אל לישראל לשוב
למצבה לפני המלחמה
כעת, עם הפסקת האש בלבנון ויציאתנו מן האיום המיידי על חיינו,
אנו מתבוננים סביב ומרשים לעצמנו לאמוד את מלוא היקף החורבן. אנו קוברים את המתים.
אנו מתאבלים. אנו מפנים את הריסות המעונות ושאר המבנים. אנו מעריכים את הנזק
האקולוגי בייעור שנסוג 50 שנה. אנו שואלים: "למה?" אנו שואלים:
"האם היה זה הכרחי?" אנו שואלים: "מדוע לא נשמרו חיי חיילינו בצורה הטובה ביותר?" אנו שואלים:
"האם הממשלה שלנו בגדה בנו ונסתה לבלבל אותנו?" אנו שואלים: "איך זה
הניחו לחיזבאללה להתחמש ולהתארגן באין מפריע שש שנים ארוכות?" אנו שואלים:
"מדוע מנהיגינו לא מנעו מלחמה זאת?" ברור לנו כי דבר מה מצביע על פאשלה
נוראית, למעשה דברים רבים. גברים צעירים איבדו את חייהם או את שלמות גופם ו/או
נפשם. משפחות נהרסו.
אולם האשמה הנתעבת של מלחמה זאת איננה רק עניין של פאשלה. אין
זה עניין פשוט של כשל מודיעין. ממשלתנו מאכזבת אותנו כהרגלה. הם תמיד מכשילים
אותנו. הם תמיד מנצלים אותנו. תמיד עלינו לשלם תמורת סגנון חייהם הבזבזני באיכות
חיינו, אם לא בחיינו ממש. בימי מלחמה מובלטות טעויות הממשלה כי הן מוגזמות. לאמיתו
של דבר ממשלות מאופיינות תמיד בשיטות ההפחדה הגסות ביותר ובעודפי הכזב המגעילים
ביותר. יושבים שם אנשים שהיו מסרבים, אילו היו טובים/חכמים יותר , לשרת בכל ממשלה מרוב
חרפת השחיתות, הרשע והחלאה המוסרית הנדרשים בהכרח לשותפות בממשלה. רואים זאת
בהבלטה רבה ובבהירות אחרי מלחמה, אך אין כאן דבר שלא היה קיים – רק ראינו קצת
פחות. רק אחרי מלחמה כולנו מגיעים להסכמה כי יש לשים לב לכשלונות של הממשלה.
כעת יוצגו שאלות לממשלת ישראל, אך היא לא תעמוד בפני שאלות
בוערות-עכשוויות אותן יש להציג בדחיפות במסגרות בהן נחוץ לגבש שאלות אלה. היא
תעמוד בפני שאלות בהן היא בנויה להתמודד ועליהן היא תשיב בתנאים שלה. חברי הממשלה
יענו על השאלות שיועלו – כך שלא יאבדו את משרותיהם; כך שהמצב הכלכלי בישראל,
המחזיק שליש מילדי המדינה מתחת לקו העוני, לא ייפּגע; כך שהעובדים בארץ יוסיפו
להיות מנוצלים עד תשישות, חיים בחרדה קבועה מפני פיטורין ופיגור בתשלומי המשכנתאות
ושאר ההשקעות; כך שילדי ישראל ימשיכו להיות קרבנות של אלימות בבתי הספר, אליהם הם
נשלחים כדי לגזום אותם שיטתית לאזרחים כנועים וצייתנים שירוצו אל מותם כשהממשלה
תזעיק אותם למלחמות מיותרות, בלתי ניתנות לבצוע, הנערכות למען שגשוג מתגבר בעסקיהם
הנאלחים של עתירי הממון המייצרים אמצעי הרג.
בשוך מלחמה זאת אנו עומדים בצומת. נוכל לשנות את חברתנו
מעיקרה. אל לישראל לשוב למצבה לפני המלחמה. על העם בישראל להתבגר – אם לא נרצה להמשיך ולהיות
כלי-שימוש, מנוצלים ועומדים כל רגע להישלח אל מותנו; אם לא נרצה להשלות את עצמנו
כי הנצחון בשדה הקרב אינו "נצחון פירוס" – ולנקוט בצעדים שיקרבו אותנו
לדרך בה בני אנוש בבגרותם המלאה מארגנים את חברתם: דרך האנרכיה (אל שלטון).
