דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
סוטה
דף ג
המשך פרק ראשון 'המקנא לאשתו'
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(סוטה ב,ב)
אמר ריש לקיש: מה לשון 'קינוי'? - דבר המטיל קנאה בינה
לבין אחרים.
(קנאה = כעס, כמו (דברים לב,כא) הם קנאוני בלא אל [כעסוני
בהבליהם, ואני אקניאם בלא עם, בגוי נבל אכעיסם] , כי קנאה חמת גבר [ולא יחמול ביום
נקם] (משלי ו,לד).)
אלמא קסבר:
קינוי על פי עצמו, וכולי עלמא לא ידעי דקני לה, ואמרי מאי דקמא (מה יש לפנינו? מה אירע עכשיו) דקא בדלה (שזו בודלת מן האנשים), ואתו למיעבד קנאה בהדה!
ורב יימר בר
רבי שלמיא משמיה דאביי אמר: דבר המטיל קנאה בינו לבינה.
אלמא קסבר:
קינוי על פי שנים עדים, וכולי עלמא ידעי דקני לה (שהעדים מגלין הדבר ואינן
שונאין אותה), ואיהו
[בעלה] הוא דאתי למיעבד קנאה בהדה (שזו מקניטתו על שחושדה);
(סוטה ג,א)
אלמא קסברי
דאסור לקנאות (כיון דאמרי לשון הטלת קנאה הוא - אלמא אסור); ומאן דאמר מותר לקנאות - מהו לשון קינוי?
אמר רב נחמן בר
יצחק: אין קינוי אלא לשון התראה, וכן הוא אומר (יואל
ב,יח) ויקנא
ה' לארצו [ויחמל על עמו] (התרה בילק וחסיל וגזם, שלא
ישחיתו עוד את ארצו, דבשילוח גובאי משתעי פרשה לעיל. 'לארצו' - על ארצו, כמו 'וישאלו אנשי המקום לאשתו' (בראשית כו,ז) - על אשתו; 'האתם תריבון לבעל' (שופטים
ו,לא)).
תניא: 'היה
רבי מאיר אומר: אדם עובר עבירה בסתר (כגון אשה פרוצה עוברת בסתר) והקב"ה מכריז עליו בגלוי (שנותן בלב בעלה לקנאות לה
והדבר מתפרסם בגלוי), שנאמר
(במדבר ה,יד) ועבר עליו רוח קנאה [וקנא את אשתו והוא נטמאה;
או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה], ואין 'עבירה' אלא לשון הכרזה (הקב"ה מתכוין להעביר
קול), שנאמר ויצו משה ויעבירו קול במחנה (שמות
לו,ו)'.
ריש לקיש אמר:
אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, שנאמר [במדבר
ה,יב: דבר אל
בני ישראל ואמרת אלהם]
איש איש כי תשׂטה אשתו [ומעלה בו מעל] - 'תשׁטה' כתיב.
תנא דבי רבי
ישמעאל: 'מפני מה האמינה תורה עד אחד בסוטה? - שרגלים לדבר (שנטמאת), שהרי קינא לה ונסתרה, ועד אחד מעידה שהיא טמאה'.
אמר ליה רב פפא
לאביי: והא כי כתיבה קינוי - בתר סתירה וטומאה הוא דכתיבה (דאיתהימן בה עד אחד כתיב 'ונסתרה והיא נטמאה ועד אין
בה וגו', וסמיך
ליה 'ועבר
עליו וגו',
אלמא בלא קינוי נמי עד אחד מהימן בטומאה)!?
אמר ליה: 'ועבר' - וכבר עבר.
אלא מעתה, (במדבר
לב,כא) ועבר
לכם כל חלוץ [את הירדן לפני ה' עד הורישו את איביו מפניו] (בבני גד ובבני ראובן כתיב, שהיה משה
מצוה אותם לעבור עם יהושע את הירדן)- הכי נמי?
התם, מדכתיב (במדבר
לב,כב) ונכבשה
הארץ לפני ה' ואחר תשובו [והייתם נקים מה' ומישראל והיתה
הארץ הזאת לכם לאחזה לפני ה'] משמע (מוכיח) דלהבא;
אלא הכא, אי
סלקא דעתך כדכתיבי: 'ועבר' בתר טומאה וסתירה - קינוי למה לי? [הרי
הפעולה הראשונה היא קנוי ,
כלומר: התראה, ואיך מועילה התראה על מה שנעשה קודם לכן?]
תנא דבי רבי
ישמעאל: 'אין אדם מקנא לאשתו אלא אם כן נכנסה בו רוח (ממרום; ולקמן מפרש רוח טהרה
או רוח טומאה על ידי שטן הבא להחטיאו: להקניט את אשתו), שנאמר: ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו (במדבר
ה,יד).
