דברי הגמרא באותיות 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא
בסוגריים, ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; פסוקים –
בגופן נרקיסים; הערות
העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה
מלאה בסוף הדף.
מסכת
סוטה
תחילת פרק ראשון 'המקנא לאשתו'
מתוך
"גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
(במדבר
ה,יא) וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(במדבר
ה,יב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם
אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל:
(במדבר
ה,יג) וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זֶרַע וְנֶעְלַם
מֵעֵינֵי אִישָׁהּ וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה וְעֵד אֵין בָּהּ וְהִוא לֹא
נִתְפָּשָׂה:
(במדבר
ה,יד) וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת
אִשְׁתּוֹ [וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת
אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה:
(במדבר
ה,טו) וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן
וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ עֲשִׂירִת הָאֵיפָה קֶמַח שְׂעֹרִים לֹא יִצֹק
עָלָיו שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלָיו לְבֹנָה כִּי מִנְחַת קְנָאֹת הוּא מִנְחַת
זִכָּרוֹן מַזְכֶּרֶת עָוֹן:
(במדבר
ה,טז) וְהִקְרִיב אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְהֶעֱמִדָהּ לִפְנֵי
ה’:
(במדבר
ה,יז) וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים בִּכְלִי חָרֶשׂ
וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן
אֶל הַמָּיִם:
(במדבר
ה,יח) וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה’
וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן
מִנְחַת קְנָאֹת הִוא וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ מֵי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים:
(במדבר
ה,יט) וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְאָמַר אֶל
הָאִשָּׁה אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ
הִנָּקִי מִמֵּי הַמָּרִים הַמְאָרֲרִים הָאֵלֶּה:
(במדבר
ה,כ) וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וְכִי
נִטְמֵאת וַיִּתֵּן אִישׁ בָּךְ אֶת שְׁכָבְתּוֹ מִבַּלְעֲדֵי אִישֵׁךְ:
(במדבר
ה,כא) וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבֻעַת
הָאָלָה וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה יִתֵּן ה’ אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבֻעָה
בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת ה’ אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה:
(במדבר
ה,כב) וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ
לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּל יָרֵךְ וְאָמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן:
(במדבר
ה,כג) וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר
וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים:
(במדבר
ה,כד) וְהִשְׁקָה אֶת הָאִשָּׁה אֶת מֵי הַמָּרִים
הַמְאָרֲרִים וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים:
(במדבר
ה,כה) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד הָאִשָּׁה אֵת מִנְחַת
הַקְּנָאֹת וְהֵנִיף אֶת הַמִּנְחָה לִפְנֵי ה’ וְהִקְרִיב אֹתָהּ אֶל
הַמִּזְבֵּחַ:
(במדבר
ה,כו) וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִן הַמִּנְחָה אֶת אַזְכָּרָתָהּ
וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה וְאַחַר יַשְׁקֶה אֶת הָאִשָּׁה אֶת הַמָּיִם:
(במדבר
ה,כז) וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם וְהָיְתָה אִם נִטְמְאָה
וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים
וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ וְהָיְתָה הָאִשָּׁה לְאָלָה בְּקֶרֶב עַמָּהּ:
(במדבר
ה,כח) וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהֹרָה הִוא
וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע:
(במדבר
ה,כט) זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה
תַּחַת אִישָׁהּ וְנִטְמָאָה:
(במדבר
ה,ל) אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר תַּעֲבֹר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה
וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהֶעֱמִיד אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה’ וְעָשָׂה לָהּ
הַכֹּהֵן אֵת כָּל הַתּוֹרָה הַזֹּאת:
(במדבר
ה,לא) וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן וְהָאִשָּׁה הַהִוא
תִּשָּׂא אֶת עֲוֹנָהּ: פ
סוטה פרק
ראשון 'המקנא לאשתו'
(סוטה ב,א)
משנה:
המקנא לאשתו ('המקנא לאשתו' - לישנא דקרא
נקט: וקנא את אשתו (במדבר ה,יד); ולקמן
בגמרא מפרש מאי לשון קינוי, ובמתניתין מפרש כיצד מקנא לה: אומר לה "אל תסתרי
עם איש פלוני"):
רבי אליעזר אומר: מקנא לה על פי שנים (אם בא להשקותה - צריך להביא שני עדים שאמר לה בפניהם "אל
תסתרי עמו", ואם לא קינא לה בפני שנים - אינה נאסרת עליו בסתירתה ואינו משקה) ומשקה על
פי עד אחד או על פי עצמו (ואפילו אין עדים שנסתרה אלא עד אחד, או הוא עצמו אומר
"ראיתיה שנסתרה אחר שקינאתי לה" - נאסרת בסתירה עד שתשתה; ולקמן ילפינן
מקראי שסתירתה אוסרתה עליו מספק);
רבי יהושע אומר: מקנא לה על פי שנים ומשקה על פי שנים (צריך שני עדים אף לסתירתה).
