דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
סוטה
דף ה
המשך פרק ראשון 'המקנא לאשתו'
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(סוטה ד,ב)
מאי 'יד ליד לא ינקה' (סיפיה דקרא דאיירי ביה לעיל הוא: תועבת ה' כל גבה לב יד ליד
לא ינקה)?
אמר רב: כל
הבא על אשת איש (הכי גרסינן: כל שיש בו גסות הרוח אפילו הקנהו כו', ולא
גרסינן 'כל הבא על אשת איש', דלא משתעי קרא אלא בגסי הרוח) - אפילו הקנהו להקב"ה שמים וארץ (השליטו בשבחו על הכל) כאברהם אבינו, דכתיב ביה [בראשית
יד,כב: ויאמר
אברם אל מלך סדם]
הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ (כאברהם שקראהו 'קונה שמים וארץ', והיינו 'יד ליד': אפילו דומה לאברהם שאמר 'הרימותי ידי') - לא ינקה מדינה של גיהנם.
קשיא להו לדבי
רבי שילא (אהך דרשה דרב): האי
'יד ליד לא ינקה' – 'ידי' מיבעי ליה?!
אלא אמרי דבי
רבי שילא: אפילו קיבל תורה כמשה רבינו (שקבל מיד הקדוש ברוך הוא לידו תורה), דכתיב ביה [דברים
לג,ב: ויאמר:
ה' מסיני בא וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש] מימינו אש דת למו - לא ינקה מדינה של גיהנם.
קשיא ליה לרבי
יוחנן: האי 'יד ליד'? – 'יד מיד' מיבעיא ליה (דהא קרא - במקבל מוקמינן
ליה, ולא בנותן, והוה ליה למיכתב 'יד מיד לא ינקה': יד שקבלה מיד - אף הוא לא ינקה)?
אלא אמר רבי
יוחנן:
(סוטה ה,א)
אפילו עושה
צדקה בסתר (שנותן מידו לידו של העני, והכי משמע: יד הנותנת ליד - אף הוא לא ינקה), דכתיב (משלי כא,יד) מתן בסתר יכפה אף [ושחד בחק חמה עזה] - לא ינקה מדינה של גיהנם (לאו דשייך האי קרא בקרא דלעיל,
אלא רבותא היא: שאע"פ שמכפה אף וחימה - אינו מכפר על גסות הרוח).
אזהרה לגסי
הרוח (שלא יהא גס רוח) מנין?
אמר רבא אמר
זעירי: (ירמיהו יג,טו) שמעו והאזינו אל תגבהו [כי ה' דבר].
רב נחמן בר
יצחק אמר מהכא: (דברים ח,יד) ורם לבבך ושכחת [את ה' אלקיך המוציאך מארץ
מצרים מבית עבדים] (אלמא מגובה לב בא לידי שכחה:
ששוכח את בוראו), וכתיב
(ובשכחה הוא מוזהר:) (דברים ח,יא) השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך [לבלתי שמר מצותיו ומשפטיו
וחקתיו, אשר אנכי מצוך היום], וכדרבי אבין אמר רבי אילעא דאמר רבי אבין אמר רבי
אילעא: כל מקום שנאמר 'השמר' 'פן' ו'אל' - אינו אלא בלא תעשה.
