הניאוריאליזם מול הריאליזם/קנת וולץ :
קנת וולץ הוא ניאוריאליסט קלאסי.
הוא מנסה להגדיר את התיאוריה הניאוריאליסטית, ומה מייחד אותה מהריאליסטית.
מונח
העוצמה עפ"י הריאליסטים :
·
מורגנתאו מנסה בספרו להגדיר מהי עוצמה פוליטית. פוליטיקה בינלאומית היא
כמו כל סוגי הפוליטיקה – מאבק אחרי העוצמה. לא משנה מה יהיו היעדים של הפוליטיקה
הבינלאומית, היעד המיידי הוא חיפוש אחר העוצמה. צבירת עוצמה היא המטרה החשובה של
כל מדינה.
העוצמה הפוליטית מעניקה לשליט שליטה על פעולות מסוימות של הנשלט באמצעות
ההשפעה העומדת לרשותו. העוצמה – פוטנציאל להשפעה.
·
הריאליסטים
סבורים שעוצמתן של המדינות נגזרת מהיותן ריבוניות ועצמאיות.
·
מורגנתאו
מתבונן על המדינאי הרציונלי כאחד ששואף למקסם את עוצמתו ונמצא במרדף מתמיד אחרי
העוצמה. הרציונל על פי מורגנתאו הוא השגת העוצמה שמהווה גם מטרה וגם אמצעי. למרות
שהוא מכיר בכך שלעתים מדינות/מדינאים פועלים ממניעים שהעוצמה לא מעורבת בהם, הרי
שבעשותן כך לטענתו, הן פועלות בניגוד לטבע הפוליטי שלהן. מבחינתו, לשום אומה
הרודפת אחר מדיניות רציונלית אין בחירה בין ויתור או רצון בעוצמה.
· מורגנתאו מכיר בכך שכאשר יש
תחרות אחר טובין/מוצרים נדירים ואין ריבון, בין המתחרים יפתח מאבק אחר עוצמה הנובע
מהרוע עימו נולד האדם.
מונח
העוצמה עפ"י הניאו-ריאליסטים :
·
ליבר
מציין מספר בעיות בהגדרת מונח העוצמה אצל הריאליסטים :
1. למרות חשיבותה של העוצמה
קשה לכמת אותה.
2. קיימים מספר סוגים של עוצמה
בעלי השפעה זו על זו ומגבלות זו על זו. עוצמה כלכלית משפיעה על עוצמה צבאית ולהפך.
3. לעוצמה יש לעתים גבולות, מה
שמאפשר לשמור על הסטטוס-קוו.
וולץ מציין שהגדרת מונח העוצמה הינה
מורכבת ויש להתחשב בגורמים רבים המעורבים בה כגון: כלכלה, טכנולוגיה, חינוך,
מנהיגות ועוד. למרות שעוצמה לא מבטיחה שליטה, וולץ מציין שהעוצמה עושה ארבעה
דברים:
1. היא מספקת אמצעי לשימור
הריבונות במידה ויופעל נגד המדינה כוח.
2. עוצמה מאפשרת טווח פעילות
רחב יותר למרות שתוצאת הפעילות לא בטוחה.
3. למדינה בעלת יותר העוצמה יש
גבולות בטוחים יותר מזו בעלת פחות העוצמה.
4. לבעלות העוצמה יש יכולת
לקחת הימורים גבוהים יותר במערכת הבינלאומית ואת היכולת למימוש ההימור.
·
גישת
התלות טוענת שעוצמתן של מדינות הינה נגזרת של התלות ההדדית.
התלות קיימת בתחומים
הכלכליים, הצבאיים, הפוליטיים ועוד. גישת התלות מציינת את חשיבות ההישרדות
והביטחון של המדינה לצד סיפוק הצרכים של אזרחיה. לכן, גישה זו חולקת על הגישה
הריאליסטית וטוענת שכל מדינה באשר היא צריכה לוותר על חלקים בריבונות אם צריך, על
מנת להגן על הערכים הנ"ל.
התיאוריה :
·
מורגנתאו
בספרו מדבר על החשיבות להתייחס לפוליטיקה כתחום אוטונומי. ההתעקשות שלו על
התייחסות זו, הקשתה ומנעה את יצירת הקשר והשייכות לפוליטיקה הבינלאומית. במהלך
יצירת תיאוריה צריך לקחת בחשבון את העובדה שהמציאות מורכבת ממספר תחומים הקשורים
ביניהם בצורה זו או אחרת, כשהתיאוריה מכירה במורכבות הזו, אך לצורך מחקר ודיון
יעיל יותר היא בוחרת להתמקד בתחום אחד מבין המציאות.
·
סטודנטים
רבים וחוקרים בעת מחקריהם בעיקר סביב מלחמות, נטו להתמקד בגורמים פנימיים בלבד
במסגרתה של המדינה. הניאוריאליסטים סבורים שלשם הבנה טובה של היחסים הבינלאומיים,
יש לקחת את ההסברים ברמת היחידה בריאליזם המסורתי, אך חייבים לקחת בחשבון גם את
ההשפעות של המבנה. על ידי לקיחה בחשבון של כיצד המבנה משפיע על הפעולות ועל
התוצאות, הניאוריאליסטים מתחשבים בקשר הסיבתי הקיים לדעתם בין התוצאות הבינלאומיות
למסגרת של היחידות הפנימיות. על פי ההגיון בפוליטיקה הבינלאומית צריך להבין שחלק
מהתוצאות הבינלאומיות נובעות מפעולות ברמת היחידה והחלק האחר מצוי ברמת המבנה. בין
רמת היחידה ורמת המבנה קיים קשר ישיר ולכן הסבר מוחלט רק ברמת היחידה הינו מוטעה.
רק התחשבות ברמת היחידה וברמת המבנה יכולה להתמודד עם השינויים והמחזוריות
המתרחשים במערכת(ביקורת על החד ממדיות בריאליזם).
*הערה : רמת היחידה=רמת המדינה , רמת המבנה=רמת המערכת.
המלחמה :
הניאוריאליסטים דוחים את
התפיסה שתשוקת האדם לעוצמה מהווה סיבה מספקת לפרוץ מלחמה בהעדר סיבות אחרות.
הניאוריאליסטים מניחים שבמצב האנרכיה מלחמה תפרוץ אם כל הצדדים הם בעלי תשוקה
לעוצמה, אך, ובכאן שונים הניאוריאליסטים מהריאליסטים בכך שהם טוענים שמצב של מלחמה
עלול להתרחש גם אם כל המדינות ישאפו רק להבטיח את ביטחונן האישי(דילמת הביטחון).