואם על הבעל נתקלקלה - קל
וחומר ליבם).
משנה:
ואלו אסורות
מלאכול בתרומה (אם הוא כהן): האומרת "טמאה אני לך", ושבאו עדים שהיא טמאה,
והאומרת "איני שותה", ושבעלה אינו רוצה להשקותה, ושבעלה בא עליה בדרך (דשוב אין המים בודקין אותה,
כדלקמן (כח,א): 'ונקה האיש מעון' [במדבר ה,לא] - בזמן שהאיש מנוקה - שלא בא עליה מאחר שנאסרה עליו -
אז האשה ההיא
תשא את עונה;
אין האיש מנוקה מעון - אין המים בודקין את אשתו).
גמרא:
אמר רב עמרם:
הא מילתא אמר לן רב ששת, ואנהר לן עיינין (הביא לנו ראיה לדבריו) ממתניתין: 'סוטה שיש לה עדים במדינת הים (שראו שנטמאה מזה) - אין המים בודקין אותה'; מאי טעמא? - דאמר קרא [במדבר
ה,יג: ושכב
איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה] ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה [והוא לא נתפשה] - דליכא דידע בה, לאפוקי הא, דהא איכא דידע בה. (אף על גב דדרשינן לעיל לעד
אחד נאמן בסוטה, ולסוטה ודאית שלא תשתה עוד - אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ודרשינן
ליה נמי הכי: ועד
אין בה - הוא
דאמר 'והביא
האיש את אשתו'
וכל הפרשה, הא יש בה עד - אין המים בודקין אותה); ואנהר לן עיינין ממתניתין (משום דקרא - לאו ראיה הוא כל
כך, דהא דרשיניה לסוטה ודאית שיש בה עד אחד לפנינו, וללמד שלא תשתה), דקתני: 'ושבאו [אם הם באו – מקודם היו
"במדינת הים"] לה עדים
שהיא טמאה'; דאתו עדים – אימת?: אי נימא מקמי דתשתי - זונה היא (ופשיטא דאסורה בתרומה, דהא
תנא ליה 'האומרת טמאה אני')! אלא לבתר דשתאי (ואיצטריך לאשמועינן דלא מחזקינן להו
כשקרי על אשר לא בדקוה המים)? אי אמרת בשלמא 'אין המים בודקין אותה' – שפיר (ומשום הכי לא מחזקינן להו
כשקרי, דמשום דהוו ידעי בה - לא בדקי לה מיא), אלא אי אמרת מים בודקין אותה - תיגלי מילתא
למפרע דסהדי שקרי נינהו!
אמר ליה רב
יוסף: לעולם אימא לך מים בודקין אותה, והא - אימור 'זכות תולה לה' (דאמר לקמן (כ,א) זכות תולה במים המרים).
במאי קמיפלגי (רב ששת ורב יוסף)?
במתנוונה [מתנוונת] דרבי (דקאמר לקמן (כב,ב) גבי אשה שתלה לה זכות), דתנן: 'רבי אומר: זכות תולה במים המרים (שלא יצבה בטנה מיד) ואינה יולדת (לעולם) ואינה משבחת, אלא מתנוונה (מכחשת) והולכת; לסוף שהיא מתה באותה מיתה (צבוי בטנה ונפול ירך)': רב ששת סבר: (לא פליגי רבנן עליה דרבי,
אלא [חולקים בתוצאה הסופית:] שסוף שהיא מתה באותה מיתה
לחוד [הם חולקים, אבל]) בין לרבי ובין לרבנן הויא מתנוונה (במתנוונה לא איפלוג: דכל מי
שזכות תולה לה - מנוונה היא; וזו - הואיל ולא נתנוונה - לא תלה לה זכות, אלא שאינה
ראויה ליבדק כלל משום עדים), ורב יוסף סבר: (ראויה ליבדק היא אלא זכות תולה לה) לרבי הויא מתנוונה, לרבנן לא הויא מתנוונה (ואי משום דלא נתנוונה - הא
מני רבנן היא, דאמור לקמן 'זכות תולה לה', דקסברי לא הויא מתנוונה כלל).
מתיב רב שימי
בר אשי: 'רבי שמעון אומר: אין זכות תולה במים המרים; ואם אתה אומר זכות תולה
במים המרים - מדחה אתה את המים בפני כל הנשים השותות (שלא יהו יראות מהם להודות
שהיא טמאה, ולא ימחה שם הקדוש על המים), ואתה מוציא שם רע על הטהורות ששתו; והן אומרים
"טמאות היו, אלא שתלה להן זכות"' ואם איתא יש לה עדים במדינת הים - נמי (לא מיבדקה - השתא נמי על ידי
זו נמי) אתה מוציא שם
רע על הטהורות ששתו והן אומרים "טמאות היו אלא שיש להן עדים במדינת
הים".