דרש רב עוירא;
זמנין אמר לה משמיה דרב אסי וזמנין אמר לה משמיה דרב אמי: כל אדם שיש בו גסות הרוח
- לסוף מתמעט (מחשיבותו), שנאמר (איוב כד,כד) רומו מעט [ואיננו והמכו ככל יקפצון וכראש
שבלת ימָלו] (כיון שרומו מתמעט); ושמא תאמר ישנו בעולם (מתקיים) - תלמוד לומר 'ואיננו'; ואם חוזר בו - נאסף בזמנו כאברהם אבינו שנאמר 'והומכו (ואם חזר ונעשה עניו: שממיך את עצמו) ככל (כאותן שנאמר בהן 'כל') יקפצון' (מן העולם; ימותו מות ישרים: אברהם
כתיב ביה וה'
ברך את אברהם בכל
[בראשית כד,א] יצחק כתיב ביה
ואוכל מכל [בראשית
כז,לג]; יעקב
כתיב ביה כי
חנני אלהים וכי יש לי כל [בראשית לג,יא] והכי מפרש בהדיא בבראשית רבה (דבשלמא בכל מכל רבותא הוא
שנתברכו בכל אבל וכל אשר תתן לי מילתא בעלמא הוא דקאמר)): כאברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו (אברהם כתיב ביה) 'בכל' [בראשית
כד,א: ואברהם
זקן בא בימים; וה' ברך את אברהם] בכל;
(יצחק כתיב ביה) 'מכל' [בראשית כז,לג: ויחרד יצחק חרדה גדלה עד מאד ויאמר: מי אפוא הוא הצד ציד,
ויבא לי, ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו? גם ברוך יהיה]; (יעקב כתיב ביה) 'כל'[בראשית
לג,יא: קח נא
את ברכתי אשר הבאת לך כי חנני אלהים וכי יש לי כל; ויפצר בו ויקח]; ואם לאו – 'וכראש שבולת ימָלו'.
מאי 'וכראש שבולת'?
רב הונא ורב
חסדא: חד אמר: כי סאסא דשיבלתא, וחד אמר כשיבולת עצמה.
בשלמא למאן
דאמר כי סאסא דשיבלתא (גבהו של שבולת, שקורין זקן השבולת, והוא נשבר ונופל מאליו) - היינו דכתיב 'וכראש שבולת', אלא למאן דאמר כי שובלתא עצמה - מאי 'וכראש שבולת'?
אמר רב אסי,
וכן תנא דבי רבי ישמעאל: 'משל לאדם שנכנס לתוך שדהו, גבוהה גבוהה הוא מלקט'
(והיינו 'וכראש
שבולת' - שראשה
נראית למעלה מחברותיה).
(ישעיהו נז,טו) ואת דכא ושפל רוח [כי כה אמר רם ונשא, שכן עד
וקדוש שמו: מרום וקדוש אשכון, ואת דכא ושפל רוח, להחיות רוח שפלים ולהחיות
לב נדכאים]: רב הונא
ורב חסדא: חד אמר 'אתי דכא' (אני מגביהו עד ששוכן אצלי והיינו
אשכון את דכא), וחד
אמר 'אני את דכא' (אני מרכין שכינתי אצלו); ומסתברא כמאן דאמר 'אני את דכא', שהרי הקב"ה הניח
כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני, ולא גבה הר סיני למעלה.
אמר רב יוסף:
לעולם ילמד אדם מדעת קונו (לאהוב את הנמיכות), שהרי הקב"ה הניח כל הרים וגבעות (כגון תבור וכרמל שבאו שם,
כדכתיב 'למה
תרצדון הרים גבנונים (תהלים סח,יז)), והשרה שכינתו על הר סיני <והניח כל אילנות טובות
והשרה שכינתו בסנה>.
אמר רב אלעזר:
כל אדם שיש בו גסות הרוח - ראוי לגדעו כאשירה (יגדע וישרש אחריה, כאשירה
שצריך גידוע אחריה, כדכתיב ואבדתם את שמם (דברים יב,ג)): כתיב הכא [ישעיהו
י,לג: הנה
האדון ה' צבאות מסעף פארה במערצה] ורמי הקומה גדועים [והגבהים ישפלו], וכתיב התם [דברים
ז,ה: כי אם
כה תעשו להם מזבחתיהם תתצו ומצבתם תשברו] ואשירהם תגדעון [ופסיליהם תשרפון באש].
ואמר רב אלעזר:
כל אדם שיש בו גסות הרוח - אין עפרו ננער (מקיץ בתחיית המתים), שנאמר [ישעיהו
כו,יט: יחיו
מתיך נבלתי יקומון]
הקיצו ורננו שכני עפר [כי טל אורת טלך וארץ רפאים תפיל]; 'שכבי בעפר' לא נאמר (דלישתמע על כל המתים), אלא 'שכני עפר': מי שנעשה שכן
לעפר (משפיל עצמו לעפר) בחייו.
