קעקוע יהודי
בחלוף הזמן קיבלתי כמה תגובות מאנשים
שרצו לעשות או כבר עשו "קעקוע יהודי". מה זה "קעקוע יהודי"?
זהו קעקוע של סמל יהודי או קעקוע שבא לבטא איך שהוא זיקה לנושא
יהודי. למשל, קעקוע בצורת מגן דוד או קעקוע לזכר קרבנות
השואה. האם במקרה כזה התורה מתירה כתובת קעקע? הרי
האדם סך הכל בא לבטא את קשרו העמוק לעם ישראל וליהדותו!
התשובה לשאלה הזאת נמצאת בסיפור הבא:
אצל משפחתו של אריק היתה זו כבר מסורת: סבו היה בפלמ"ח, אביו היה צנחן במלחמת ששת הימים. לא פלא שאריק אהב, אהב מאד את המדינה. הוא שרת ביחידה סודית ומובחרת.
אחרי שחרורו מצה"ל התחתן אריק . ילדים זה שמחה, ילדים זו ברכה, ילדים זה ...עבודה. כדי לפרנס משפחה בכבוד צריך לעבוד, אפילו לעבוד הרבה. ימי המילואים הרבים והגדושים שקיבל פגעו בו, פגעו בעבודה, פגעו במשפחה. אבל אריק לא התלונן, לא הגיש ולת"ם. אריק אהב, כל כך אהב את מדינת ישראל.
מדי יום עצמאות חגגה משפחתו המורחבת של אריק. המשפחה המורחבת כללה את סבו של אריק וכל החמולה, שהתכנסה
ליער בן שמן, וביחד היו "ממנגלים" כמיטב המסורת הישראלית.
אריק ומשפחתו היו מגיעים במכונית מקושטת בדגלי ישראל גדולים שהתנפנפו ברוח. פינה מכובדת בלבו של הסב הישיש התמלאה בגאווה בראותו את נכדו שממשיך את המסורת ומעביר אותה לדורות הבאים.
הפיקניק התנהל כרגיל. סבו של אריק ישב על כסא מתקפל שהביאו עבורו. כולם ישבו לפניו על סדינים שנפרסו על הקרקע. סבו של אריק סיפר לכל הנאספים סיפורים על ימי המחתרות ומלחמת העצמאות. דמויות מההיסטוריה התעוררו לחיים: יצחק רבין, יגאל אלון, יגאל ידין, משה דיין, בן גוריון. הסב האריך בפרטים וסיפר דברים שלעולם לא התפרסמו. סיפורים של מסירות נפש, של אהבת המולדת. כל השומעים היו מרותקים. הסב הטיב לספר, עד שכולם הרגישו כאילו מאורעות תש"ח מתחוללים מול עיניהם. לפתע שטף דבריו נפסק. פני הסב נתמלאו בתדהמה. כולם נחרדו למראה פניו. סבא כבר לקה פעם אחת בהתקף לב ואושפז לכמה ימים. האם הסיוט הזה חוזר על עצמו?
אחרי כמה שניות של דממה קרא הסב בקול "אריק, השתגעת? מה אתה עושה שם, לכל הרוחות?"
למה ועל מה הסב נדהם כל כך?
כאשר כולם הקשיבו כמהופנטים לסיפוריו של סבא, אריק היה עסוק בדבר אחר. הוא
קם ממקומו, לקח אחד מהדגלים הרבים שקישטו את הרכב שלו,
וזרק אותו הישר לתוך האש העולה מהגחלים שבתוך המנגל!
"סבא, אני כל כך אוהב את מדינת ישראל!
אני רוצה שהטעם של דגל הלאום ייכנס לתוך הבשרים שנאכל", הסביר אריק.
הסב התעלף ונפל מכסאו המתקפל. פרצה זעקת שבר בין הנוכחים למראה הסב השוכב אפרקדן על האדמה. שלומי,
בן דודו של אריק שהיה רופא, הגיש עזרה ראשונה לסבו.
"אריק, אריק," אמר לו אביו, "אתה לא מבין שלשרוף את דגל הלאום
אינו נחשב כבוד למדינתינו, אלא בזיון?! זה אפילו
עבירה פלילית! תראה מה שגרמת!"
"התכוונתי לטוב", הצטדק אריק ופרץ בבכי.
הרי המסר מהסיפור והמשל ברורים: מי שעושה "קעקוע יהודי" סבור
שהוא עושה מעשה לכבוד עמו, אבל הוא באמת מבזה את עמו בכך
שהוא עובר על תורתו. מי שרוצה לבטא את קשרו לעם ישראל וליהדותו יעסוק בתורה, מצוות, ומעשים טובים, ולא בעבירות!