מושג האנרכיה הושמץ רבות. אנרכיה אין פרושה אי-סדר. לממשלות
נוח שהציבור יחשוב כי אנרכיה היא מצב של תוהו ואלימות. אנרכיה היא כל דבר מלבד זה.
ממשלות ועסקים גדולים יוצרים תדמית של אנרכיסטים כאילו הם
מתקדשים להרס החברה. אנחנו כל דבר מלבד זה. מטרתנו כאנרכיסטים היא בניית החברה –
חברה אמיתית, בה יחיו בני אנוש שלמים, בהגשמה עצמי מלאה.
אנרכיה משמעה בפשטות: העדר ממשלה. זהו מצב בו אין מדינה –
האנשים מנהלים את חייהם, והחברה היא קליידוסקופ רב-תנועה של פעולות בהדדיוּת טהורה
ורצונית בחברה ובכלכלה המבוססות על היתרון המשותף של כל המבקשים לקחת חלק באותן
פעולות הדדיוֹת. כך גם עשוי אדם לבחור כרצונו לא לקחת חלק בפעולות הדדיות כלשהן אם אינן לטעמו האישי, ואם
אינן יצרניות או באופן אחר מספקות / נחשקות.
במצב של אנרכיה אין רכוש פרטי. הכל שייך לכולם; אך ברור,
כמובן, כי לכל יחיד נחוצים כמה חפצים פרטיים העשויים להיות שונים מאלו של חבריו, וחפצים
אלה יסופקו רק כדי למלא את צרכיו המיוחדים של היחיד, כך שלא יצמח הון מהחפצים ולא
יצטבר שום כוח בגינם. לא כמו הקומוניזם המרקסיסטי, כפי שראינו לזוועתנו, אין כל
גוף מרכזי המפקח על דרכי הייצור. יש להבהיר את ההבדל בין אנרכיזם למרקסיזם: אנחנו
שוללי-שלטון ולכן אין אנו מקבלים את קיומם של כל סוגי המדינה. המונח
"דיקטטורה של הפרולטריון" הוא נכון רק למחצה: זאת אמנם דיקטטורה, אבל
בשום צורה אין היא מייצגת את עניינם של הפרולטרים או דואגת לרווחתם. יתר על כן,
אנשים לפי תפיסתנו אינם רק עובדים. העבודה בהחלט נחוצה, כמובן, אך עלינו להתייחס
אל מלוא אנושיותנו כדי להשיג, לבטא ולחלוק את עומק הווייתנו. אנרכיה איננה
"דיקטטורת הפרולטרים" של קרל מרקס. היא איננה דיקטטורה כלל וכלל.
בחברה אנרכיסטית לא יתכן מצב בו חיילים ו/או שוטרים נשלחים,
בנגוד לחוק, כדי לגרש אזרחים מבתיהם ולאלץ אותם לדור באוהלים. אין ערך לסחורה או
לעמל; האנרכיסטים מבינים כי אי אפשר לקבוע את "שוויו" של פריט על סמך
זמן או קושי העבודה שהושקעו בו כשלעצמו. לפיכך סיסמתנו היא: מכל אחד על פי יכולתו,
לכל אחד על פי צרכיו.
באנרכיה אין הילדים נשלחים אל מוסדות חנוכיים דמויי-כלא,
שאינם אלא מפעלי שטיפת-מוח; אין הם אוחזים בעטים שבעזרתם הם משתעבדים לחדגוניות,
השפלה, תחרותיות, אלימות ועוד – כל אלה במטרה לשבור את רוחו של הילד כדי שיהיה
בר-עיצוב.
במצב של אנרכיה הילד לומד למען ההנאה בלמוד, כפי שהיה הדבר
בשיטה החנוכית שטופחה בידי פרנציסקו פרר. מגלים בילדים את הטוב ביותר הצפון בהם.
אין מפטמים אותם בהשערות חסרות בסיס ובלתי ניתנות לביסוס כמו אווזים המואכלים בכוח
משאבה פנוימטית כדי לפתח בהם כבד ענק (לייצור pâté de foie gras).