ואמר רבי
אלעזר: כל אדם שיש בו גסות הרוח - שכינה מיללת (מקוננת) עליו, שנאמר [תהלים
קלח,ו: כי רם
ה' ושפל יראה]
וגבוה ממרחק יידע' (רישיה דקרא כי רם ה' ושפל יראה, וגבוה - והגבוה - ממרחק - מקודם שתבא עליו פורענות ימים רבים
– יידע: שכינה מתאוננת ומשתברת עליו, כמו 'וידע אלמנותיו' (יחזקאל
יט,ז) 'ויודע בהם אנשי סכות' (שופטים
ח,טז) 'יודע כמביא למעלה' (תהלים
עד,ה) - לשון
שבר).
דרש רב עוירא
ואיתימא רבי אלעזר: בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם: מדת בשר ודם: גבוה
רואה את הגבוה (לקרבו ולהשתדל עמו, וחשוב בעיניו, כמו [הושע ט,י]
כענבים במדבר מצאתי ישראל] כביכורה בתאנה בראשיתה ראיתי את אבותיכם וגו'- נתתי עיני לקרבם ולחבבם) ואין גבוה רואה את השפל, אבל מדת הקב"ה
אינו כן: הוא גבוה ורואה את השפל, שנאמר 'כי רם ה' ושפל יראה'.
אמר רב חסדא
ואיתימא מר עוקבא: כל אדם שיש בו גסות הרוח - אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין
לדור בעולם, שנאמר (תהלים קא,ה) מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים ורחב
לבב אותו לא אוכל - אל תקרי 'אותו'
אלא 'אִתו לא אוכל'.
איכא דמתני לה
אמספרי לשון הרע (משום רישא דקרא: 'מלשני בסתר רעהו' וגו'), שנאמר 'מלשני בסתר רעהו אותו אצמית'.
אמר רבי
אלכסנדרי: כל אדם שיש בו גסות הרוח - אפילו רוח קימעא עוכרתו (פורענות קלה טורפתו ומאבדתו), שנאמר (ישעיהו
נז,כ) והרשעים
כים נגרש [כי השקט לא יוכל ויגרשו מימיו רפש וטיט] (והרשעים - גסי הרוח, דקראי דלעיל משתעי
בשפלים ונדכאים: 'להחיות
רוח שפלים... כי לא לעולם אריב' - עם אותן שפלים - בעון בצעו ... דרכיו ראיתי ... בורא ניב שפתים וגו' אבל הרשעים שאינן
שפלים ונדכאים - כים
נגרש - כים
המגרש ומשליך רפש וטיט לשפתיו סביביו): ומה ים שיש בו כמה רביעיות (רביעיות לוגי מים), (אנו רואים ש)רוח קימעא עוכרתו (עוכרת את מימיו) - אדם שאין בו אלא רביעית אחת (שברביעית דם הוא מתקיים;
שיעור זה הלכה למשה מסיני שרביעית דם מת מטמא באהל מפני שהיא נפש, וקרינא ביה 'על כל נפשות מת לא יבא' [ויקרא
כא,יא]) – על אחת כמה
וכמה.
אמר רב חייא בר
אשי אמר רב: תלמיד חכם צריך שיהא בו אחד משמונה בשמינית (משקל קטן הוא, והיינו
'עוכלא', כלומר: צריך שיהיה בו מעט גאוה שלא יהו קלי הראש מסתוללין בו ויהא דבריו
מתקבלין עליהן בעל כרחם).
אמר רב הונא בריה
דרב יהושע: (גסות מועט נאה והוגנת לו לתלמיד חכם) ומעטרא ליה (ומעטרתו) כי סאסא לשבולתא (כסאסא המעטרת את השבולת).
אמר רבא: בשמתא
דאית ביה (גסות הרוח),
ובשמתא דלית ביה (גסות פורתא, לפי שאין בני עירו יראים ממנו ואין בו כח להוכיחם).
אמר רב נחמן בר
יצחק: לא מינה ולא מקצתה (לא יחפוץ אדם לא בכולה ולא במקצתה, ד)מי זוטר דכתיב ביה (מאי דקרי ליה קרא) (משלי טז,ה) תועבת ה' כל גבה לב [יד ליד לא ינקה].
