ראויות הן נשים לפרק נפרד, ולו רק בשל העובדה שמסלול ההתפתחות שעברו שונה
לחלוטין מזה של הגברים. רק 60 שנה לאחר שנכנסו הנשים למעגל המשחקים האולימפיים הן
הצליחו להגשים כמעט במלואו את חלומן של החלוצות בשנות ה20- - השוואת התכנית של
המשחקים לשני המינים. גם ביוון העתיקה היו לנשים תחרויות מקבילות לאלו של הגברים.
המשחקים על שמה של הרה,(Haracea) האולימפיים של הנשים נקראו האראקאה
אישתו
של זאוס, אבי האלים. הנשים רצו לפי קבוצות גיל והמנצחות עוטרו בכתרי זית. סבורים
שתחומי פעילותן היו ריצה, היאבקות, הטלת כידון וזריקת דיסקוס. בכל מקרה, זכו
תחרויות אלו רק להד קלוש, לעומת הפרסום והתהילה שלה זכו הגברים.
המאבק להכרה בספורט הנשי במאה ה20- קשור למאבק נרחב יותר
לשוויון זכויות בין המינים שראשיתו בסוף המאה ה19- ובראשית המאה ה20-. דעות קדומות
באשר ליכולתן של נשים להשתוות לגברים בתחומים שונים היו נפוצות ביותר בתקופה זו,
בעיקר אמור הדבר בתחום הספורט, תורץ לעיתים קרובות בחשש לנזקים פיזיים
ופסיכולוגיים העלולים לגרום לנשים אשר תעזנה בעיסוק גברי זה. גפ נשים נאורות לא
היו נקיות מחשדנות זו. קיימת הייתה בורות מוחלטת גם בשאלות אחרות: כיצד רצוי לאמן
אתלטית. האם ההבדל הפיזיולוגי מחייב צורת אימון שונה, האם אישה מסוגלת לעמוד בעומס
אימונים, לאלו מקצועות רצוי לכוונו?
התחרות הראשונה לנשים שנרשמה
בעת החדשה התקיימה ב1895- במכללת במדינת ניו-יורק
(לפי כך, כפי הנראה, נטלו (Vassar
College)ואסאר
לנשים
מספר
נשים חלק בתחרות שנערכה באולם). פעילות מסוימת באתלטיקה התקיימה לפני מלחמת העולם
הראשונה, בעיקר בגרמניה, אך הפריצה הגדולה באה בעקבות התפקיד החשוב שמילאו נשים
בצבאות הלוחמים בעורף האזרחי בעת מלחמה זו.
מכאן ואילך החלו הנשים,
במספרים גדלים והולכים, לקחת חלק בפעילות האתלטיקה, תחילה ברחבי אירופה, אמריקה
ואסיה ומאוחר יותר גם באירופה (בדרום היבשת ולרוב נשים לבנות).
עד 1928 לא הסכים הועד
האולימפי הביו-לאומי, שנשלט באופן מוחלט בידי גברים, להכיר באתלטיקה הנשית
ולהכלילה במסגרת המשחקים האולימפיים. לפיכך נטלו הנשים יוזמה וארגונה שורת
תחרויות, על מנת להוכיח לקהל הרחב את יכולתן. תחילה אורגנו "משחקי העולם
לנשים", כעין גרסא זוטא של אליפות העולם. ב31 לאוקטובר 1921 הוקמה בפריז
התאחדות
הבין
לאומית לספורט נשים
, וזו ארגנה ארבע
אליפויות עולם נפרדות לנשים באתלטיקה. FSFI
ב1928- החל מאבקן של הנשים
לשוויון להניב פרי ראשון, כאשר הורשו לקחת חלק בתחרויות אתלטיקה במסגרת המשחקים
האולימפיים בחמישה מקצועות: 100 מ', 800 מ', 4*100 מ', גובה ודיסקוס.
ב1938- תיחרו נשים לראשונה באליפות
אירופה(בנפרד לגברים, בעיר וינה) ב9- מקצועות. עד 1960 לא חלו שינוים מפליגים
במספר המקצועות שבהם נטלו נשים חלק. בד בבד עם הישגי הנשים בכל תחומי החיים הוכנסו
מקצועות נוספים לתכנית הנשים. התהליך הושלם, כמעט סופית, בעשור האחרון, כאשר
באליפות העולם בהלסינקי השתתפו נשים בריצת מרתון. באליפות העולם שלאחר מכן נטלו
נשים חלק גם בריצת 10,000 מ'.