מאי 'רוח'?
רבנן (דבי רב אשי) אמרי רוח טומאה, רב אשי אמר רוח טהרה (ששונא את הפריצות).
ומסתברא כמאן
דאמר (דרוח דקאמר רבי ישמעאל) רוח טהרה (היא), דתניא (דקאמר רבי ישמעאל רשות: פלוגתא דרבי
ישמעאל ורבי עקיבא לקמן מפרש טעמייהו): ''וקנא את אשתו' -
רשות, דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: חובה'.
אי אמרת בשלמא
רוח טהרה - שפיר (אי רשות אי חובה), אלא אי אמרת רוח טומאה - רשות וחובה לעיולי לאיניש רוח
טומאה בנפשיה?
גופא: [במדבר
ה,יד ועבר
עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והוא נטמאה; או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא
לא נטמאה] 'וקנא את אשתו - רשות, דברי רבי ישמעאל, ורבי עקיבא אומר: חובה; [ויקרא
כא,ג ולאחתו
הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש] לה יטמא - רשות, דברי רבי ישמעאל, ורבי עקיבא אומר: חובה; [ויקרא
כה,מו: והתנחלתם
אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה] לעֹלם בהם תעבדו [ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא
תרדה בו בפרך] - רשות, דברי רבי
ישמעאל; רבי עקיבא אומר: חובה (שאסור לשחרר עבדו)'.
תוספות מסכת סוטה דף ג עמוד א ד"ה רבי ישמעאל אומר רשות - תימה לרבי:
וכי לית להו הא דאמר בשלהי מסכת מכות (דף כג:) 'שש מאות וי"ג מצות נאמרו למשה
מסיני' - וכי לרבי ישמעאל דאמר רשות בצר להו או לר' עקיבא טפי להו?
ונראה דבשאר מצות דמפיק ר' ישמעאל מקרא עביד ליה ר' עקיבא אסמכתא ודריש
ליה לדרשה אחריתי; בירושלמי אמרי' דר' אליעזר אמר חובה, ואין להקשות הא אמרינן
לעיל 'המקנא' דיעבד אין - אלמא קסבר אסור לקנאות, דתנא דידן דוקא, דתני כי הך
לישנא סבירא ליה הכי, אבל ר' אליעזר לא סבירא ליה הכי, והכי נמי אמרי' בפ' קמא
דקידושין (דף כא.) וגאל את ממכר אחיו - ר' אליעזר אומר חובה; ובפרק השולח (גיטין דף
לח:) נמי
אמרינן לעולם
בהם תעבודו – חובה;
ואין להקשות נמי מפ"ב דמכות (דף יב.) דאמר ר' עקיבא ורצח גואל הדם [במדבר
לה,כז] רשות - מי כתיב 'ירצח'? והכא
אמרינן 'וקנא' חובה? - דשאני הכא, משום
דכתיב תרי קינויין;
אבל קשיא מירושלמי: דרבי יהושע אמר התם רשות, ומפרש טעמא: אתיא דר' יהושע
כבית הילל דבית הילל אומרים אפי' הקדיחה תבשילו, לפום כן הוא אמר רשות: רצה לקנא –
יקנא, רצה לגרש – יגרש; והא ר' עקיבא מיקל התם טפי מבית הילל, ואמר התם: אפילו מצא
אחרת נאה הימנה מגרשה - ואפי' הכי אמר חובה!? והתם בירושלמי פליג רבי אליעזר עליה
דר' יהושע ואמר חובה, ואמר: אתיא דר' אליעזר כבית שמאי, דבית שמאי אומרים: לא יגרש
אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר; מצא בה דברים כעורים, לגרשה אינו יכול
שלא מצא בה ערוה, לקיימה אינו יכול שמצא בה דברים כעורים - לפום כן הוא אמר חובה!
והא תניא משום בית שמאי: אין לי אלא היוצאת משום ערוה, מנין היוצאת משום דראשה
פרוע וצדדיה מפורמין וזרועותיה חלוצות? - תלמוד לומר: כי מצא בה ערות דבר; אמר רבי מנא: קיימת כאן
בעדים וכאן שלא בעדים;[עד כאן הירושלמי]; ותימה לפי הירושלמי: כיון דתליא קינוי בגירושין, הוה ליה למיתני
סוטה בתר גיטין ובתר סוטה נזיר כסדר פרשיות ובתר נזיר נדרים ובתר נדרים כתובות!?