לרבי שמעון
קאמרת? לרבי שמעון, מדזכות לא תליא (משום האי טעמא דחייש הוא ללעז על
הטהורות) - עדים נמי
לא תלו [ומאותה
סיבה].
מתיב רב [סוטה
פ"ג מ"ו]: 'ואלו
שמנחותיהן (מנחות קנאות שלה: עשירית האיפה קמח שעורים) נשרפות (למטה על בית הדשן, שאינן
ראויות ליקרב, ולא לפדות, וליצא לחולין):
(סוטה ו,ב)
האומרת
"טמאה אני" (שהודתה לבית דין על קלקולה, שהיו מאיימין
עליה, כדתני מתניתין),
ושבאו לה עדים שהיא טמאה' -
דאתו עדים אימת?: אילימא מקמי דתקדוש (בכלי שרת) - תיפוק לחולין (בפדיון, שלא היה קדושת הגוף
אלא קדושת פה, וכל המנחות נפדות כל זמן שלא קדשו בכלי)! אלא לבתר דקדוש (דכלי שרת מקדשין את הראוי
להם שלא לצאת עוד לחולין, כדתנן: 'כל הנוגע בהם יקדש'; וליקרב אינה ראויה - שהרי אינה באה אלא להזכיר עונה
של זו שתבדק, והרי היא בדוקה ועומדת; ולנדבה נמי לא חזיא להקריבה, דמנחת שעורים
אינה כשירה אלא לסוטה ולעומר)? אי אמרת בשלמא מים בודקין אותה (אם שתתה עד שלא באו עדים) - אלמא (בשעה שניתנה בכלי ראויה היתה לכלי
שרת, דההיא שעתא) בת
מקדש ומקרב היא (מספק, כשאר מנחת סוטה), (הלכך) וכי קדוש (בכלי) מעיקרא - שפיר קדוש, ומשום הכי מנחתה (כי אתו עדים איפסלא מהקרבה
מכאן ולהבא, ולא נפקא לחולין, ו)נשרפת; אלא אי אמרת 'אין המים בודקין אותה' (הואיל ולא ליבדק עומדת, ולא
ראויה היא למנחה) -
תיגלי מילתא למפרע דכי קדוש מעיקרא - בטעות קדוש (דלא היתה ראויה לכלי, ואין
כלי שרת מקדשין אלא הראוי להם, כדאמר בזבחים (דף פג,א)), ותיפוק לחולין (בלא פדיון, שקדושת פה שלה
וקדושת כלי שלה - הכל בטעות, שהיינו סבורים שהיא טעונה מנחה - ואינו כן, והקדש
טעות אינו הקדש [כדברי
בית הלל בנזיר פרק 'בית שמאי'])!?
אמר רב יהודה
מדיסקרתא: כגון שזינתה בעזרה (לאחר שקדשה בכלי, ועל זנות זה באו
העדים, ולא על טומאה של סתירה ראשונה; הילכך) דכי קדוש מעיקרא (כי קדשה בכלי) - שפיר קדוש (בת מקדש ומקרב הואי, דלא הוו
לה עדים).
מתקיף לה רב
משרשיא: והלא פירחי כהונה מלוין אותה!
שזינתה מפירחי
כהונה עצמן.
רב אשי אמר:
כגון שנצרכה לנקביה (והניחוה והלכה וזינתה), דאטו פירחי כהונה בכיפה (של ראשה) תלי לה (תלויים לה שלא תשמט מידם).
רב פפא אמר:
לעולם כדאמרינן מעיקרא (כדהוה סלקא דעתיה ברישא: שעל טומאת סתירה ראשונה באו, ואפילו
הכי לא קשיא לרב ששת:)
ודקאמרת (דהא דקאמר דכיון דלא חזיא לקידוש) תיפוק לחולין (אין הכי נמי מדאורייתא יצאת לחולין,
ו)מדרבנן (היא נשרפת, לפי שאין הכל
בקיאין בהלכות, לידע שבשביל שהיו לה עדים לא היתה ראויה לקדש), גזירה שמא יאמרו (ואתו למימר) מוציאין מכלי שרת לחול (מוציאין דבר שקידש בכלי שרת
לחולין).