אנרכיזם איננו רק מותאם ליהדות – זאת דרך יהודית מובהקת לחיים
ולהדדיות.
בטרם בני ישראל שמו עליהם מלך, חיינו באנרכיה. לא היה שלטון
מרכזי בתקופת הנביאים הראשונים והשופטים. הנביאים חיו בקהילה שיתופית עם תלמידיהם
("בני הנביאים") שייחסו כבוד וסמכות למוריהם האהובים והנערצים משום חסדם
וחוכמתם. זקנים נבונים ואמינים, שהיו מוּכרים אישית לעם שדרש בעצתם, יישבו מחלוקות.
גם אנשי כת ים המלח, כעבור כאלף שנה, חיו בקהילה.
ההחלטה לקבל על עצמנו את המלוכה כדי להיות "ככל
הגויים" נתגלתה כאסון – אפילו הטובים במלכים כרעו תחת עומס האחריות שאף אדם
לא הוכשר לשאת לבדו. מכאן עלינו ללמוד כי המנהיגים שקבלו שררה ראויים לגינוי פחות מאלה שהעלו אותם לשלטון.
כשהכתרנו מלכים על עצמנו הפרנו את זכותנו להגדרה עצמית. הפכנו
(מרצון!) לנתינים, כלומר: נעשינו לעבדים.
עד היום נותרו בני ישראל עם עבדים. אנו עבדי הממשלה. אנו עבדי
"דעת הקהל" המעוצבת ע"י תועמלנים מקצועניים המועסקים ע"י
הממשלות או, למען הדיוק, ע"י ארגונים בינלאומיים המחזיקים את הממשלות
כשומרי-ראש. אנו עבדים ל"ג'ובים" בהם גוזלים מאתנו את חלק הארי מתפוקתנו
ומאלצים אותנו להוסיף שעות, בלחץ גופני ונפשי אכזרי, במקומות עבודה בהם תמיד יש
מחסור בכוח אדם כי "מבריאים" (=מצמצמים) את מצבת העובדים, כדי לחסוך בהוצאות (לפני למעלה
ממאה שנים חישבו כלכלנים אנרכיסטים כי די בעמל של ארבע-חמש שעות ליום כדי להחזיק
את כולנו ברמת חיים של המעמד הבינוני; כל פרי עמלנו מעבר לזה נשאב לכיסיהם של
המעבידים – בעבר ובהווה).
ככלל, עבדים אסורים (=פטורים) מקיום כמה מן המצוות המוטלות על
יהודי. עדין לא התחלנו להבין כלל זה לעומקו או לדיוקו. אנו מדמיינים שתפסנו את
הנסיבות שתוארו בעניין זה בלי לקלוט כי המדובר, בעצם, בנו. לא הפנמנו כי אנו
נמצאים באותן נסיבות. כבר הסברתי כיצד מתברר כי אנו משועבדים בדרכים רבות מאד ולכן
אנחנו, למעשה, פטורים מקיומן של מצוות רבות. כשאנו מתעקשים לקיים אותן מצוות אנו
מבצעים אותן בלי הבנה עמוקה, כמו עבדים – בחפזון, בלחץ וללא שמחה אמיתית. למעשה
נאסר עלינו קיומן של מצוות רבות אותן אנו, במצבנו הנוכחי כעבדים, מנסים לעשות ובכך
מלעיגים על היהדות ומסלפים אותה – והיא החירות עצמה. אין ביכולתנו להבין את אשר
קראנו בלמוד התורה ולהוציא לפועל כהלכה את חוקיה. אחרי שכבלו אותנו, התעללו בנו,
הטילו בנו מום וקיצצו אותנו, לא נוכל לנוע בחופשיות ולקיים את המצוות כראוי.
נפשותינו מושחתות בתעמולה מטעם המדינה וגופינו מורעלים בזיהומי אוויר, מים ומזון;
לבטח לא נוכל לראות נכוחה או לחשוב בבהירות.
מי מאתנו מכיר אישית אדם השומר על חירות שלמה ואמיתית של
נפש/גוף/שכל/רגש כתוצאה מעשיית המצוות כפי שהן מקוימות כיום? אין כזה, ולא תמצאו!
