כשאנו מדברים על "רוק" (או בשמו המלא, רוק'נ'רול) עלול לעלות הסטריאוטיפ הרווח, שלפיו סגנון מוסיקלי זה הוא רעשני, צורם לעתים, ונקשר עם התנהגות פרועה של בני נוער, מראה חיצוני מרדני והתרחקות מערכים "מקובלים" או "נכונים".
האמנם?
האם אכן מדובר בתופעה מוסיקלית (מזיקה?), המוגבלת לתרבות הנוער בלבד, או שמא "רוק" הוא חלק בלתי נפרד מהתרבות המערבית הכללית בסוף המאה ה20-?
על כל זאת ועוד נענה באתר הזה!
הופעת ה"רוק'נ'רול" בשנות ה50- של המאה הנוכחית וצמיחתו, קשורות להתפתחויות הטכנולוגיות של תעשיית המוסיקה.
את, במקביל להתפתחויות חברתיות ואידאולוגיות בארה"ב, ומעט אחר כך - באנגליה.
באמצע המאה הנוכחית לערך, פותחו טכנולוגיות להקלטת מוסיקה באולפן, על סרט או על תקליט (ואחר כך גם קלטת ודיסק).
האפשרויות החדשות לשכפול אינסופי של יצירה מוסיקלית ושיווקה הפכו את המוסיקה עצמה למוצר צריכה.
תעשיית התקליטים הפכה בשלושים השנה האחרונות לאחת מתעשיות התרבות הגדולות בעולם.
בארה"ב, למשל, הגיע היקף המכירות בשנת 1980 ל3,682- מיליון דולר.
כארגונים מסחריים לכל דבר, פועלות חברות התקליטים בניסיון לייצר ביקוש למוצרים ולמכור ככל היותר מהם, כאשר במקביל, הן חייבות להמשיך ולייצר מוסיקה כדי להתקיים ולגרוף רווחים.
כתוצאה מכך, הולכת וגוברת ה"רציונליזציה" של תהליכי הייצור והבנייתם על-פי קווים מסחריים כלכליים המקובלים בתעשיות למיניהן.
במקביל התפתחו מכשירי ההגברה החשמליים וכלי נגינה חדשים: הגיטרה והאורגן החשמליים ומאוחר יותר הסינתסייזרים ודוגמי הצליל.
הופיעו צלילים חדשים ופותחו טכניקות נגינה וזימרה שלא היו מתאפשרות לולא אמצעי ההגברה המשוכללים. למשל, זימרה אינטימית יותר, עם אפשרויות להבעת דקויות בקול וגוונים רגשיים.
הרוק עצמו התפתח מהבלוז שהוא סוג של מוזיקה שחורה.
בארצות הברית באותה התקופה הייתה גזענות רבה כלפי אנשים שחורים ולכן הרוק התפתח דווקא באנגליה בעיר נמל בשם ליברפול.
השחורים שהגיעו באוניות לאנגלייה העבירו את המוזיקה שלהם לילידי המקום הבריטים והם פיתחו את תרבות הרוק.
הרבה להקות חשובות ומשפיעות הוקמו באנגליה כמו הביטלס, לד זפלין, פינק פלויד ועוד...