ירקות של היתר מכירה או ייבוא
איזה מהם לבחור?

הרב ד"ר חיים סיימונס

[email protected]

קרית ארבע

שנת השמיטה תשס"ח

© כל הזכויות שמורות. חיים סיימונס. 2008

הקדמה

כשבועיים לפני חג השבועות תשס"ז, כתב אליעזר ברט, מנכ"ל של "עלי קטיף": "אוצר הארץ מציע פתרונות אפשריים לאספקת פירות וירקות מהדרין לשמיטה, בלא להשתמש בפירות נוכרים ובלא להזדקק להיתר המכירה." (1) אולם לאחר כחודש וחצי, שינה "אוצר הארץ" את לשונו ואמר, שלאחר שתיגמר תוצרת הירקות ממקורות יהודיים, שאינם על פי היתר מכירה, "יציב 'אוצר הארץ' שתי אפשרויות מול הקונים: תוצרת יבוא מחו"ל או היתר מכירה. בית דין של האוצר [המורכב מארבעה רבנים ידועים (2)] לא יכריע בשאלה זו, וישאיר זאת לשיקול דעתו של הצרכן." (3) בתשובה לשאלה ענה הרב יהודה עמיחי מ"אוצר הארץ": "ירקות מהיתר מכירה יסומנו בסימון ברור ובולט." (4)

במאמר זה, אני, כצרכן של תוצרת "אוצר הארץ", מבקש לדון לעומק בנושא הבחירה בין תוצרת היתר מכירה לבין תוצרת ייבוא. הדיון יכלול את השאלה אם יש להיתר מכירה, לפי הקונסנסוס של דעות, סמכות הלכתית היום, ובכלל אם היתה לכך פעם סמכות הלכתית. (אין בכוונתי במאמר זה להיכנס לדיונים ארוכים ומסובכים בעד ונגד היתר המכירה) ועוד, אפילו לדעת אלו שנותנים להיתר זה סמכות הלכתית היום, האם זה מקובל מן ההיבט הרעיוני? שאלה נוספת: האם יש "גמירת דעת" במכירת ארץ ישראל לאיש נוכרי? לאלה שסוברים שאין תוקף להיתר מכירה, מה המצב של התוצרת החקלאית – האם הם כשרים או לא, והאם קיים הבדל בין פירות לבין ירקות? אחרי שאדון בנושאים הללו, אוכל להשיב תשובה על השאלה אם להשתמש בהיתר מכירה או בייבוא.

ההיסטוריה הקודמת של היתר מכירה

הרב קלמן כהנא כתב על שמירת השמיטה בדורות הקודמים (עד "עליה הראשונה"): "כך רואים אנו משך מאות ואלפים שנים שמירת מצוה זו בבטחון בחסדי ה' ... ואף בזמנים, שלא היו בא"י שדות של גויים וכל מחיתם היתה מפרי שדות ישראל, וכן בזמנים שלא נקל היה להביא פירות מחו"ל...." (5)

בשנת ה-תר"ם התחילה עליה המכונה היום ה"עליה הראשונה". יהודים רבים מעליה זו עסקו בגידול, ייצור וייצוא של יין ופרי הדר. עם התקרב שנת השמיטה תרמ"ט אסרו רבני ירושלים, הרב יהושע יהודה ליב (מהרי"ל) דיסקין והרב שמואל סלאנט, את עבודת הקרקע במשך שנת השמיטה. (6) אז החלו אנשי העליה הראשונה לפרסם ולהפיץ דברי תעמולה. על תעמולה זו נכתב: "ואף בשקר השמיעו קולי קולות, כי השמירה בשביעית נוגע לסכ"נ [לסכנת נפשות], אשר רק עפי"ז נמצאו כמה גאונים בחו"ל להקל מעט בזה בשבתם בריחוק מקום." (7)

באמת רצונם של הקולוניסטים שלא לשמור על דיני השמיטה נבע מסיבה אחרת – הם לא רצו ליצור תקדים. כך נמצא בכתבי משה לייב לילינבלום, ממנהיגי העליה הראשונה שהיה אחד מהמשכילים: "אם ישבתו הקולוניסטים בשמטה הראשונה הזאת יתנו בזה להמחמירים פתחון פה לומר גם לדורות, ... ואז לא תהיה עוד שום אפשרות להתיר את השמטה ... וצריך לבלי לתת יד למחמירים מתחלה ולבלי להנהיג את השביתה כל עיקר." (8)

נוצר קשר עם כמה רבני אירופה המזרחית, ושלושה מהם(9) נתנו היתר למכור הקרקע לאינו יהודי לשמיטה זו בלבד, וגם "באופן שיסכים עמנו" הרב יצחק אלחנן ספקטור מקאוונא. הרב ספקטור הסכים להיתר בצורה זהירה והדגיש שהיא בתוקף רק לשמיטה זו. (10) אולם על כך כתבו רבנים בני דורו: "ובתחבולות ומרמה [הקולוניסטים] הטעו את הרב [ספקטור]"(11) והוא "לא הי' בקי בטיב הענין." (12)