כיצד מקנא לה?
אומר לה בפני שנים: "אל תדברי עם איש פלוני";
ודברה עמו (שלא במקום סתר) - עדיין
היא מותרת לביתה (לשמש עם בעלה) ומותרת
לאכול בתרומה (אם אשת כהן היא); נכנסה
עמו לבית הסתר ושהתה עמו כדי טומאה (כדי העראה) - אסורה
לביתה ואסורה לאכול בתרומה (מספק, כדילפינן לקמן (כח,א): שלשה 'ונטמאה' אמורים בפרשה: 'וקנא את אשתו והיא נטמאה' [פסוק
יד], 'ונסתרה והיא נטמאה' [פסוק יג] 'תחת אישה ונטמאה' [פסוק כט]: אחד שאסורה לבעל, ואחד
שאסורה לבועל אם ימות בעלה או יגרשנה, ואחד שאסורה לתרומה); ואם מת (קודם שהשקה ואין לו בנים והיא זקוקה ליבם) - חולצת (לינשא לשוק) ולא
מתייבמת (ובגמרא יליף לה).
גמרא:
מכדי תנא מנזיר סליק (כן סדר המשנה סוטה אחר נזיר) - מאי תנא
(בנזירות דדמי לסוטה) דקא תנא סוטה (בתרה)?
כדרבי, דתניא: 'רבי אומר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת
סוטה? - לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה (בניוולה ובבשתה: שמנוולין אותה, כדקתני מתניתין (דף ז,ב): 'קושר
חבל למעלה מדדיה')[1] - יזיר עצמו מן היין' (שהיין מביא לידי קלות ראש והוא גרם לה).
וליתני סוטה והדר ליתני נזיר (שכך היא סמיכת פרשתייהו [בתורה])?
איידי דתנא כתובות ותנא 'המדיר' (פרק הוא בכתובות: 'המדיר את אשתו') - (ואיידי דאיירי בנדרים) תנא נדרים (אחר כתובות), ואיידי
דתנא נדרים - תנא נזיר (בתרה), דדמי
לנדרים (שאף הנזירות באה על ידי נדר); וקתני
סוטה (והדר תנא סוטה בתרה) – כדרבי.
'המקנא' - דיעבד אין, לכתחילה לא? (מדלא 'תני רבי אליעזר אומר: מקנא אדם לאשתו על פי שנים
[אלא תנא 'המקנא']!)
קסבר תנא דידן אסור לקנאות (שמביא עצמו לידי תגר ואת אשתו לידי ניוול, ואפילו היא טהורה)!
אמר רב שמואל בר רב יצחק: כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה (כשהיה בא לדרוש בפרשת סוטה) אמר הכי:
אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו (צנועה לצדיק ופרוצה לרשע), שנאמר (תהלים
קכה,ג) כי
לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים [למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם].