אמר ליה רב פפא
לאביי, ואמרי לה רב משרשיא לרבא: לימא רבי ישמעאל ורבי עקיבא בכל התורה כולה (בכל עשה שבתורה) הכי פליגי, דמר אמר רשות ומר אמר חובה (אם כן אין לך מצות עשה לרבי
ישמעאל חובה)?
אמר ליה: הכא -
בקראי פליגי: 'וקנא את אשתו - רשות, דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: חובה' - מאי טעמא דרבי ישמעאל?
סבר לה כי האי
תנא, דתניא ('דתניא' לא גרסינן, אלא הדר ונקיט למילתייהו לפרושי כל חדא
באפי נפשה): 'רבי
אליעזר בן יעקב אומר: כלפי (כמו 'אחרי') שאמרה תורה (ויקרא
יט,יז) לא
תשנא את אחיך בלבבך [הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא] - (שאסור להביא עצמו לידי שנאה ותגר) - יכול כגון זו (שיראה את אשתו עוברת על דת
יהודית, נסתרת עם שכיניה - לא יקנא לה ['כלפי' לשון כנגד])? תלמוד לומר: ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו' (אם רצה לקנא - הרשות בידו; ומשום דאי
לא כתיב קרא הוה אמינא דאסור - הוא דאמר רבי ישמעאל הכא 'רשות'; אבל בכל מצות עשה
שבתורה - לא אמר הכי).
ורבי עקיבא?
קינוי אחרינא
כתיב: [שנים באותו פסוק יד: ועבר עליו רוח קנאה וקנא
את אשתו והוא נטמאה; או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה - חד לרשות וחד לחובה).
ורבי ישמעאל?
(אמר לך) איידי דבעי למיכתב 'והיא נטמאה' 'והיא לא נטמאה' (שספק הוא בידינו, ואף על פי כן אסרה
הכתוב מספק) - כתיב נמי 'וקנא את אשתו' (אחרינא, ואף על גב דמצי למיכתב הכי
'ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא נטמאה או לא נטמאה' - אפילו הכי אורחיה
דקרא לחזור ולשנות את האמור מפני דבר אחר המתחדש בכפילתו), לכדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: 'כל
פרשה שנאמרה ונישנית - לא נישנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה'.
''לה יטמא' - רשות, דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר: חובה';
מאי טעמא דרבי
ישמעאל?
איידי דכתיב [ויקרא
כא,א: ויאמר ה' אל משה] אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא
בעמיו', איצטריכא למיכתב 'לה יטמא' (לומר שמותר ליטמא לקרובים הללו).
ורבי עקיבא?
מ-כי אם לשארו [ויקרא
כא,ב: לנפש
לא יטמא בעמיו כי אם לשארו הקרוב אליו: לאמו ולאביו [ולבנו ולבתו ואחיו] [פסוק ג] ולאחותו הבתולה הקרובה אליו אשר לא
היתה לאיש - לה יטמא] נפקא לה (וממילא שמעינן דמיטמא לאלו), 'יטמא' למה לי? - לחובה.
ורבי ישמעאל?
לה מיטמא (אם מתה), ואין מיטמא לאיבריה (אם אחד מאלו מוכה שחין
ואיבריו נופלין אין מיטמא להן דקיימא לן ב'העור והרוטב' (חולין
קכח,ב) אבר מן
החי מטמא כאבר מן המת, ואיצטריך לה למעוטי איבריה).
(סוטה ג,ב)
ורבי עקיבא?
אם כן (דלאו לחובה אתא אלא להך דרשא) - ליכתוב רחמנא 'לה'
ולישתוק (דמשמע לנפש
לא יטמא בעמיו כי אם לשארו וגו' ולאחותו הבתולה ... לה [יטמא]' – כלומר לגופה שלם ולא לאבריה); 'יטמא' למה לי? - שמע
מינה.
ורבי ישמעאל?
איידי דכתב 'לה' כתב נמי 'יטמא'; לכדתני דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל:
'כל פרשה שנאמרה ונישנית לא נישנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה [ויקרא
כה,מו: והתנחלתם
אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה] לעולם בהם תעבודו [ובאחיכם בני ישראל איש
באחיו לא תרדה בו בפרך]
– רשות, דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר: חובה.'
מאי טעמא דרבי
ישמעאל?