כמובן, מספרים לנו ספורים על צדיקים גמורים הנהנים מחירות כזאת. מי מאתנו מכיר אחד
מהם? האם הוא יואיל בטובו לבוא ולגור בשכנותך? אין דבר כזה! מדוע? כי
"צדיקים" אלה, המתנשאים מעלינו (לא כמו הנביאים שחיו עם תלמידיהם) אחוזים אף יותר מאתנו במדוחי שווא – כדי לשעבד
אותנו עוד ועוד.
היהדות משמעה חירות ותו לא; לעבדים אין מושג של חירות, לכן
אין הם מסוגלים לחיות כאנשים חופשיים.
מסקנה: אם עלינו להגשים את התורה כהלכה, שומה עלינו לגאול תחילה
איש את אחיו, לצאת לחופשי ולשחרר את זולתנו אהדדי. תהיה זאת המצווה האמיתית היחידה
אותה נוכל להגשים במצבנו הנחוּת הנוכחי של
עבדות: להשתחרר, להשליך את עול השלטון, "לפתח חרצובות רשע"; לשבור את
הכבלים הקושרים אותנו להבטחות שווא, לדמיונות ולהתמכרויות – להיות בני אנוש
חופשיים ומוסריים, בעלי רוחניות מוסרית.
בניית חברה אנרכיסטית היא מלאכת קודש. זאת, למעשה, מלאכת
הקודש היחידה בה נוכל לעסוק במצב העניינים הנוכחי. זהו תנאי בל יעבור כדי להיות
יהודי שלם. לא נוכל להתפלל בצורה מושלמת יותר מאשר לעמול למען בניית חברה כזאת.
אין הקרבה עצמית גדולה מכך.
רק כאשר נחיה בחברה אל-שלטונית המאופיינת בשלילת רכושנות, בה
לא יהיו עשיר ועני; בה לא ישרור משפח ממסדי שנהיה כפופים לו, אנו וילדינו, פוחדים
מהמשטרה; בה ניהנה כולנו מפנאי ללמוד ולהתרועע בחופשיות ולהשתקף עמוקות – רק אז נוכל
לדעת מהו "להיות יהודי" ומהי יהדות. עד שיבוא אותו זמן, רוב עצום
בחוויתנו הדתית הוא אין-אונות מתוסכל במקרה הטוב, חיקוי-לעג אומלל ואכזרי במקרה
הרע; מניפולציה ודיכוי של הנשגב בקרבנו ע"י שליחי הממשלה המשפילים המוני אדם
לצייתנות רוחנית בהעמסתם בביצועי פעולות חסרות משמעות וב"פרשנויות"
מעוותות המכוונות למנוע פעולה ישירה ומוסרית כדי לבנות מחדש את החברה.
מה רב מספרם של מופצצי-העוני
מחמת אותה דת-כביכול! מה רבים הילדים המתקיימים על לחם לבן (החסר כל ערך תזונתי) ועל
מרגרינה (סותמת-העורקים) – בעוד הוריהם מוסרים את אחרוני השקלים שלהם כמתנות
ל"צדיקים" וכדמי נסיעה לקברי קדושים בחו"ל וכיו"ב 'חובות' של
הפולחן המתרבות, ככל הנראה, בטור הנדסי! יחידים הפונים לעולם הדתי, המומים ונטולי
אשליות מאכזריות החברה, אינם מוצאים תוכנית לחידוש פני החברה שהכזיבה אותם; במקום
זה מעמיסים עליהם חוקים ומנהגים עד פגיעה בבריאותם ושבירתם.
בקישור הבא תוכלו למצוא כתובים על
אנרכיה. רובם באנגלית. רק המאמר "אנרכיה מובהקת" (Authentic Anarchy, באותו אתר) הוא בעברית (תורגם בידי אישי,
דניאל דותן, לבקשתי):
http://www.geocities.com/dordot2001/Mystical_Anarchy.html
לרוע המזל מועט מאד החומר על
אנרכיה המוכּר בישראל; לכן אין, למעשה, כל טיפול בנושא זה בעברית. לעת עתה ניאלץ
להסתפק בכתובים הלועזיים, בעיקר באנגלית, ורק הבקיאים בלשונות אחרות יוכלו להגיע
לחומר העשיר של זרם מחשבה ותוכנית פעולה זה, אנרכו-סינדיקליזם (=עמותות הספקה
ועזרה הדדית בחברה אנרכיסטית). הכותבת מקווה כי עוד יימצאו בינינו בעלי השראה
שיקבלו עליהם לתרגם מאמרים, הרצאות וספרים על אנרכיה לעברית.
