דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים [];      מקראה מלאה בסוף הדף.

 

סוטה דף ד

המשך פרק ראשון 'המקנא לאשתו'

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

(סוטה ג,ב)

תנו רבנן: 'אי זו היא עדות הראשונה - זו עדות סתירה; 'עדות אחרונה'? - זו עדות טומאה;

 

(סוטה ד,א)

וכמה שיעור סתירה? כדי טומאה כדי ביאה כדי העראה כדי הקפת דקל (ומהו כדי טומאה? כדי ביאה; ומהו כדי ביאה? כדי העראה, דהיינו נשיקת אבר באותו מקום; וכמה שיעורה? כדי הקפת דקל שיוכל האדם לילך סביבות הדקל; ולקמן מפרש למה לי למיתני כולהון) - דברי רבי ישמעאל; רבי אליעזר אומר: כדי מזיגת הכוס (למוזגו במים; וסתם כוס – רביעית; ולקמן אמרינן: כל אחד ואחד מן החכמים הללו - בעצמו שיער כמה שהוא שוהה בהעראתו); רבי יהושע אומר: כדי לשתותו; בן עזאי אומר: כדי לצלות ביצה; רבי עקיבא אומר: כדי לגומעה; רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי לגמוע שלש ביצים זו אחר זו; ר"א בן ירמיה אומר: כדי לקשור גרדי נימא; חנין בן פנחס אומר: כדי שתושיט ידה לתוך פיה ליטול קיסם (מבין שיניה); פלימו אומר: כדי שתושיט ידה לסל ליטול ככר - אף על פי שאין ראיה (גמורה) לדבר - זכר לדבר: כי בעד אשה זונה עד ככר לחם [ואשת איש נפש יקרה תצוד (משלי ו,כו)].

(אין ראיה גמורה לדבר, דקרא לאו הושטת יד לסל כתב ביה - יש זכר ורמז מקצת דהוקשה אשה זונה לככר לחם.)

 

וכל הני למה לי (למיתני ברישא? ליתני 'שיעור סתירה כדי טומאה כדי הקפת דקל')?

צריכי: דאי תנא 'כדי טומאה' - הוה אמינא (בכל שיעור הצריך לבא לידי כך, דהיינו) כדי טומאתה וארצותה (שיפתה אותה וידבר על לבה עד שתתרצה) - קא משמע לן 'כדי ביאה' (דמאי 'טומאה' - ביאה לחודה; דאיכא למימר קודם הסתירה נתרצית לו); ואי תנא 'כדי ביאה' - הוה אמינא 'כדי גמר ביאה' - קא משמע לן 'כדי העראה' (דקיימא לן בפרק 'הבא על יבמתו' (יבמות נד,א): העראה כגמר ביאה לכל העריות); ואי אשמעינן 'כדי העראה' (ולא תנא ברישא כדי טומאה) – (ואפילו תנא 'כדי ביאה כדי העראה') הוה אמינא 'כדי העראה וארצותה' (לא הוה מימעיט ארצותה, דאנא אמינא העראה למעוטי גמר ביאה ומיהו ארצותה בעינן דהכי הוי משמע כמה שיעור סתירה כדי ביאה ואנא אמינא כל צרכי ביאה דהיינו ארצותה וגמר ביאה) - קא משמע לן 'כדי טומאה'; (והדר מפרש מה היא ביאה – העראה)

(אכתי 'ארצותה' לא אימעיט; הילכך תנא ברישא 'כדי טומאה' דמשמע טומאה וארצותה, והדר פריש: ומה היא טומאה? כדי ביאה, ועל כרחיך אימעיט ארצותה, דהא ביאה כולה - גמר ביאה משמע, ולא מיעט אלא ארצותה; והדר תנא: ומה היא ביאה? – העראה, למעוטי: דלא בעינן גמר ביאה; וממילא שמעינן מינה נמי (דאי) לא תנא 'כדי ביאה' - אכתי לא הוה ממעטא ארצותה, ד'כדי טומאה' - גמר ביאה וארצותה משמע; והעראה דפריש בתרה - לא ממעטא אלא גמר ביאה; הילכך איצטריכו כולהו)

וכמה 'כדי [העראה]' (הוא שיעור העראה לחודה)?