אמר חזקיה: אין
תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים לבו כבשר (שהוא רך, ולא כאבן שהוא קשה), שנאמר (ישעיהו
סו,כג) והיה
מדי חדש בחדשו [ומדי שבת בשבתו] יבא כל בשר להשתחוות [לפני אמר ה'] (להתפלל; אותם שהם בשר יבואו ויתפללו
כי הם נשמעים לפני, אבל גסי הרוח לא יבואו).
אמר רבי זירא:
בשר - כתיב ביה [ויקרא יג,יח: ובשר כי יהיה בו בערו שחין] ונרפא', - 'אדם' (אדם כי יהיה בעור בשרו [ויקרא
יג,ב], נגע צרעת כי תהיה באדם [ויקרא
יג,ט]) - לא כתיב
ביה (לא כתיב בחד מינייהו) 'ונרפא' (לפי דרכך אתה למד שמי שהוא רך ועניו
כבשר - קרוב להתרפאות מיסורין הבאין עליו, אבל מי שהוא קשה כאדמה - אין רפואה
למכותיו).
אמר רבי יוחנן:
'אדם': (למה נקרא שמו אדם)? - (שהוא) אפר דם מרה (כלומר: כולו הבל, לכך אל
יתגאה. 'מרה' היא ליחלוחית מרה היוצאה מן המרירה שבכבד, ומתגברת באדם - הכל לפי
החדשים ושינוי העתים ולפי המאכל שאוכל, ועל ידיה באין חליים ונגעים ומכאובות; יש
שקורין בדברי הרופאים מרירה שחורה ויש שקורין מרירה אדומה); 'בשר' - בושה סרוחה רִמה.
איכא דאמרי: שְאוֹל (מקום שאול ביתו), דכתיב בשין.
אמר רב אשי: כל
אדם שיש בו גסות הרוח - לסוף נפחת (מתמעט מחשיבותו ונעשה פחות באנשים), שנאמר:
(סוטה ה,ב)
(ויקרא יד,נו) ולשאת ולספחת [ולבהרת] (על ידי שמנשא עצמו - בא לידי ספחת,
שאינו עיקר באנשים אלא נספח וטפל), ואין 'שאת' אלא לשון גבוה, שנאמר (ישעיהו
ב,יד) ועל כל
ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנשאות;
ואין ספחת אלא טפילה (דבר שאינו חשוב בעצמו אלא נטפל באחרים), שנאמר [שמואל א
ב,לו: והיה
כל הנותר בביתך יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר לחם, ואמר] ספחני נא (אספני נא) אל אחת הכהונות (באחת מן המשמרות) לאכל פת לחם (בנבואת בית עלי משתעי קרא:
אעמיד כהנים גדולים אחרים שיוציאו את כהני זרעך מגדולתם ויצטרכו לבקש מהם לאוספם
ולקולטם אצלם).
אמר רבי יהושע
בן לוי: בא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה: שבשעה שבית המקדש קיים,
אדם מקריב עולה - שכר עולה בידו (ולא שכר קרבן אחר); מנחה - שכר מנחה בידו; אבל מי שדעתו שפלה -
מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם, שנאמר (תהלים
נא,יט) זבחי אלהים
רוח נשברה [לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה] ('זבחי' - כל הזבחים במשמע), ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת שנאמר 'לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה'.
ואמר רבי יהושע
בן לוי: כל הַשָׁם אורחותיו (מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה) בעולם הזה - זוכה ורואה בישועתו של הקב"ה,
שנאמר [תהלים נ,כג: יכבדנני] ושָׂם דרך אראנו בישע אלהים; אל תקרי 'ושָׂם' אלא 'ושָׁם' דרך.
כיצד מקנא לה [אומר
לה בפני שנים: "אל תדברי עם איש פלוני"; ודברה עמו - עדיין היא מותרת
לביתה ומותרת לאכול בתרומה; נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה עמו כדי טומאה - אסורה
לביתה ואסורה לאכול בתרומה; ואם מת – חולצת ולא מתייבמת]:
הא גופא קשיא:
אמרת '(כיצד מקנא לה? - היינו פירושא דכיצד מקנא לה:) 'אמר לה בפני שנים "אל תדברי עם איש
פלוני זה"' (ואשמועינן דזהו הקינוי), אלמא דבור - סתירה הוא (אפילו מדברת עמו בשוק -
סתירה חשיב לה, מדקאמר זה הקינוי, דאי לאו דסתירה הוא ולא מיתסרא בה - מאי קינוי
איכא, ולמה לי דמתרה בה?), והדר
תני (דכי עברה על התראתו, ו)'דיברה עמו (שלא ביחוד) - עדיין מותרת לביתה (לשמש; 'ביתה' - לשון תשמיש
הוא) ומותרת
לאכול בתרומה' (עד שתשתה; ולקמן בפרק 'כשם
שהמים בודקין' (כח,א) יליף מ'ונטמאה' 'ונטמאה'
שלש פעמים: אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה), אלמא דבור לא כלום הוא!?
