{ז = נ}
ברצוני לעשות דבר מה – לרכוש חפץ, להתקשר אל
דודתי, לנסוע למקום ידוע וכד' – כן, פשוט בא לי על זה. לכן עלי לקבל מיידית את כל
הדרוש לי לצורך עשייה זאת; מחובתה של החברה לדאוג להצלחתי בבצועה של המשימה
אותה הגיתי לפני שניות מספר (קל וחומר על החברה לעזור לי אם שאיפתי היא בעלת ותק
רציני), והרעיון שלי חייב להיות בסדר עדיפות גבוה ביותר – כן, כי אני רוצה לעשותו. מה יש, רצוני האישי
אינו נחשב?
נכון, אני חי במסגרות שונות – מהן חופפות, מהן
משיקות והשאר מרחפות בחלל. משמעות הכרזָתי מובנת לי: התחייבויותי למשפחה / לתעסוקה
/ לסביבה וכו', בין אלה הידועות לי ובין – הנסתרות ממני, נדחות לעת עתה כי ברגע
זה בא לי לעשות משהו חשוב מאד בעיני. כל מדרג מתעמעם, כל סדר קדימויות קודם
מתגמד, כל הדברים העקרוניים יוכלו לחכות – כי אני רוצה באותו משהו. הערכת הזולת
לעניין זה היא ממש לא שייכת לכאן; זלזול בכוונותי ובמטרותי לא יחליש את רצוני
הנ"ל. התבנית ברורה ביותר: אני רוצה – אתם מאפשרים לי. זה הכל.
נוכל להציג זאת בצורת משפט תנאי. אם קיימים כאן
צורך מובחן שסיפוקו המהיר הוסכם / מצב קשה הדורש פתרון בריאותי / סדר-יום הכולל
פעולות מוגדרות – כל דבר כזה יורד לעדיפות שניה או שלישית וגו' מפני משימתי
המוכרזת. אין פה כלל מקום להסביר ולשכנע; הבעת משאֲלָתי בפני האמורים לדאוג לפרטי
הבצוע היא כל הנחוץ להגשמת שאיפתי הפרטית כעת. ככה זה אצלי!
מה זה? לא, אין לי כל תואר. אינני נסיך או
ברון. אפילו לא עלה בדעתי להשתתף במימון הרעיון. את חלקי במימוש החוויה אני מוסר
בשתי נקודות: הולדת הרעיון וקטיפת פירותיו; אביזריה הטכניים של ההרפתקה
נופלים בחלקם של אנשים שנועדו, מטבע ברייתם, להגשים את חלומותיהם של הוגי רעיונות.
שיטת ריבּוד זאת, הוגים-מנהיגים \ מוציאים לפועל, קיימת ומוסכמת (פחות או יותר)
בענייני צבור רחב; עכשיו הנני מודיע כי היא תקפה גם במקרה הפרטי שלי...
מה זאת אומרת "גם לי יש איפות" – אתה
קיים לעצמך? עזוב, בחייך; אינני רואה אותך ממֶטר. מה זה? אתה רציני! לא
תוכל לעזור לי... אינך מוכן
לעזור לי? אבל אני באמת זקוק לאותו דבר. בלעדיו יהיה לי קשה מאד! מה אכפת
לך לעשות איזה מאמץ... כן, כמובן, 'אין ארוחות חינם' וכל זה. אבל אני יודע שיהיה
לי קשה לחיות בלי הגשמת אותו עניין, ואז תרומתי לחברה תהיה קטנה יותר. האם אינך
מכיר את תרומתי לחברה עד כה? באמת?
כנראה עדיין לא תפסת את הפרינציפ. מאז היותי
ילד תמיד קבלתי מהסובבים אותי את מבוקשי. כמובן, למדתי לנסח את הפנייה בלשון בהירה
ותמציתית ואני מבחין בין אנשי בצוע שונים לפי מומחיותם. ידוע לי גם כי "לכל זמן ועת לכל חפץ" – לכן
באתי אליך בזמן נוח מבחינתך (על פי הבנתי), כדי שתוכל...
טוב, אם אינך מתכוון להושיט לי יד – לא השארת
לי ברירה, אלא (כמו תמיד במקרים כאלה) להיות מתוסכל. יהא זה על מצפונך!
אנוכי
לבעולם