כדי הקפת דקל (והא ליכא לאקשויי 'הואיל וסוף סוף שיעורא כדי הקפת דקל הוא - ליתני 'כמה שיעור סתירה? כדי הקפת דקל', דאיבעי ליה לתנא לפרושי איסור סתירה משום מאי: או גמר ביאה, או העראה; - משום הכי תנא 'כדי טומאה כדי ביאה' כדפרישית).

 

ורמינהי: ''ונסתרה' (במדבר ה) - וכמה שיעור סתירה לא שמענו! כשהוא אומר 'והיא נטמאה' - הוי אומר כדי טומאה, כדי ביאה, כדי העראה, כדי חזרת דקל (קא סלקא דעתא השתא דהיינו הקפה) - דברי רבי אליעזר; רבי יהושע אומר: כדי מזיגת הכוס; בן עזאי אומר: כדי לשתותו; רבי עקיבא אומר: כדי לצלות ביצה; רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי לגומעה'.

קא סלקא דעתא היינו 'הקפת דקל' היינו 'חזרת דקל';

התם אמר רבי ישמעאל 'כדי הקפת דקל', ופליג רבי אליעזר עליה; הכא אמר רבי אליעזר 'כדי חזרת דקל'?

אמר אביי: 'הקפה' – ברגל, 'חזרה' – ברוח (שהרוח דוחפתו להענף והוא חוזר למקומו).

 

בעי רב אשי: 'חזרה ברוח'?: כי היכי דאזיל והדר אתי? או דילמא כי היכי דאזיל ואתי והדר קאי בדוכתיה (נח מניענועו)?

תיקו.

 

התם אמר רבי אליעזר 'כדי מזיגת הכוס', הכא 'כדי חזרת דקל'!?

אידי ואידי חד שיעורא הוא.

 

התם אמר רבי יהושע 'כדי לשתותו', הכא אמר 'כדי מזיגת הכוס'!?

אימא 'כדי למזוג ולשתות' (והאי 'כדי לשתותו' דקאמר לעיל - אמזיגה דקאמר רבי אליעזר קא מוסיף רבי יהושע, ואמר: שתיה נמי בעינן עם המזיגה, ו'כדי מזיגה' דתנא הכא בבתרייתא - מזיגה ושתיה קאמר, דסתם מזיגה - למשתייה ממיד הוא, שאחר שמזגו מתקלקל אם משהה אותו).

ולימא 'אידי ואידי חד שיעורא הוא'?

אם כן היינו רבי אליעזר (דהא רבי אליעזר בקמייתא 'כדי מזיגת הכוס' קאמר, וקא פליג רבי יהושע ואמר 'כדי לשתותו', ובבתרייתא (נמי) אמר רבי אליעזר 'חזרת דקל', ואוקימנא דהיינו כדי מזיגה, ואי מזיגה דקאמר רבי יהושע בתריה - בלא שתיה קאמר - היינו רבי אליעזר)!

 

התם אמר בן עזאי 'כדי לצלות ביצה', הכא אמר 'כדי לשתותו' (לכוס)?

אידי ואידי חד שיעורא הוא.

(וליכא לאקשויי: אם כן היינו רבי יהושע, דבקמייתא אמר 'כדי לשתותו לכוס', ואמר בן עזאי בתריה 'כדי לצלות ביצה', דהוא כדי שתיה? - לאו קושיא היא, דהא אוקימנא 'כדי לשתותו' דרבי יהושע - כדי למזוג ולשתות, וקאמר ליה בן עזאי 'כדי לצלות ביצה', דהוא כדי שתיה לחודה דכוס.)