אמר אביי: ('אמר לה' לאו פירושא דכיצד
מקנא לה הוא, אלא תרתי קתני, ו)הכי קאמר: (אמר לה) "אל תדברי", ודברה; "אל
תדברי", ונסתרה (ונסתרה או דברה) ולא כלום (אע"פ שעברה על קינוייו אצל
דיבור); "אל
תסתרי", ודברה עמו (אף על פי שעברה על קינוייו אצל דיבור) - עדיין (באחת משתי אלו) מותרת לביתה ומותרת לאכול בתרומה; (אבל עברה על קינוייו אצל
סתירה, כגון שאמר לה אל תסתרי ו)נכנסה עמו לבית הסתר ושהתה כדי טומאה - אסורה לביתה
ואסורה לאכול בתרומה.
ואם מת (בלא בנים עד שלא השקה) חולצת (ולא מתייבמת; בגמרא מפרש טעמא):
אמאי? תתייבם
נמי יבומי?
אמר רב יוסף:
אמר קרא (דברים כד,ב) ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר (לעיל מיניה כתיב 'כי מצא בה ערות דבר וגו') - לאיש אחר ולא ליבם ('לאיש אחר' למה לי למכתב? אי למשרייה לאנסובא
על ידי גט כריתות - לכתוב 'ויצאה מביתו... והיתה לאיש', למה לי למכתב ל'אחר'? אלא למעוטי יבמה: היכא דלא גרשה
בעל אַחַר שמצא בה ערות דבר, והכי משתמעי קראי: 'כי מצא בה ערות דבר - יגרשנה בספר כריתות, ויצאה מביתו כלומר: ובכל צד שתצא מביתו -
בין על ידי גירושין בין על ידי מיתה - אם באת לינשא לאיש אחר – תנשא, ולא ליבם,
שאינו אַחֵר אצל נשואין של זו, שמכח נשואי ראשון היא נזקקת לו).
אמר ליה אביי:
אלא מעתה חליצה נמי לא תיבעי (דהא פטרה רחמנא, ושרייה לאיש אחר בכל
ענין שתצא מביתו, אחר שנמצא בה ערות דבר)!?
אמר ליה: אילו
איתיה לבעל - מי לא בעיא גט (מי משתריא בלא גט)? (הא כתיב 'וכתב לה ספר כריתות' [דברים
כד,א] - אפילו
מצא בה ערות דבר - כריתות בעיא!) השתא נמי תיבעי חליצה (דיבם במקום בעל קאי).
ואית דאמרי [גירסה
שניה של הדיון בין רב יוסף ואביי]:
אמר רב יוסף (דהכי שני רב יוסף לעיל): רחמנא אמר 'ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר' - דלא ליסתריה לביתיה (צוה לבעלה לגרשה מביתו כשמצא
בה ערות דבר כי היכי דלא תיסתריה לביתיה, כדאמר לעיל 'זנותא בביתא כי קריא
לשומשמא'), ואת אמרת
תתייבם נמי יבומי!?
אמר ליה אביי:
אלא מעתה לאחר לא תינשא, דלא תיסתריה לביתיה!?
אמר ליה :
(סוטה ו,א)
מי קא רמינן לה
עליה (למינסבה) בעל
כרחיה (דאילו ליבם אמרינן ליה 'מצות יבום קודמת למצות חליצה', אבל בהא - אסור
למימר ליה; וממילא אשמועינן קרא דאסור ליבמה, דלא שייך בה יבום, והויא כאשת אח שלא
במקום מצוה)?
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:[email protected], http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at [email protected]