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: וקשין (לפני המקום) לזווגן (הנך דלפי מעשיו) כקריעת ים
סוף (שנשתנו סדרי בראשית), שנאמר (תהלים
סח,ז)
אלהים מושיב יחידים ביתה (אדם יחיד ואשה יחידה, והוא מזווגם יחד ומיישב מהם בית)
מוציא אסירים בכושרות [אך סוררים שכנו צחיחה] (הוציא את ישראל ממצרים בחדש כשר: לא חמה ולא צינה; מקיש זיווג
יחידים ליציאת מצרים) . [אולי
רמז לסוטה בהמשך הפסוק: סוררים]
איני! והא אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת
הולד בת קול יוצאת ואומרת "בת פלוני לפלוני, בית פלוני לפלוני, שדה פלוני
לפלוני" (מי הוי זיווג לפי רשע וזכות? והא מקודם יצירתם - שאין נודע
רשעו וזכותו - מכריזין את זוגו!)?
(ואם תאמר: 'הכל גלוי לפניו, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים' -
כדאמר במסכת נדה (טז,ב): מלאך הממונה על ההריון נוטל טיפה ומביאה לפני המקום ואומר
לפניו "טיפה זו מה תהא עליה? גבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני?",
אבל צדיק ורשע לא קאמר ליה, דאין זה בידי שמים.)
לא קשיא: הא בזוג ראשון (לפי המזל) הא בזוג
שני (לפי מעשיו; וקשה לזווגן לפי שאינה בת זוגו).
רבי אליעזר אומר: מקנא לה על פי שנים [ומשקה על פי עד אחד או ע"פ עצמו; רבי יהושע אומר: מקנא לה
על פי שנים ומשקה ע"פ שנים]:
עד כאן לא פליגי אלא בקינוי וסתירה (כלומר: עד כאן לא שמענו מפלוגתייהו דבעינן שני עדים אלא
בקינוי לרבי אליעזר ובסתירה לרבי יהושע), אבל בטומאה עד אחד מהימן (אם יש עדים בקינוי וסתירה, ויש עד אחד שקילקלה בסתירתה –
נאמן, ואינה שותה, אלא יוצאה בלא כתובה, ואסורה לבעל ולבועל ולתרומה)!? ותנן
נמי [סוטה
פ"ו מ"ב]: 'עד אחד אומר "אני ראיתי שניטמאת (באותה סתירה)"
- לא היתה שותה'.
מדאורייתא, מנלן דמהימן עד אחד (בטומאה של סתירה אחר קינוי)?
דתנו רבנן: '[במדבר
ה,יג: ושכב איש אֹתה שכבת זרע ונעלם
מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה]
ועד אין בה [והוא לא נתפשה] - בשנים הכתוב מדבר (וקאמר: עדים שנים אין בטומאה זו, אלא עד אחד, וקרא בטומאה
קמישתעי: 'ושכב איש אותה שכבת זרע' ועדים - שנים - אין בה אלא אחד: 'והיא לא נתפשה' - לא
נאנסה, וממילא שמעינן דמהימן, מדכתיב 'והיא לא נתפשה' להחמיר עליה בא הכתוב, לדונה כמזידה; ומרישא דקרא נמי שמעת
דמהימן, דקאמר 'ומעלה בו מעל ושכב איש
אותה' [במדבר ה,יב] ואין מעיד בדבר אלא זה!
ולקמן (דף ג,א) מפרש דהאי קרא - בתר קינוי כתיב, דכתיב בתריה 'ועבר עליו רוח קנאה וגו' [במדבר ה,יד], ודרשינן
ליה לקמן שכבר עבר);
או אינו אלא אפילו באחד (דקאמר קרא, דאפילו עד אחד אין בה; ולקמן פריך 'אלא במאי
מיתסרא' דקאמר קרא 'והיא לא נתפשה'? אלמא פשיטא דנטמאת, מדמהדר בתר אונס ורצון)?