 

התם אמר רבי עקיבא 'כדי לגומעה' הכא אמר 'כדי לצלות ביצה'? אימא 'כדי לצלות ביצה ולגומעה' ('גמיעה' דקאמר רבי עקיבא בקמייתא - אצלייה דבן עזאי דלעיל מיניה קא מוסיף לה, ובבתרייתא, דקאמר 'כדי לצלות ביצה' - לצלות ולגמע קאמר, דסתם צלייה - גמיעה בתרהּ, שגומעו חם שלא יצטנן).

ולימא 'אידי ואידי חד שיעורא הוא'?

אם כן - היינו בן עזאי.

 

התם אמר רבי יהודה בן בתירא 'כדי לגמוע שלש ביצים זו אחר זו', הכא אמר 'כדי לגומעה'?

לדבריו דרבי עקיבא קאמר, דקאמר משערין בצליאה ובגמיעה (לדבריו דרבי עקיבא קאמר לה, דאמר 'לצלות ולגמוע': לדידך - אדקמשערת בצלייה וגמיעה - בחדא (שפיר) בגמיעה דשלש, דהוא כצליאה וגמיעה בחדא).

אימא: שיעור גמיעה לחודה כדי לגמע שלש ביצים זו אחר זו, דהיינו צליאה וגמיעה.

 

'ר"א בן ירמיה אומר: כדי שיקשור גרדי נימא' - בעי רב אשי: דמרחק (שני ראשי הנימא הנפסקות מרוחקות זה מזה, דאיכא שהיה טפי) או דמקרב?

תיקו.

 

'חנין בן פנחס אומר: כדי שתושיט ידה לתוך פיה ליטול קיסם' - בעי רב אשי: דמהדק (הקיסם בדוחק בין השינים) או דלא מהדק?

תיקו.

 

'פלימו אומר: כדי שתושיט ידה לסל ליטול ככר' - בעי רב אשי: דמהדק (הככר בדוחק בתוך הסל) או דלא מהדק? בחדתא או בעתיקא (סל ישן חלק הוא ונוח להשתמש מן החדש, שהחדש יוצאין לתוכו ראשי קיסמין של אריגה)? בחמימא או בקרירא (לחם חם נמעך ונשמט מן היד, וצריך להוציאו בנחת ושוהה בהוצאתו)?

 

(סוטה ד,ב)

בדחטי או בדשערי (של חטין חלק ונשמט יותר משל שעורים)? ברכיכא (שנילושה העיסה רכה) או באקושא (נשמט יותר מאקושא)?

תיקו.

 

אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: כל אחד ואחד (מן התנאים הללו) בעצמו שיער (כמה שהיה שוהה בביאתו).

והאיכא בן עזאי דלא נסיב (כדאמר ביבמות (סג,ב): "אבל מה אעשה שנפשי חשקה בתורה, אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים" [בפרק הבא על יבמתו])?

איבעית אימא נסיב ופירש הוה, ואיבעית אימא מרביה שמיע ליה, ואיבעית אימא (תהלים כה,יד) סוד ה' ליראיו [ובריתו להודיעם].

 

דרש רב עוירא: זמנין אמר לה משמיה דרבי אמי, וזמנין אמר לה משמיה דרבי אסי: כל האוכל לחם בלא נטילת ידים - כאילו בא על אשה זונה, שנאמר (משלי ו,כו) כי בעד אשה זונה עד ככר לחם [ואשת איש נפש יקרה תצוד] (השתא דריש ליה מסיפיה לרישיה: בשביל ככר לחם - אדם מתחייב בעונש של אשה זונה).

