אני כפולת-מיניות, אוהבת-רֹב
ושוללת-שלטון. זאת אמורה להיות הכרזה פשוטה ועניינית, ולא קביעה רדיקלית. יתר על
כן: זאת הכרזה מיותרת לחלוטין. די ומספיק להיות עצמי. אני אמורה לחיות בחברה פטורה
מתלות בממשלה מטרידה או ברבנות חשוכה ולהחליט בעצמי על חיַי ואהבותַי כרצוני, על
פי תשוקתי להרבות טוב לבדהּ. אבל בישראל הצהרה חושפנית כזאת על עצמי היא מעשה
אמיץ.
היותי כפולת-מיניות, חסידת
אהב-רֹב ושוללת-שלטון פירושם בישראל כי הנני בלתי מובנת לגמרי פי שלוש.
כפולי מיניות אינם מקובלים עדין
על אף אחד. אין בנו "זרות". אין לצרף אותנו אל גאים/לסביות/מוחלפי-מין,
תלותיים/נשלטים/סאדו-מזוכיסטים או יחידי-מיניות – כל אלה המבטאים את מיניותם חלקית
או בבריאות לקויה, או שיכולתם לאהוב את עצמם ואת זולתם טרם נשלמה.
אנחנו, כפולי המיניות אוהבי רֹב
(= 'כפולי רֹב'), מגלמים את המיניות הבריאה והכלל-אנושית ביותר. המיניות שלנו היא
העתיד. בטוי המיניות שלנו יהיה המקובל כשהחברה תתאים יותר לצרכי האדם.
גם את אהב-רֹב לבדו מתקשים
להבין. יש החושבים זאת להתנדנדות נהנתנית של בגידות והתעלמות מוחלטת של חושניות
ורגישות אצל בני הזוג.
נחזור ונדגיש: אהב רֹב איננו
התנדנדות ואיננו בגידות. אהב-רֹב הוא-הוא היכולת לאהוב – לאהוב
באמת: יותר מאשר בן זוג אחד, בעמקות לב ובהתקרבות, ודרך קבע. אהב-רֹב נגדרת כך:
שלילת הזוגיות המחייבת בהסכמה ובאחריות.
לבסוף, הנני שוללת שלטון. השמות
'חוסר שלטון' [אנרכיה], 'שלילת שלטון' [אנרכיזם] ו-'שולל שלטון' [אנרכיסט], אף הם
בלתי מובנים, ומעלים באוב דימויים מחשבתיים של חברה שהתפרקה ונפלה לתוהו ובוהו –
מצב בו האלימות חוגגת והאמצעים החברתיים להחזיר את הסדר על כנו נעדרים.
לצורך הבהרה, הבה נתבונן
בהגדרות המונחים הללו –
חוסר שלטון: 1- א העדר ממשלה ב מצב בלי חוק או חוסר
סדר פוליטי מהעדר סמכות שלטונית ג חברה אוטופית בה יחידים נהנים
מחופש מושלם בלי ממשלה
2- א העדרות סמכות או סדר-ממסדי
כלשהם, או הכחשת קיומם
ב העדרות סדר – אי סדר
שלילת שלטון: 1 תורה פוליטית
השוללת את הצורך בכל צורות סמכות השלטון ואת הרצון בהן, הטוענת בזכות חברה שתתבסס
על שתוף מהתנדבות והתחברות חופשית של יחידים וקבוצות
2 הטענה בזכות עקרונות חוסר
שלטון או בצוע עקרונות אלה
שולל שלטון: 1 המורד נגד כל
סמכות, סדר ממסדי או כוח חוקי 2 המאמין
בחוסר שלטון/שלילת שלטון, טוען בזכותם או מקדם אותם; במיוחד – הנוקט באמצעי אלימות
כדי להפר את הסדר הממסדי [מילון מקוּוָן מריאם-וובסטר]
חוסר שלטון הוא, פשוט, העדר
ממשלה. שולל שלטון יסכים ברצון להגדרות 1- א או 1- ג של 'חוסר שלטון'. אמנם
רֹב האנשים מחייבי השלטון יצמידו את העדרו של סדר-מוכתב-שלטון להגדרת אי סדר, אולם
אין זה כך. אי סדר הוא הִפּוּכו של סדר, לא העדרותו. לכן הגדרה 2- א של 'חוסר שלטון' היא,
כמובן, שגויה.
