מאת נחום כץ
פעם היו באים לישון אצל חברה והיו מביאים אולי דובי, או בובה. היום לפטופ.
שתי הבנות שיחקו באחת מגרסאות המשחק בו המשתתפים בונים בית וירטואלי, מקימים משפחה וירטואלית ומנהלים את חייה לאור צרכים משתנים ומגוונים הנקבעים לפרקים על ידי התכנות המוקדם. חברי המשפחה צריכים לאכול, לנוח, הם נולדים, עובדים ומתים, מתרגזים, עייפים או שמחים ועוד. הילד צריך לתת מענה למצבים השונים המתעוררים על מנת שהתנהלות המשפחה תהיה נורמאלית ככל הניתן, הקריירה תהיה מוצלחת, הבית ייבנה בפאר ונוחות ועוד.
באותו הזמן ממש, בתי, הלומדת בכיתה ח' ישבה בבית כבר שעות מול המחשב שלנו ובנתה פארק שעשועים רב מתקנים, אותו צריך לנהל וירטואלית גם כן. היא בנתה מתקנים, דאגה לשכר, לעלויות הכניסה, להשקיה וגינון, לבניה ולבעיות אקולוגיות, בטיחות וניקיון ועוד.
מורכבות המשחקים הללו היא כמעט אינסופית. אני מודה ומתוודה שמחד אין לי את הסבלנות והעניין שיש לילדים למשחקים הללו. מאידך, מורכבות הנתונים הבו-זמניים על המסך, הצורך לענות בו זמנית על מכלול של בעיות הנוחתות ברצף הדומה יותר לתרגיל משימתי צבאי מאשר למשחק, הרצף הזה הנוחת על ראשם הצעיר של הילדים הפתיע אותי. איני בטוח כלל כי הייתי עומד באתגר, יתרה מזו לא הצלחתי כלל לעקוב אחר או לקלוט את כמות הנתונים והגירויים הבו-זמניים המופיעים על הפינות השונות של המסך, על מסדי הנתונים, עם כל הצלצולים, ההתראות והתגובות הרבות הנדרשות.
כשאני חושב כמה הילדים הללו לומדים תוך כדי משחקים אלה, נחמץ לבי למחשבה על דרכי ההוראה הפרונטאליות, המשעממות לעיתים קרובות, בנושאים רבים שאינם רלוונטיים, בכיתה של ארבעים תלמידים, מול לוח וגיר, או לא עלינו תוך הכתבת סיכומים הבאים ישירות מהמחברת המצהיבה אותה רשמה המורה בסמינר המורות שלה בזמנו, תוך כדי ההרצאה. הרי לימודים תוך כדי משחק, בכל נושא אפשרי, באמצעות ריבוי טכניקות וגירויים, בקבוצות קטנות וכו' הם איכותיים פי מאה. אז אנה אנו באים עם החינוך היום?
הנה שעות רבות שהמדיה של המשחק מרתקת את הילדים ללא הפרעות, בלי בעיות משמעת, תוך כדי לימוד אינטנסיבי והפעלת מיומנויות רבות, והאפשרויות במכלול הנושאים הדרושים של הקוריקולום היא רבה, כמעט בלתי מוגבלת. אילו יכולנו לשחק יותר תוך כדי הוראה, או ללמד יותר תוך כדי משחק, איזה כיף יכול היה הדבר להיות!
כמה אנרגיה משקיעים המורים כדי להשליט סדר ומשמעת, בו במקום שמדיה של משחק, היצירתיות והאתגר האינטלקטואלי שבהם משמשים תחליף לצורך להתעסק במשמעת בכלל!
נכון, הדבר אינו מתאים לכל ילד. לא לכולם היכולות הללו. יש ילדים שאינם נגישים למשחקי מחשב, לזמן מחשב רב וזמין כל כך או לסוגי מדיה ומשחק ברמות הללו. כאן יכול וחייב בית הספר לשמש תחליף, כל זמן שאין שוויון בחברה.
עם זאת הדבר צריך להעיר את עינינו ליכולות האדירות שיש לדור הצעיר, מגיל מוקדם. יכולות אלה מדוכאות בעקביות באמצעות ההוראה הפרונטאלית של נושאים משעממים, לא רלוונטיים לחיינו והמועברים בחוסר התלהבות ובשיטות מיושנות ולא מגוונות, לא מאתגרות. אם לא די בזה, הנושאים הללו מועברים על ידי מורים שלעיתים קרובות לא מצליחים להתמודד ברמה מספקת עם האתגר שסוג כזה של הוראה מציב בפניהם. כאן המקום לתמוך במורים. יהא הדבר באמצעות עידוד להיכנס לנושאים מגוונים ולשיטות הוראה מתקדמות, או באמצעות שינוי ההכשרה הבסיסית של המורים בישראל, בחירת ובניית תכניות הלימודים בהתאמה ועוד. אחד המפתחות העיקריים לעידוד והתפתחות מסוג זה הוא שיטת התגמול הדיפרנציאלית. אתה מצליח? אתה מתקדם! אתה מקבל יותר! נקודה.
ועוד נקודה מעניינת לסיכום. אני בטוח שחלק מהמיומנויות המתפתחות אצל הילדים הללו, כמו שצפיתי במו עיני, הן מיומנויות של פתרון בעיות מורכבות ורבות נתונים בו-זמנית. אלה מיומנויות דרושות בעולמנו המשתנה והטכנולוגי. אנחנו לא התברכנו בגישות כאלה, לפחות לא בגילם הצעיר, לצערנו. עם זאת הפריע לי ולו במעט שמכלול הנתונים בהם הן (הבנות) למדו להתחשב ולטפל אינו מבחין בין נתונים טכניים יבשים לפתרונות שאולי כרוכה או דרושה בהם גם רגישות נפשית ואנושית. את אלה איני בטוח שניתן ללמד באמצעות מחשב. אני מכיר היטב את הבנות ואני יודע שלא חסר להם אנושיות ורגישות, אולם עלינו לחזק תכונות אלה באמצעות תכניות מובנות, חינוכיות וערכיות.
אולי בכל זאת עוד צריך לעודד את הילדים להביא גם דובי ללינת הלילה אצל החברה, ונראה כי אין תחליף לאינטראקציה האנושית, שאני מאוד מקווה ששום מחשב לא יוכל ולא יתיימר להחליף.
למורות ולמורים יש אם כן עוד הרבה מה לעשות. יש לעודד אותם, לסייע להם ולתמוך בהם. הדרך ארוכה אבל הרצון בשטח קיים!
