גדעון
ברוידא
ילדים
ישראלים רבים
מאד, כמה מאות
אלפים, מצויים
בתחום
אחריותם של
הורים פרודים.
אך למרות עובדת
היותם של
ההורים
פרודים פיזית,
שומרים הילדים
הללו על מידה
זו או אחרת של
קשר עם ההורה
שהם אינם
במחיצתו. אף
על פי כן, מתעקשת
החברה
להתייחס
לילדים כאלה
כאלו הם שייכים
ל'משפחות
חד-הוריות'.
למעשה, רק כ11%- של
הילדים שייכים
למשפחות
חד-הוריות
באמת.
אם
עד כה לא היה
מקום לדון
בכובד ראש
בבחינה מחודשת
של ההתייחסות
הזאת, הרי
לאחר
היחשפותן של
תופעות
חברתיות
חמורות בכל
הקשור ליחסי הורים-ילדים,
ובעקר במה
שקשור
לאלימות
במשפחה, מן הראוי
עתה להחמיר
ולדקדק
בהגדרת מעמדם
וזהותם
המשפחתיים של
ילדים כאלה.
הסבה
העיקרית
להכרח
להתייחס
בגישה חדשה
ומדקדקת
יותר להגדרת
מעמדם
המשפחתי של
ילדים היא
ההכרח להגן על
מקומו של
ההורה הלא-משמורן
בחייו של
הילד, וטיפוח
המעמד הזה,
לנוכח
האיומים
הרציניים המתגלים
בעיקר על
מעמדם של
האבות בחיי
ילדיהם המרוחקים.
אחד ממוקדי
המתיחות בין
הורים הוא נושא
הקשר עם
הילדים. בשעת
משבר במשפחה
נקלעים הילדים
לקו-האש של
ההורים
המתנצחים,
והופכים לכלי-מלחמה
על לוח
המערכה. כל
עימות או ויכוח
עלול לגלוש
לתחום מעמדם
של הילדים
ביחס להורה
המרוחק. כל
אי-הבנה או
סכסוך בין
ההורים פולש
מיד אל תחום
הילדים,
הנגררים
והמנוצלים כנשק
מכאיב, ולמרבה
הצער, יעיל.
מכאן המרחק
לאלימות
נפשית ופיזית
כלפי ילדים
איננו גדול.
למערכות
המשפט
והרווחה נוח
לחלק את
ההורים לשתי
קטגוריות
ברורות, הורה
ראשי והורה
משני, ולהשליך
את הילדים
לתוך מערכת של
'ביקורים'. אולם
מחקרים בעולם,
וגם בישראל,
מגלים ששיטת
הביקורים
טומנת בחובה
סכנה גדולה
לקשר בין הורים
וילדים,
ומעודדת
מתחים על רקע
התופעה של "סינדרום
הניכור
ההורי", אותו
תאר ופיתח מאז
שנות השמונים
ריצ'ארד גרדנר
מבית-הספר לרפואה
של
אוניברסיטת
קולומביה
בניו-יורק.
חיזוק זהות
הילדים הללו
כשייכים
באורח
חד-משמעי לתחום
אחריותם של
שני הורים,
כפי שקובעת
'האמנה
לזכויות הילד'
(סעיף 18 שלה),
חשוב לחיזוקו
ולהבטחתו של
הקשר של ילד
עם הורה
מרוחק, כמו גם
למניעה או
צמצום של
ניסיונות של
הסתה או הכפשה
של הורה אחד
על ידי האחר.
אותם מחקרים מגלים,
מחד, שמוסד
הביקורים
עלול להיות
הרסני לקשרים
של הורה
מרוחק;
ומאידך, שהורה
מרוחק יגלה
אחריות רבה
יותר, ויעניק
תרומה ממשית
יותר להתפתחות
ילדיו, וכן
תרומה חומרית
גדולה יותר
ממה שנתבע
ממנו, אם יהיה
שותף פעיל יותר
בחיי היום-יום
שלהם.
הענקת
התואר 'משפחה
חד-הורית'
נותנת בידי
הורה אחד מתוך
השניים
סמכויות
נרחבות, בעיקר
בעיני הילד,
כאשר לא תמיד
ישנה הצדקה
להעדפה שרירותית
כזו, והילד
יוצא מבולבל
ונפסד.
אנשי מקצוע
אמנם מייעצים
להורים
פרודים
להבהיר
לילדיהם ששני
ההורים
ממשיכים
לאהוב אותם
ולדאוג להם
במידה שווה, אלא
שבמשך הזמן
מתחזק הרושם
שאחד ההורים
הוא בכל זאת
"יותר הורה"
ולכן קל יותר
להקל בחשיבות
הקשר עם ההורה
המרוחק.
לפיכך, מן
הראוי להבחין
בין משפחה
חד-הורית באמת,
שבה אין הורה
שני כלל, או
שהורה שני בחר
להיעלם, ובין
משפחה שההורה
השני מעורב
במידה זו או
אחרת בחיי ילדיו.
חיזוקה של
ההבחנה לא רק
חשוב
להתפתחות תקינה
של ילדים, בשל
קשר רציף
וחסון עם שני
הוריו, אלא
עשויה למנוע
מתחים ואף
אלימות בין
הורים,
שקורבנותיהם
הם, כמעט תמיד,
הילדים. לא
פעם מעודדת
התמיכה
הממסדית
הרחבה לה זוכים
הורים
במשפחות
כביכול
חד-הוריות,
להשתחרר במשך
הזמן
ממעורבותו של
ההורה המרוחק,
מתוך נוחיות
בלבד, או מתוך
סיבות
אנוכיות
לחלוטין, מתוך
פגיעה בזכות
הילד לשני
הוריו.
מן הראוי
גם, באותו
עניין, לחשוב
על הכנסת שינויים
סמנטיים
בלשון החוק,
במונחים
שגורים בעלי
משמעות סמלית
חזקה, כפי
שכבר נעשה
בלשון חוק-המשפחה
בכמה ארצות
בעולם. עצם
השימוש
במונחים "משמורת"
או "ביקורים"
או "הסדרי
ראיה" בנוגע לילדים,
מעורר
קונוטציות של
אנשים במאסר
או באשפוז
כפוי.