להלן נשאל: האם 'סדר' – הוא
הנכפה על האזרחים ע"י ממשלתם? האם זאת המדרגה הגבוהה ביותר של סדר אפשרי
בחברה? אנו עדים לרבוי מדאיג של פריעת חוק והפרות סדר בחברה דוקא משום קיומה של
ממשלה. הילכך גם את ההגדרה 1- ב של 'חוסר שלטון' נוכל
להניח בצד, כי בטעות יסוֹדהּ.
שולל השלטון עשוי להסכים
להגדרה 1 של 'שלילת שלטון'. באשר להגדרה 2, עלינו לעיין בהגדרה שלנו – 'שולל
שלטון', כדי לבחון אם הגדרת המילון עולה בקנה אחד עם הגדרתנו העצמית.
נכון, יש כמה חמומי מוח
שיתאימו להגדרת מריאם-וובסטר של 'שולל שלטון', אך אין הם נחשבים לשוללי
שלטון אמיתיים בעיני רוב שוללי השלטון.
תמצית הגדרתו המדויקת של שולל
שלטון נתפסת מתוך המובאה הבאה, שאת מחבּרהּ לא הצלחנו לזהות.
יתרונות
שלילת השלטון בלי מלחמת מעמדות עבור התנועה בכללותה
מהפכה היא תהליך מתמשך לעד. כנהר
היא זורמת; מחליפה תדמית, משנה כוון, לעתים מאיטה ולעתים ממהרת. פה ושם אנו מאבדים
את קשר העין אתה מאחורי המוסכמות של אידיאולוגיה זאת או אחרת. אך לעולם אין לעצור
אותה. מאז אמר העבד הראשון "לא!", מאז קם העם הראשון נגד רודנות, מאז
נוסדה תפיסת החרות, המהפכה היתה שם תמיד. כך גם כתב אלַי אחד מעמיתַי: מהפכה
היא תהליך, לא מאורע היסטורי. טבעהּ של המהפכה נובע מהכוחות בהם היא מעורבת,
מהשאיפות של השייכים לה, ומעוצמת ההתנגדות. אם היא תוכל להתפתח בלי מגבלה, סביר כי
ההתקדמות תהיה ללא מהומות. המטרות לעולם לא תצדקנה את האמצעים; הם אחוזים יחד
לבלתי הפרד – ומהי הדרך הטובה ביותר לשלול את חרותו של אדם מלבד הריגתו? כל ממשלה
מיוסדת על בסיס האלימות, ובכך היא נוגדת-מהפכה. מכִּתבי קרופוטקין עד דברי קוֹלין
ווֹרד נעשו נסיונות להאיר נקודות בחברה הקיימת בהן יוכל ה'נהר' לזרום – שותפויות
עובדים, צרכניות, מערכות חלופיות של רווחה וחינוך ועוד דוגמאות לאינספור של סדר
עצמוני הפורץ מתוך הפעולה הבולטת של ההקשר גופו: "עבודתנו, פעולותינו
המשותפות בעבודה זאת, עניננו העובדתי באותה בעיית ענקים ובכל השלכות המומחיות שלה,
הם ששמרו אותנו יחד. לא שידלתי את העמיתים; הם באו מעצמם. הם נשארו, או הלכו
כשהעבודה לא החזיקה אותם עוד. לא יצרנו קבוצה פוליטית, לא עבּדנו תכנית פעולה. - -
כל אחד תרם את חלקו לפי הענין בעבודה. - - יש, לכן, תפקודי עבודה ביולוגיים
העשויים להסדיר שתוף פעולה בין בני אדם. בעבודה-למופת יתארגנו צורות תפקודיה מתוכה
באופן עצמוני, אם כי רק בהדרגה, בגישוש ובלימוד משגיאות. הארגונים הפוליטיים,
לעומת זה, ב'מסעי הבחירות' וב'מצע המפלגתי' שלהם, רצים קדימה בלי כל קשר למשימות
ולבעיות של יומיום."