איידי דכתיב [דברים
כ,טז: רק
מערי העמים האלה אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה] לא תחיה כל נשמה (בשבעה אומות כתיב: החתי והגרגשי
והאמורי והכנעני והפריזי והחוי והיבוסי) - איצטריך נמי למיכתב 'לעולם בהם תעבודו' למישרי אחד מכל האומות (משאר שבעים אומות) שבא על הכנענית (כל שבע אומות נקראו על שם
כנען) והוליד ממנה
בן, שאתה רשאי לקנותו (דהלך אחר האב, ומותר להחיותו לך לעבד), דתניא (דלהכי אתא קרא): 'מנין לאחד מן האומות שבא על הכנענית והוליד
ממנה בן שאתה רשאי לקנותו בעבד (גרסינן בבי"ת)? - תלמוד לומר (ויקרא
כה,מה) וגם
מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו [וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו
בארצכם, והיו לכם לאחזה] (לעיל מיניה כתיב 'מאת הגוים אשר סביבותיכם
מהם תקנו עבד ואמה':
אשר סביבות ארצכם - ולא מבני ארצכם, דשבעה אומות, וגם מבני התושבים; כל
'תושב' היינו שבא ממקום אחר ונתיישב כאן; וקאמר קרא שמותר לקנות מבניהם אשר יהיו
להם מבנות ארצך);
יכול אף
הכנעני שבא על אחת מן האומות והוליד ממנה בן, שאתה רשאי לקנותו בעבד? - תלמוד לומר
(שם) 'אשר הולידו בארצכם'
- מן הנולדים בארצכם (בנים הנולדים בארצכם, והם בני
התושבים, דהיינו אחרים שנשאו בארצכם נשים - אתה רשאי לקנות) ולא מן הגרים בארצכם (ולא מן הבנים הנולדים לבני
ארצכם במקום אחר מבנות שאר אומות והביאום לבניהם לגור שם)'.
ורבי עקיבא?
מ'מהם תקנו' נפקא,
'לעולם בהם תעבודו' למה לי?
לחובה.
ורבי ישמעאל?
'בהם' - ולא באחיכם (עבודת עבד).
ורבי עקיבא?
באחיכם - מסיפא דקרא נפקא: (שם) 'ובאחיכם
בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך'.
ורבי ישמעאל?
איידי דכתיב 'ובאחיכם' - כתיב נמי 'בהם', לכדתני דבי רבי
ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: 'כל פרשה שנאמרה ונישנית - לא נישנית אלא בשביל
דבר שנתחדש בה.'
אמר רבי חסדא:
זנותא בביתא - כי קריא לשומשמא (תולעת של שומשמין האוכלתן - כך הזנות
מחרבת את הבית).
ואמר רב חסדא:
תוקפא (כעס) בביתא
- כי קריא לשומשמא.
אידי ואידי (תוקפא וזנותא דאמרינן דמחרבת
את הבית) – באיתתא (כשהאשה מזנה או כעסנית, לפי
שהאשה מתעסקת בזנוניה, ואינה עושה מלאכתה, ולא משמרת ביתה, ומפקרת את של בעלה
למנאפים), אבל בגברא
לית לן בה.
ואמר רב חסדא:
בתחילה, קודם שחטאו ישראל (בעריות) היתה שכינה שורה עם כל אחד ואחד (בביתו), שנאמר (דברים
כג,טו) כי ה'
אלהיך מתהלך בקרב מחניך [להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות
דבר ושב מאחריך];
כיון שחטאו נסתלקה שכינה מהם (מלבא לביתם, דאינו יכול לראות
בעבירות שבביתו), שנאמר
(שם) 'ולא
יראה בך ערות דבר ושב מאחריך'.
אמר רבי שמואל
בר נחמני אמר רבי יונתן: כל העושה מצוה אחת בעולם הזה, מקדמתו (לפני מיתתו מכרזת לפניו) והולכת לפניו לעולם הבא, שנאמר [ישעיהו
נח,ח: אז
יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה תצמח] והלך לפניך צדקך [כבוד ה' יאספך], וכל העובר עבירה אחת בעולם הזה - מלפפתו (כורכתו) והולכת לפניו ליום הדין, שנאמר (איוב
ו,יח) ילפתו
ארחות דרכם יעלו בתוהו ויאבדו.
ר"א [רבי אלעזר בן פדת?] אומר: [העבירה] קשורה בו ככלב, שנאמר [בראשית
לט,י: ויהי
כדברה אל יוסף יום יום]
ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה':
'לשכב אצלה' - בעולם הזה, 'להיות עמה' - לעולם הבא.
