המשחק ככלי הערכה לילדים עם בעיות תקשורת

ד"ר סוזן לוינגר

(מתוך הספר ה"הכשר לקשר", עורכות סוזן לוינגר ופנינה קליין, הוצאת אח, 2002.)                                   

 

המשחק נמצא במוקד מחקרים התפתחותיים רבים  ומרכיב חיוני בתכנית הלימודים בגיל הרך  (Saracho & Spodek, 1995). מיומנויות משחק קשורות  להתפתחות של מיומנויות תקשורתיות , קוגניטיביות, רגשיות ומוטוריות כאחד, ומקדמות אותם (Bailey & Wolery, 1989) דרך התבוננות ביכולת המשחקית ניתן להעריך ילדים בצורה טבעית ולא מאיימת (Pellegrini, 1998). הערכת המשחק מאפשרת קבלת מידע תקף של כישורי הילד ועשויה לספק מקור ידע שימושי אף יותר
ממבחנים סטנדרטיים ( Fewell & Kaminski, 1988). באופן כללי, חוקרים מתארים שלוש קטגוריות של משחק: משחק של חקירה וגישוש (חקירה בפה , מישוש ותמרון חפצים), משחק פונקציונלי (שימוש בצעצוע מציאותי בייעודו המקובל), ומשחק סימבולי (שימוש בחפץ אחד כמייצג אחר: פעולות המרמזות כי בובה היא מבצעת הפעילות ופעולות המרמזות על קיומם של עצמים דמיוניים). ווסטבי (Westby,1991) מציגה את מהלך ההתקדמות הצפויה מילד נורמלי בתחום  המשחק הסימבולי, אשר מתחיל להופיע סביב 17-19 חודשים. בהמשך הילד הופך למיומן יותר בתכנון רצפים, הרחבת הבחירה של נושאי המשחק, צירוף ילדים ומבוגרים כשותפים במשחק, ושימוש בחפצים מייצגים במקום העצמים עצמם.

 

יש הרבה עדויות לכך שילדים צעירים על הספקטרום האוטיסטי (ASD) מתקשים במשחק פונקציונלי וסימבולי. ילדים אלו  מפגינים העדפות לשימוש מניפולטיבי בצעצועים, סידור בשורה או מיון של צעצועים. ילדי ASD מתקשים במשחק יצירתי. למרות שניתן ללמדם להאכיל בובה או להשכיבה לישון, המשחק הסימבולי הוא לרוב רפטטיבי ואינו מתקדם לנושאים נרחבים יותר(Sigman et al,1997).

 

קשיים במשחק הם קריטריון מאבחן לASD  בDSM-IV : "העדר משחק דמיוני ספונטני ומגוון ו/או קושי בחיקוי  במשחקים חברתיים". גם כלי אבחון שונים כמו ה-Parent Interview for Autism (PIA)(Stone & Hogan, 1993) ה-Autistic Diagnostic Interview (ADI-R)  (Lord, Rutter & LeConteur,1994) והערכה על פי תצפית Checklist for Autism in Toddlers(CHAT) ( Baron-Cohen, Allen & Gillberg,1992) משתמשים ביכולת המשחק של הילד, כולל משחקים עם עצמים ומשחק דמיוני כקריטריון מאבחן.

 

נראה אם כן , כי חייבים לכלול התנהגויות משחקיות בהערכה ראשונה של ילדים צעירים עם חשד לASD, וכתוצאה מכך גם בהערכת התקדמות הילד ושיפור במצבו (Libby et al, 1998; Lowinger, 2000; Mundy & Crowson, 1997).  ברוב תכניות ההתערבות לילדים עם ASD מעודדים את יכולת הילד למשחק משותף עם הורים ומטפלים (Greenspan & Weider, 1998;Jernberg & Booth, 2001; Moor, 2002; Quill, 2000)).

מקורות:

 

Bailey, D.B. & Wolery, M.(1989). Assessing infants and preschoolers with 

     handicaps. Englewood Cliffs, New Jersey: Prentice Hall.

    

Baron-Cohen, S., Allen, J., & Gillberg, C. (1992 ).Can autism be detected at 18

     months? The needle, the haystack, and the CHAT. British  Journal of  Psychiatry,

     161, 839-843.

 

Fewell, R.R. & Kaminski, R. (1988). Play skills development and instruction for

     young children with handicaps. In S.L.Odom & M.B.Karnes (Eds.), Early

      intervention of infants and  children with handicaps: An empirical base (pp.145-

     158). Baltimore, Md.: Paul Brookes.

 

Greenspan, S.I. & Wieder, S. (1998). The child with special needs: Encouraging

     intellectual and emotional growth. Reading, MA : Addison-Wesley.

 

Jernberg, A.M. & Booth, P.B.(2001). Theraplay: Helping parents and children build

     better relationships through attachment-based play. San Fransisco: Jossey-Bass.

 

Moor, J. (2002). Playing,laughing and learning with children on the autism spectrum.

     London: Kingsley.

 

Libby, S., Powell, S., Messer, D & Jordan, R. (1998). Spontaneous play in children

     with autism: A reappraisal. Journal of Autism and Developmental Disorders, 28,

     487-497.

 

Lord, C., Rutter,M. & LeConteur,A. (1994). Autistic Diagnostic Interview-Revisited:

     A revised version of a diagnostic interview for caregivers of individuals with

     possible pervasive developmental disorders. Journal of Autism and Developmental

     Disorders, 24, 659-685.

 

Lowinger, S. (2000). Early indicators of communication disorders. In P.Klein (Ed.),

     Infants, Toddlers, Parents and Caregivers (pp.203-218). Ramat Gan , Israel :

     Reches Publishers.

 

Mundy, P. & Crowson, M. (1997). Joint attention and early social communication :

     implications for  research on intervention with autism. Journal of Autism and

     Developmental Disorders, 27, 653-676.

 

Pellegrini, A.D. (1998). Play and the assessment of young children. In O.N. Saracho

     & B.Spodek (eds.), Multiple perspectives on play in early childhood education

     (pp.220-239). Albany, NY : State University of New York Press.

 

Quill, K.A. (2000). Do-Watch-Listen-Say: Social and communication intervention

     for children with autism.Baltimore, Md : Brookes.

 

Saracho, O.N. & Spodek, B.(Eds.) (1998). Multiple perspectives on play in early

     childhood education.Albany, NY : State University of New York Press.

 

Sigman, M., Dissanayake, C., Arbelle, S. & Ruskin, E. (1997). Cognition and emotion

     in children and  adolescents with autism. In D.J. Cohen, & F.R. Volkmar (Eds.),

     Handbook of autism and pervasive developmental disorders (pp.248-265). New

     York : John Wiley & Sons.         

    

Stone, W.L. & Hogan, K.L. ( 1993 ). A structured parent interview for identifying

     young children with autism. Journal of Autism and Developmental Disorders, 23,

     639-652.

 

Westby, C.E. (1991). A scale for assessing children’s pretend play. In C.E.Schaefer,

     K. Gitlin & A. Sangrud (Eds.) Play diagnosis and assessment. New York: Wiley.