תלמוד לומר (דברים
יט,טו)
לא יקום עד אחד באיש [לכל עון ולכל חטאת בכל חטא אשר יחטא; על פי שני עדים או על
פי שלשה עדים יקום דבר] (מהאי קרא שמעינן דכל עד האמור בתורה - שנים הם, כדמפרש ואזיל):
(סוטה ב,ב)
ממשמע שנאמר 'לא
יקום עד [אחד]
באיש' (ולא נאמר 'עדים') איני יודע שהוא אחד? מה תלמוד לומר 'אחד'? זה
בנה אב: כל מקום שנאמר 'עֵד' - הרי
כאן שנים (אלא מדאיצטריך למיכתב 'אחד' - שמע מינה ד'עד' - שנים משמע, דאינו אלא לשון עדות, וסתם עדות שנים), עד
שיפרוט לך הכתוב 'אחד''; ואמר
רחמנא [במדבר ה,יג: ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם
מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה; ועד אין בה]: תרי לית בה (לעיל קאי: לפרושי מסקנא דמילתיה היכי מידריש 'ועד אין בה'), אלא חד,
והיא לא נתפשה – אסורה.
אלא (קושיא היא, כלומר): טעמא - דכתיב 'לא
יקום עד אחד באיש' (דההוא מוכח לך דהאי 'ועד אין
בה' - בתרי קאמר), הא לאו
הכי הוה אמינא 'עֵד' דסוטה (דכתיב הכא בסוטה) - חד הוא; (וקאמרינן:) ואי אפילו
חד ליכא - אלא במאי מיתסרא?
איצטריך ('לא יקום עד אחד' לגלויי עליה דהאי, ולאשמעינן דחד מהימן); (דאי לאו הכי -) סלקא דעתא
אמינא (כל סתם 'עד' - אחד הוא, ובסוטה לא הוה אמינא דמיתסרא ואפילו בעד אחד,
וכל שכן בלא 'עד' [=שני
עדים]! והכי הוה דרשינן ליה:) 'עד
אין בה' (דקא אמר רחמנא) - (הכי קאמר: ועד אחד) אין נאמן בה!
'אין נאמן בה' (בתמיה)? ואלא מאי
בעי (קרא)? עַד
דאיכא תרי (בתמיה? אמאי אתא קרא להאי)? לישתוק
קרא מיניה, דאתיא 'דבר' 'דבר' מממון (כתיב בנואפת 'כי מצא בה ערות דבר' (דברים כד,א), וכתיב
בדיני ממונות 'על פי שנים עדים יקום דבר' (דברים
יט,טו)), ואנא
ידענא: מידי דהוה אכל עדיות שבתורה!?
איצטריך ('לא יקום' - לגלויי עליה דהאי 'עֵד' - דבשנים הכתוב מדבר, דאי לא גלי עליה - הוה אמינא: 'עֵד' - חד משמע, ואין נאמן בה
קאתא קרא לאשמועינן; ודקשיא לך: 'למה לי קרא'?): סלקא
דעתא אמינא: 'סוטה (- שאחר קינוי וסתירה, בא עֵד אחד והעיד שנטמאה באותה סתירה -) שאני (וראוי להאמינו כאן), דרגלים לדבר, שהרי קינא לה ונסתרה - ליתהימן בה
עֵד אחד'[YH1].
ומי מצית אמרת (דאי לא גלי רחמנא דכל 'עֵד' - שנים הם, דאנא אמינא
דהאי 'עד אין בה' -) דאין נאמן
בה (קאמר) ושריא (אם כן בא הכתוב להקל עליה)? והא
מדכתיב 'והיא לא נתפשה' [במדבר
ה,יג] - מכלל דאסורה (דפשיטא לך דנטמאה, והיכי
קאמר 'והיא לא נתפשה' א'ועד אין בה'? נהי דרישא דקרא איכא למימר על ידי שנים עדים: 'ושכב איש אותה' – בעדים,
ועד אחד אין נאמן בה; אלא 'והיא לא נתפשה' היכי קאי א'אין נאמן בה'? הא אמרת דלא מחזקי לה בנבעלת)?