אמר רבא: האי 'בעד אשה זונה עד ככר לחם'? – 'בעד ככר לחם עד אשה זונה' מיבעי ליה (דמשמע בשביל ככר לחם - רב העונש עד כדי עונש אשה זונה; והוא הדין נמי: אי הוה כתיב 'עד אשה זונה בעד ככר לחם' - לא הוה קשיא לרבא מידי, דודאי מסיפיה לרישיה מדריש קרא, אלא 'עד' ו'בעד' קא קשיא ליה: דגבי ככר לחם הוה ליה למיכתב 'בעד' וגבי אשה זונה הוה ליה למיכתב 'עד')!?

אלא אמר רבא: כל הבא על אשה זונה - לסוף מבקש ככר לחם.

 

אמר רבי זריקא אמר רבי אלעזר: כל המזלזל בנטילת ידים (שאוכל תמיד בלא נטילת ידים) נעקר מן העולם (דעובר על דברי חכמים חייב מיתה, דכתיב ופורץ גדר ישכנו נחש (קהלת י,ח)).

 

אמר רב חייא בר אשי אמר רב: מים ראשונים (שלפני המזון) צריך שיגביה ידיו (ראשי אצבעותיו) למעלה (שיהו המים משפעין לצד זרועותיו ולקמן מפרש טעמא); מים אחרונים (של אחר הסעודה, שחייבו חכמים מפני שמלח סדומית יש שמסמא את העינים)[1] צריך שישפיל ידיו למטה (כדי שתרד הזוהמא של תבשיל שבידיו שהרי להעביר הזוהמא הן).

תניא נמי הכי: 'הנוטל ידיו - צריך שיגביה ידיו למעלה שמא יצאו המים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים' (כדתנן במסכת ידים (פ"ב מ"ג) שצריך ליתן המים על ידיו שני פעמים: הראשונים מטהרין את הידים, והשניים מטהרין את המים הטופחים על ידיו שנטמאו בתחילה מחמת ידים; ותנן התם[2]: 'הידים מִטמאות ומטהרות עד הפרק' כלומר: מן הפרק ולמטה גזרו עליהן להיות שניות ופוסלות את התרומה, ומטהרות בנטילה עד הפרק, שעד הפרק צריך נטילה; נטל את הראשונים ואת השניים עד הפרק, וחזרו ליד – טהורים, שהרי טיהרו השניים את הראשונים; נטל את הראשונים חוץ לפרק, ואת השניים עד הפרק, וחזרו ליד – טמאה, כלומר: יצאו הראשונים חוץ לפרק ועל השניים לא הקפיד ליטול עד מקום שיצאו הראשונים, אלא עד הפרק כמשפטם, וחזרו הראשונים ליד – טמאה, שהרי נטמאו תחלה מחמת הידים, והשניים לא טיהרו את היוצאים; הילכך צריך שיגביה ראשי אצבעותיו למעלה: שמא יצאו מים הראשונים ויחזרו ויטמאו את הידים).

 

אמר רבי אבהו: כל האוכל פת בלא ניגוב ידים (דבר מאוס הוא, וחשוב) כאילו אוכל לחם טמא (כטומאה), שנאמר (יחזקאל ד,יג) ויאמר ה' ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא [בגוים אשר אדיחם שם] (אלמא דבר מיאוס קרי טומאה).

 

ומאי (משלי ו,כו) ואשת איש נפש יקרה תצוד' (סיפיה דקרא דלעיל הוא 'כי בעד אשה זונה עד ככר לחם')?

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל אדם שיש בו גסות הרוח - לבסוף נכשל באשת איש (והכי קאמר: בעד אשה זונה עד ככר לחם, ואשת איש זונה - נפש היקרה הגבוהה היא תצודנה: רודף אחריה וצד אותה ומגיעה), שנאמר: ואשת איש נפש יקרה תצוד.

אמר רבא: האי – 'נפש יקרה'? 'נפש גבוהה' מיבעי ליה!? ועוד: 'היא תצוד' מיבעי ליה (כיון דמסיפיה לרישיה קדרשת ליה - הכי איבעי ליה למכתב: 'ואשת איש נפש יקרה היא תצוד (אותה)', אבל השתא משמע שאשת איש צדה את הנפש היקרה)!?