מתיב רב מרי: 'נטמאת
מנחתה עד שלא קדשה בכלי - הרי היא ככל המנחות (שנטמאו עד שלא קדשו בכלי), ותפדה (ויביא בדמיה את המנחה); משקדשה בכלי - הרי היא ככל המנחות ותשרף; קדש
הקומץ (שקמצה ונתן הקומץ בכלי שרת - קדש בקדושת קומץ, שהמנחה טעונה ארבע עבודות,
כנגד ארבע עבודות של דם זבחים: קמיצה מתוך כלי שרת - כנגד שחיטה, שה'סכין' של כלי
שרת מקדש את הדם, ומתן כלי - להקדיש הקומץ בכלי שרת שני - כנגד קבלת דם; הולכה כנגד
הולכה, והקטרת הקומץ כנגד זריקת הדם) ולא הספיק להקריבו עד שמת הוא (ושוב אינה שותה, דאמאן בעינן
למשרייה) או עד
שמתה היא - הרי היא ככל המנחות (שאירע בהן פסול בין קמיצה להקטרה), ותשרף (למטה); קרב הקומץ ולא הספיק (כהן) לאכול שירים עד שמת הוא או עד שמתה היא - הרי
היא ככל המנחות, ותאכל, שעל הספק באת מתחילה, כיפרה (מנחה זו את) ספיקה והלכה לה (האי כפרה - לאו כפרת עון
הוא, ולא הזכרת עון, אלא כפרה הראויה לה, קאמרינן: שעשתה מנחה זו בשעת הקטרת קומצה
כל מה שיש עליה לעשות, שהרי בהכשר קרבה, יבא וישקה אותה, ותיבדק; וכיון דבהכשר
קרבה - שיריה נאכלין כל זמן שלא אירע בהן פסול בגופן); באו לה עדים שהיא טמאה (אמעיקרא קאי, קודם הקטרה) - מנחתה נשרפת; נמצאו עדיה זוממין (עדי סתירתה, שעל ידיהם באה
לכך) - מנחתה
חולין (לא קדושת פה ולא קדושת כלי, ואין מועלין בה, דבטעות הוה)' (אלמא לא
אמרינן 'תישרף' מדרבנן כי נמצאו עדיה זוממין שמא יאמרו 'מוציאין מכלי שרת לחול',
ושמע מינה כי קתני 'באו לה עדים שהיא טמאה מנחתה נשרפת' - מדאורייתא קאמר,
דבת מקדש הואי)!
עדים זוממין
קאמרת? עדים זוממין קלא אית להו (הכל יודעין שהקדישה טעות [ואין
צורך בגזירה מדרבנן])!
תניא כוותיה
דרב ששת (דאין המים בודקין סוטה שיש לה עדים), ולאו מטעמיה (ד'ועד אין בה' דההוא - לאו לספק סוטה מידריש, אלא
לסוטה ודאית בעד אחד, אלא מקרא אחרינא נפקא): '[ואם לא נטמאה האשה ו]טהורה [היא ונקתה ונזרעה זרע] (והוה ליה למיכתב 'ואם לא נטמאה
ונקתה וגו'; 'וטהורה
היא' – לדרשה,
למידרש הכי: טהורה נזרעה זרע) - ולא (שניצולת מן המים מפני) שיש לה עדים (בטומאתה) במדינת הים, 'וטהורה' - (וי"ו יתירא - למעוטי) ולא שתלתה לה זכות (שתלתה לה זכות דבהא לא אמר
קרא 'ונזרעה
זרע'), 'היא' - ולא (הניצולת מן המים על ידי) שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה (נשים טוות בלבנה,
שהיה קלקולה
מפורסם לכל, שכבר היו נושאות ונותנות בה לדבר בה).
(ופרכינן:) ורבי שמעון (דאמר אין זכות תולה) - נהי דוי"ו לא דריש [ולכן
סובר רבי שמעון שזכות אינה תולה, אבל] והא איכא
(סוטה ז,א)
'יש לה עדים
במדינת הים' (מיהו יש לה עדים נפקא מקרא – קשיא: דאתה מוציא שם רע על
הטהורות [מסיבה אחרת], ויאמרו "עדים היו להם")!?
לא שכיחא (ולא מסקי אינשי אדעתייהו
למחשדינהו לטהורות בהכי).
(והא דשָׁני לעיל לרבי שמעון 'מדְזְכות לא תלה - עדים נמי לא תלו' - משום
דאכתי לא הוה קיימא לן דרשא דהאי קרא.)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:[email protected], http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at [email protected]