תנן התם (בפרק 'מי שקינא' (פ"ו
מ"ב, דף לא,א), אמאי דקתני: 'אמר עד אחד "ראיתיה שנטמאה" - לא היתה שותה'): שהיה בדין (שלא להאמינו אי לאו דכתיב
קרא): ומה עדות
הראשונה (סתירה), שאין אוסרתה איסור עולם (שאם תשתה ותמצא טהורה -
מותרת לבעלה ולתרומה), אינה
מתקיימת בפחות משנים (כדבעינן למיגמר דבר דבר מממון) - עדות האחרונה (טומאה שהיא אחר הסתירה), שאוסרתה איסור עולם - אינו דין שלא תתקיים
בפחות משנים!? - תלמוד לומר (במדבר ה,יג) 'ועד אין בה' - כל (עדות) שיש בה (נאמן, כדדרשינן לעיל: 'ועד אין בה' – תרי, אלא חד; וקא אמר
אסורה, ואטומאה קאי, דהא מינה סליק: 'והיא נטמאה ועד אין בה'), וקל וחומר (שתתקיים בעד אחד) לעדות הראשונה (שתתקיים בעד אחד) מעתה: ומה עדות האחרונה, שאוסרתה איסור עולם,
מתקיימת בעד אחד - עדות הראשונה, שאין אוסרתה איסור עולם, אינו דין שתתקיים בעד
אחד!? - תלמוד לומר (באשה מקלקלת) [דברים כד,א כי יקח איש אשה ובעלה,
והיה אם לא תמצא חן בעיניו] כי מצא בה ערות דבר [וכתב לה ספר כריתת ונתן
בידה ושלחה מביתו].
(ופרכינן: למה לי למיכתב? למילפה [שצריך שני עדים] בגזירה שוה:) ולהלן הוא אומר [דברים
יט,טו: לא
יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא] על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר' - מה דבר האמור להלן על פי שנים עדים - אף כאן
על פי שנים'.
האי – מ'כי מצא בה ערות דבר' נפקא? מ'בה' נפקא!? 'בה' - ולא בקינוי, 'בה' - ולא בסתירה מיבעי ליה (דכיון דכתיב 'בה' - מיעוטא הוא, ולא גמרינן שאר
עדיות דאשה מינה, וקמו להו במלתייהו ככל עדיות שבתורה)!?
הכי נמי קאמר (וגזירה שוה ['דבר דבר'] למילתא אחריתי נקט, ומתניתין חסורי
מיחסרא והכי תנא ליה): תלמוד
לומר: 'בה': 'בה' - ולא בקינוי, 'בה' ולא בסתירה;
וטומאה בעלמא (וגזירה שוה - לטומאת אשה
דעלמא) בלא קינוי
ובלא סתירה (שלא קינא לה בעלה, ובא עד אחד ואמר "אני ראיתיה
שנטמאה") דלא
מהימן עד אחד מנלן? (והכא הוא דמהימן משום דרגלים לדבר;)
נאמר כאן 'כי מצא בה ערות דבר' ונאמר להלן 'על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר': מה 'דבר' האמור להלן - עדים
שנים, אף כאן עדים שנים.
תנו רבנן: 'אי
זו היא עדות הראשונה - זו עדות סתירה; 'עדות אחרונה'? - זו עדות טומאה;
(סוטה ד,א)
וכמה שיעור
סתירה? כדי טומאה כדי ביאה כדי העראה כדי הקפת דקל (ומהו כדי טומאה? כדי ביאה;
ומהו כדי ביאה? כדי העראה, דהיינו נשיקת אבר באותו מקום; וכמה שיעורה? כדי הקפת דקל
שיוכל האדם לילך סביבות הדקל; ולקמן מפרש למה לי למיתני כולהון) - דברי רבי ישמעאל; רבי אליעזר אומר: כדי מזיגת
הכוס (למוזגו במים; וסתם כוס – רביעית; ולקמן אמרינן: כל אחד ואחד מן החכמים
הללו - בעצמו שיער כמה שהוא שוהה בהעראתו); רבי יהושע אומר: כדי לשתותו; בן עזאי אומר: כדי לצלות
ביצה; רבי עקיבא אומר: כדי לגומעה; רבי יהודה בן בתירא אומר: כדי לגמוע שלש ביצים
זו אחר זו; ר"א בן ירמיה אומר: כדי לקשור גרדי נימא; חנין בן פנחס אומר: כדי
שתושיט ידה לתוך פיה ליטול קיסם (מבין שיניה); פלימו אומר: כדי שתושיט ידה לסל ליטול ככר - אף
על פי שאין ראיה (גמורה) לדבר - זכר לדבר: כי בעד אשה זונה עד ככר לחם [ואשת איש נפש יקרה תצוד (משלי
ו,כו)].
(אין ראיה גמורה לדבר, דקרא לאו הושטת יד לסל כתב ביה - יש זכר
ורמז מקצת דהוקשה אשה זונה לככר לחם.)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:[email protected], http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2006, 2007, 2008 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at [email protected]