רועי צ'יקי ארד > יוני 2005 > הורות
גם לילד במאה העשרים
ואחת הדבר הכי חשוב זה השכלה מוסיקלית. על כל שאר הדברים הם משתלטים מהר מאוד ואז
באים ומנדנדים.
חוסר ההסכמה שלי
ושל אמי הוא בסיסי: אני סבור, למשל, שהיא היתה צריכה להתעקש
בזמנו על ניתוח קיסרי.
אם פולניה היא אחת
שאפילו במרחק של אלף קילומטר יכולה להרגיש כשטוב לך, ולהלחץ.
פיקוח על הילודה:
הייתי מתחיל בסירוס אנשים כמו המזיעים המשוגעים האלה שרצים במרתונים.
אתם מודעים לכך
שחצי מהעולם לא השתמשו מעולם בטלפון? שכשלושה מיליארד מעולם לא אחזו שפופרת
והתקשרו בשנה האחרונה וגם בזו שלפניה? אותי זה מזעזע. תחשבו על אמא שלהם, המסכנה,
שיושבת בבית ומאוד מאוד מודאגת.
כשהייתי ילד הבטתי
המון בירח. מאז פשוט לא קרה שם שום מאורע ראוי לציון.
יש רק שני דברים
שאדם, יתאמץ כמה שירצה, לא יכול לשפר: הורים, סוג דם וכשרון למתמטיקה.
יש קשר שתיקה
בתקשורת. דברים שאיש לא מעז לכתוב. למשל, על זה שילדים הם בעלי אינטליגנציה נמוכה
מהממוצע.
האדם היחיד שמעצבן
יותר מאלה שתמיד צודקים זו אמא שלי.
החיים הפוכים
לאדריכלות בדרכים משעשעות. בחיים, אנשים מבוגרים מולידים ילדים כדי שיהיו גרסאות
מוקטנות שלהם. באדריכלות, נהוג לעשות דגם קטן דווקא לפני שבונים משהו גדול, כדי
שאם הוא יהיה מכוער, יוכלו לעצור הכל בזמן.
יותר משאני מפחד
מסרטן אני פוחד שייוולד לי ילד אפס. פיקוח הילודה הוא עניין של הגיון ובגרות.
עדיין לא פגשתי את זה שאמרתי עליו: הו, הוא, אותו הייתי רוצה כילד שלי.
ילדים: מדוע תמיד
אומרים שהם מתוקים? מישהו ניסה את זה?
אני מודה לאלוהים
יום-יום על שאיני הומו: כל הקטע המסובך הזה של לגדל עם עוד גבר ילד, לקחת אותו לגן
של ילדים של הומואים, לענות לשאלות מביכות במכולת, ועוד כשאני בכלל לא רוצה ילד.