כמו הדייגים ב-בְּריקסהאם, או
הכורים ב-דוּרהאם וב-בְּרוֹרה, סקוטלנד, מספקות לנו שותפויות עובדים דוגמאות קטנות
ונדירות של משימה המולידה את נקודת ההקשר שלה ומשמשת מוקד למתקשרים בה מעבר לכל
צורך בלחץ מלַכּד. בקיצור, הפעולה החברתית מספקת מתוך עצמה את הסדר שלה, בעוד כל
הממשלות מנסות לכפות את הסדר מבחוץ, מדכאות ומחניקות את תחושת היחד. דוגמאות אלה
קיימות בחברה המודרנית. אין כאן זכרונות מהתקופה לפני מדינת-העם; אלה עובדות
עכשוויות. פעם תאר פאול גוּדמן את שלילת השלטון כשמרנית ורדיקלית כאחד, כי עלינו
לנסות לשַמר את המקומות בהם תוכל החרות להגיע למלוא התפתחותה, כמו גם ליצור מקומות
חדשים. כך גם כתב גוסטב לנדאוּור: "את המדינה אין להרוס במהפכה כי היא מצב
התנהגות אנושית; אנו הורסים אותה בהפעילנו כנגדה פעולות אנוש אחרות, ע"י
התנהגות שונה." וכן, על פי הסרט מיכאל קולינס, גם המנהיג האירי אימון
ד'וַלרה אומר: "אנו מביסים את הממשלה הבריטית בהתעלמות ממנה."
הנאמר לעיל על הממשלה הבריטית
נכון לכל ממשלה העומדת מול נתיניה.
כך רואים אנו כי הגדרת 'שולל
שלטון' במילון היא שטות גלויה לעין ונוכל להשליכה במלואה.
בחזוני תיווסד בישראל קהיליית
כפולי-רֹב [כפולי-מיניות אוהבי-רֹב]; זאת שותפות שוללת-שלטון מסוג מסוים בישראל.
אני משוכנעת כי אהב-רֹב בריא
לא יוכל להתקיים בחברה הנשלטת ע"י קפיטליזם, בה הדבר הראשון במעלה הוא אטימות
כלפי ידידים ומתחרים כאחד.
אנו רואים הרבה יותר מדי אנשים
הנמצאים בחברות קפיטליסטיות (חֲברות שבהן טוּפּח בקפידה רעב רגשי כאמצעי לדרבון
החומרניות תוך תקווֹת שוא למלוייה של התהום הפנימית) והמתכַּנים Polyamorists(אוהבי-רֹב),
אך למעשה אינם אלא מולידי ספוק-עצמי. אהב-רֹב איננו עונה, בדרך כלל, על צפיות הכלואים
בתפיסת העולם של בני "דור האני".
בחזוני יואץ בישראל כוון
ההתפתחות אל חברה שוללת שלטון, כלומר: חברה המתאפיינת בהעדר ממשלה דכאנית; שותפות
הדדית אנושית תוססת, עמידה, טבעית ותקינה בה יוכלו כפולי-רֹב להתקיים כדבר בשגרה.
אני מאמינה שבהתפתחותנו להיות
בני אדם יותר אוהבים ואנושיים נשנה את בטויי רגשותינו האינטימיים, המבנה המשפחתי
"יעלה כתה" וכן, כמובן, נקים חֲברוֹת בהן ישררו חופש ושוויון רבים יותר.
הגיע הזמן להגיד דברים אלה
בישראל.
נראה כי המסר הועבר אלי כדי
שאתן לו פרסום, לכן התחלתי לכתוב בנושאים אלה בשם עצמי, כאן בישראל. אישי דניאל
מסייע בידי לתרגם את כתבַי לשפת עבר, בה הוא בקי.
קצת מפחיד "לצאת"
לצבור בישראל – במיוחד כשאת מתגוררת בצפת, עיר קטנה ודתית-קיצונית. אבל מישהו צריך
לרופף את האזיקים החברתיים ולספר לנו עד כמה נוכל ללמוד לאהוב זה את זה יותר; עד
כמה אפילו דרך הוצאת פרוטותינו האחרונות מוכתבת לנו.
דורין אלן בל-דותן, צפת