איצטריך: סלקא דעתא אמינא אין נאמן בה (בטומאה קאי, דהא מינה סליק: 'והיא נטמאה ועד אין בה' ודרשינן 'אין בה תרי אלא חד' -) עַד דאיכא
תרי, ובתרי נמי היא דלא נתפשה - קא משמע לן.
רבי יהושע אומר: מקנא לה על פי שנים [ומשקה ע"פ שנים]:
מאי טעמא דרבי יהושע?
אמר קרא: [במדבר ה,יג ושכב
איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה, ועד אין] בה [והִוא לא נתפשה] - בה (עד אחד נאמן [שלא נאנסה, ומפסידה כתובתה]) ולא בקינוי, 'בה' - ולא
בסתירה.
ורבי אליעזר אומר: 'בה' - ולא
בקינוי.
ואימא 'בה' - ולא בסתירה?
סתירה איתקש לטומאה, דכתיב (שם) 'ונסתרה והיא נטמאה'.
קינוי נמי איתקש לטומאה, דכתיב [במדבר
ה,יד: ועבר
עליו רוח קנאה] וקנא
את אשתו והיא נטמאה [או עבר עליו רוח קנאה וקנא את
אשתו והיא לא נטמאה]!
הא מיעט רחמנא 'בה'.
ומה ראית?
מסתברא סתירה עדיפא (לאחמורי בה), שכן
אוסרתה (על הבעל ועל הבועל מספק) כטומאה (וַדַאִית, כדדרשינן לקמן:
'מגיד לך הכתוב שעל הספק אסורה' בפרק 'כשם שהמים בודקין' (כח,א)).
אדרבה, קינוי עדיף, שכן עיקר גרם לה (שעל ידי הקינוי סתירתה אוסרתה)!?
אי לאו סתירה - קינוי מי איכא?
ואי לאו קינוי - סתירה מאי אהני?
אפילו הכי סתירה עדיפא, דאתחלתא דטומאה היא.
מתניתין (דקתני לר"א דקינוי בשנים, וסתירה על פי
עצמו) דלא כי
האי תנא (דקתני לרבי אליעזר סתירה בשנים, וקינוי על פי
עצמו), דתניא: 'רבי
יוסי ברבי יהודה אומר משום רבי אליעזר: המקנא לאשתו - מקנא על פי עד אחד או על פי
עצמו, ומשקה לה על פי שנים.
השיבו חכמים לדברי רבי יוסי ברבי יהודה: אין לדבר
(אין לדברי רבי אליעזר) סוף'. (ולקמן מפרש לה.)
מאי טעמא דרבי יוסי ברבי יהודה?
אמר קרא 'בה' - בה ולא בסתירה.
ואימא 'בה' - ולא בקינוי?
קינוי איתקש לטומאה, דכתיב: 'וקנא
את אשתו והיא נטמאה'.
סתירה נמי איתקש לטומאה, דכתיב 'ונסתרה
והיא נטמאה'!
ההוא לכמה שיעור סתירה: כדי טומאה הוא דאתא.
'השיבו חכמים לדברי רבי יוסי ברבי יהודה: אין לדבר סוף'
- מאי ניהו ('אין לדבר סוף' דקאמר)?
דזמנין דלא קני, ואמר קנאי (כשכועס עליה אומר "קנאתי לה מפלוני", ומביא עדים
שנסתרה עמו סתירה כל שהוא, דכיון דלא קינא לה - לא נזהרה בו).
הא למשנתינו יש לדבר סוף (לדברי רבי אליעזר, בתמיה)? זמנין
דלא איסתתר ואמר: "איסתתר (ראיתיה שנסתרה)"!?
אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: אף לדברי רבי
יוסי ברבי יהודה אין לדבר סוף.
'אף לדברי רבי יוסי ברבי יהודה' -
ולא מיבעיא למשנתינו (בתמיה)?
אדרבה למשנתינו (שכבר התחיל בעדים שלא על ידי
כעס [ראה להלן בפירוש 'קנאה' לפי ריש לקיש]) איכא עיקר [ולכן
יש לדבר סוף], התם [שאינו
דורש עד לקנאה, אלא אפילו על פי עצמו] - ליכא עיקר (ולכשיכעוס - נקל לומר "קנאתי", והוא ימצא לה סתירות
הרבה)!?
אלא אי איתמר הכי איתמר: אמר רבי יצחק בר יוסף אמר רבי
יוחנן: לדברי רבי יוסי ברבי יהודה - אף למשנתינו אין לדבר סוף.
אמר רבי חנינא מסורא: לא לימא איניש (אפילו בינו לבינה) לאיתתיה בזמן הזה "לא תיסתרי בהדי
פלוני", דילמא קיימא לן כרבי יוסי ברבי יהודה, דאמר 'קינוי על פי עצמו',
ומיסתתרא (ונסתרת, ונאסרת עליו), וליכא האידנא מי סוטה למיבדקה, וקאסר לה עילויה
איסורא דלעולם.
אמר ריש לקיש: מה לשון 'קינוי'? - דבר המטיל קנאה בינה
לבין אחרים.
(קנאה = כעס, כמו (דברים לב,כא) הם קנאוני בלא אל [כעסוני
בהבליהם, ואני אקניאם בלא עם, בגוי נבל אכעיסם] , כי קנאה חמת גבר [ולא יחמול ביום
נקם] (משלי ו,לד).)
אלמא קסבר:
קינוי על פי עצמו, וכולי עלמא לא ידעי דקני לה, ואמרי מאי דקמא (מה יש לפנינו? מה אירע עכשיו) דקא בדלה (שזו בודלת מן האנשים), ואתו למיעבד קנאה בהדה!
ורב יימר בר
רבי שלמיא משמיה דאביי אמר: דבר המטיל קנאה בינו לבינה.
אלמא קסבר:
קינוי על פי שנים עדים, וכולי עלמא ידעי דקני לה (שהעדים מגלין הדבר ואינן
שונאין אותה), ואיהו
[בעלה] הוא דאתי למיעבד קנאה בהדה (שזו מקניטתו על שחושדה);
(סוטה ג,א)
אלמא קסברי
דאסור לקנאות (כיון דאמרי לשון הטלת קנאה הוא - אלמא אסור); ומאן דאמר מותר לקנאות - מהו לשון קינוי?
אמר רב נחמן בר
יצחק: אין קינוי אלא לשון התראה, וכן הוא אומר (יואל
ב,יח) ויקנא
ה' לארצו [ויחמל על עמו] (התרה בילק וחסיל וגזם, שלא
ישחיתו עוד את ארצו, דבשילוח גובאי משתעי פרשה לעיל. 'לארצו' - על ארצו, כמו 'וישאלו אנשי המקום לאשתו' (בראשית כו,ז) - על אשתו; 'האתם תריבון לבעל' (שופטים
ו,לא)).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
מקרא:
דברי הגמרא
באותיות כאלה: 12 ROD; פירוש רש"י – מקובל שבמסכת נזיר הפירוש הוא מאת
הריב"ן - רבי יהודה בר נתן, שהמשיך את פירוש רשי"י במסכת בא בתרא ובמסכת
מכות - בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונות
בדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (נזיר ב,ב)
מקרא - באותיות נרקיסים
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי
כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף, בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם
את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות את ההערות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
Footnotes become visible
when the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File
menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:[email protected], http://www.dafyomi.co.il/
This material is © 2000, 2008 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah
Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material without remuneration, with this notice, is granted - with request to notify of use at [email protected]