רבים מגדולי האנרכיסטים היו
יהודים, ולא קשה להבין מדוע. אנרכיה היא חלק בלתי נפרד מהיהדות האמיתית; יהדות
אמיתית לא תיכון בלעדי זה. אותם יהודים אשר אהבו/אוהבים את החירות ביותר, מלבד
היותם נמשכים לאנרכיה, מיטיבים ביותר לבטא את הלב, הנפש והכוונה של יהדות אמיתית –
ריבונות האדם שתאפשר לכל אחד לממש את מהותו המוחלטת ולפעול בהדדיות מלאה עם הזולת.
יש אומרים כי האנרכיסטים אינם
מאמינים, אתיאיסטים (=חסרי אלוה). הכותבת מבקשת למסור נמרצות: אינני אתיאיסטית כי
אם יהודיה אדוקה.
נכון, האנרכיסטים אינם נוהים אחר
אל סמכותי הכופה על אנשים לפעול בנגוד לרצונם. נכון, אנרכיסטים אינם סרים למשמעתם
של מנהיגים-דתיים-מטעם-עצמם. נכון, אנרכיסטים אינם נכנעים למוסדות המוצצים את לשדם
של המונים ומרוששים אותם. נכון, אנרכיסטים אינם מסכימים לחינוך חובה של מוסכמות
ללא ניתוח הגיוני. נכון, אנרכיסטים דוחים כל דעה קדומה והחדרת פחד באנשים. נכון,
אנרכיסטים מתעבים את מפזרי האשליות בין עניים/ רעבים/מצוננים/חולים/גלמודים/אומללים
אודות חיים טובים המצפים להם בעולם הבא בעוד הם יכולים לחיות בעולם טוב יותר כאן
ועכשיו.
האם הם מתנגדים לדת? לא! מתוך הדחיות בקטע הקודם מובן כי הם
המבטאים את היהדות בצורתה האמיתית ביותר. אמה גולדמן (1869 – 1940), פעילה ומרצה
אנרכיסטית בולטת ביותר בזמנה (ועדין היא מקור השראה לכולנו), הרצתה פעם בפני כנס
גדול של אנשי-דת. עם סיום הרצאתה, בה הסבירה את עמדתה נגד הדת הממוסדת, אמר רב
ששמע את ההרצאה: "למרות כל הנאמר מפיה של גברת גולדמן נגד הדת, היא האדם הדתי
ביותר שפגשתי!"האנרכיסטים הולכים בפועל
בדרך, אודותיה הדתיים-כביכול רק מדברים. משאת נפשו של האנרכיסט הוא שחרור העבדים –
והוא נוטל עליו סיכונים אישיים לא מעטים, כי ממשלות ותאגידים אינם מוותרים בקלות
על כוחם. האנרכיסטים הם הנביאים ובני-הנביאים של זמננו והם משלמים את כל המחיר בחירותם-הם
כפי שהנביאים ובני הנביאים שלמו בעבר.
האם ממושה של חברה הבנויה על
צדק, שוויון ואחדות איננו התגלותו והתבטאותו של א-לוהי ישראל? האם חתירתנו לקראת
חירות עילאית זאת, הנחוצה לנו כל כך ואמנם קום תקום, איננה מעשה ידיה של ההשגחה
העליונה?
הנני מזמינה בזאת את כל אוהבי
החירות באמת העשויים לבלי חת, כל אלה אשר אהבתם למין האנושי היא מספיק חזקה, לשאת
באחריות לבניית עולם טוב יותר כאן, בעולם הזה –
להצטרף לעולמם של האנרכיסטים ולשלב ידיים אתנו. האם אין זה ישראל האמיתי שראינו
במחזה ב-2000 שנות הגלות?
דורין אלן בל-דותן, צפת
[התרגום: דניאל דותן]