אלא אמר רבא: כל הבא על אשת איש - אפילו למד תורה, דכתיב בה (משלי ג,טו) יקרה היא מפנינים [וכל חפציך לא ישוו בה] = מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים (דאפילו ממזר תלמיד חכם קודם לכהן עם הארץ לפתוח ראשון ולברך ראשון ומהאי קרא ילפינן ליה בהוריות (יג,א)) - היא תצודנו לדינה של גיהנם.

 

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודת כוכבים: כתיב הכא (משלי טז,ה) תועבת ה' כל גבה לב [יד ליד לא ינקה] וכתיב התם (דברים ז,כו) ולא תביא תועבה אל ביתך [והיית חרם כמהו, שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא].

ורבי יוחנן דידיה אמר: כאילו כפר בעיקר, שנאמר (דברים ח,יד) ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך [המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים] (ורם לבבך ושכחת - מעלה אני עליך כאילו שכחתו).

רבי חמא בר חנינא אמר: כאילו בא על כל העריות: כתיב הכא 'תועבת ה' כל גבה לב' וכתיב התם (ויקרא יח,כז) כי את כל התועבות האל [עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ].

עולא אמר כאילו בנה בָמָה (עבודת כוכבים), שנאמר (ישעיהו ב,כב) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו (שמחזיק עצמו כבעל נפש, דהיינו גאוה: שחשובה נפשו בעיניו) כי בַמֶה נחשב הוא' - אל תיקרי בַמֶה אלא בָמָה.

 

מאי 'יד ליד לא ינקה' (סיפיה דקרא דאיירי ביה לעיל הוא: תועבת ה' כל גבה לב יד ליד לא ינקה)?

אמר רב: כל הבא על אשת איש (הכי גרסינן: כל שיש בו גסות הרוח אפילו הקנהו כו', ולא גרסינן 'כל הבא על אשת איש', דלא משתעי קרא אלא בגסי הרוח) - אפילו הקנהו להקב"ה שמים וארץ (השליטו בשבחו על הכל) כאברהם אבינו, דכתיב ביה [בראשית יד,כב: ויאמר אברם אל מלך סדם] הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ (כאברהם שקראהו 'קונה שמים וארץ', והיינו 'יד ליד': אפילו דומה לאברהם שאמר 'הרימותי ידי') - לא ינקה מדינה של גיהנם.

 

קשיא להו לדבי רבי שילא (אהך דרשה דרב): האי 'יד ליד לא ינקה' – 'ידי' מיבעי ליה?!

אלא אמרי דבי רבי שילא: אפילו קיבל תורה כמשה רבינו (שקבל מיד הקדוש ברוך הוא לידו תורה), דכתיב ביה [דברים לג,ב: ויאמר: ה' מסיני בא וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן ואתה מרבבת קדש] מימינו אש דת למו - לא ינקה מדינה של גיהנם.

קשיא ליה לרבי יוחנן: האי 'יד ליד'? – 'יד מיד' מיבעיא ליה (דהא קרא - במקבל מוקמינן ליה, ולא בנותן, והוה ליה למיכתב 'יד מיד לא ינקה': יד שקבלה מיד - אף הוא לא ינקה)?

אלא אמר רבי יוחנן:

 

(סוטה ה,א)

אפילו עושה צדקה בסתר (שנותן מידו לידו של העני, והכי משמע: יד הנותנת ליד - אף הוא לא ינקה), דכתיב (משלי כא,יד) מתן בסתר יכפה אף [ושחד בחק חמה עזה] - לא ינקה מדינה של גיהנם (לאו דשייך האי קרא בקרא דלעיל, אלא רבותא היא: שאע"פ שמכפה אף וחימה - אינו מכפר על גסות הרוח).

 

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות בדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)

מקרא - באותיות נרקיסים

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:[email protected], http://www.dafyomi.co.il/

This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at [email protected]