רבני הספרדים בארץ, ובראשם חכם יעקב שאול אלישר, נתנו את הסכמתם, (13) אולם רבני העדה האשכנזית שבירושלים ובראשם הרב דיסקין והרב סלאנט התנגדו בתוקף להיתר זה. הם הכריזו "כי אין שום היתר לחרוש ולזרוע לקצור ולנטוע הן ע"י עצמו [הקולוניסטים] הן ע" נכרי...." בשנת השמיטה.(14) יותר מאוחר יצאו כעשרים רבנים בירושלים בהכרזה דומה.(15) אחד מהרבנים הללו, הרב טובי' ראזענטאהל, כתב ספר אשר בו בירר הלכות שמיטה. בהקדמה לספרו הוא כתב: "בודאי אם לא היה נמצא מי שיתיר להם [הקולוניסטים] היו שומרים שמיטה כהלכה."(16)

באותה התקופה, גם באירופה יצאו בפומבי מספר רבנים מפורסמים נגד היתר המכירה. בהם נכללו הרב יוסף דוב סולובייצ'יק (בית הלוי), הרב נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב), הרב שמשון רפאל הירש (מחשובי רבני גרמניה), הרב דוד פרידמן מקרלין (מחשובי רבני ליטא), הרב אליעזר גורדון (ראש ישיבת טלז), האדמו"ר מראדזין (מחבר "פתיל תכלת"), הרב יוסף שטרן (אב"ד שאוול) והרב יחיאל מיכל הלוי עפשטיין (מחבר "ערוך השלחן"). (17) הרב עפשטיין תיאר היתר זה כ"עלבון תוה"ק [תורתינו הקדושה] ועלבון אה"ק [ארצנו הקדושה]."(18) אולם הרב יוסף ענגיל (19) והרב אברהם בורנשטיין מסוכוצ'וב(20) הסכימו להיתר.

היו כמה קולוניסטים ששמרו את השמיטה, אולם היה בכך קושי רב מפני לחצים גדולים שהיו עליהם מכמה כיוונים: פקידי "הנדיב" (הברון אדמונד דה רוטשילד), שהשתמשו באמצעי כפיה קשים; (21) אנשי "חובבי ציון" שמנעו העברת כספים לישובים שומרי השמיטה. על זה כתב ד"ר יהודה לייב פינסקר, אחד ממייסדי ומנהיגי "חובבי ציון": "וצויתי למנוע התמיכה מבני גדרה אם ישבתו בשביעית"; (22) אנשים "שלא בושו לערב גם את הממשלה [הטורקית] בשאלה הזאת ויאכלו קורצא בי מלכה לאמר היהודים שובתים השנה הזאת וגנזא דמלכותא מתנזקת." (23) הרבה מהקולוניסטים לא עמדו מול הלחצים הללו. (24)

בשנת תרס"ד, עלה הרב אברהם יצחק הכהן קוק לארץ ישראל והתמנה כרב העיר יפו. בזמן שהוא חי ברוסיה הוא התנגד להיתר המכירה – "דעתי אז נוטה להאוסרים." (25) לקראת שנת השמיטה תר"ע לחצו עליו להתיר את מכירת הקרקעות. הלחץ היה כל כך גדול עד שהוא אמר ש"אם היו נותנים לו סך ... [כסף] לחודש מאיזה ישיבה בירושלים היה עוזב את מקומו [כרבה של העיר יפו] בשביל זה הענין של שמיטה וישב בין לומדי הישיבה." (26) אולם עקב המצב הכלכלי הקשה בארץ, הוא התיר את המכירה. (27) ממכתביו עולה שליבו אינו נוטה להיתר זה (28) וכך כתב: "שלבי כלבו דואב וכואב מאין הפוגות על יקרת המצוה הגדולה." (29) הוא קרא להיתר זה "היתר של דחק" (30) והיה רק "הוראת-שעה". (31) יחד עם זאת הוא גם כתב: "ומי שהוא חפץ שלא לעבוד כלל את האדמה בשביעית הרי זה משובח." (32) כמו כן אמר: "כי כל איש ישראל שבידו לקיים את השמיטה בדוחק, ובשנה הבאה יוכל לעבוד את אדמתו, ולא לנטש אותה ולנסוע לחו"ל, עליו החובה לשמור את השמיטה כהלכה, וזה יהי' זכות גדול לכלל האומה!" (33)

שמיטה זו – תשס"ח

בדורנו, בכל שנת שמיטה הולך ופוחת מספר הרבנים שסומכים על היתר המכירה. בשמיטה זו סרבו מספר רבני ערים לתת הכשר לעסקים שמשתמשים בהיתר המכירה. סירוב זה נעשה באישור מועצת הרבנות הראשית, שהחליטה "כי כל רב בעירו והוא בלבד יכול להנהיג את העיר כהבנתו ודעתו בענייני השמיטה." (34)

כמו כן החליטה מועצת הרבנות הראשית: "נעודד את שמירת השמיטה כהלכתה. במקום שניתן לצמצם את השימוש בהיתר המכירה נעשה זאת לפי הנדרש... ייבדק הצורך שלו [החקלאי] במכירה." (35) ובנוסף לכך אמר הרב הראשי יונה מצגר, שהרבנות מתכוננת לבטל שימוש בהיתר מכירה אחרי השמיטה הנוכחית. (36)

כדי לנטרל מצב זו שבו "הרבנות המקומית אינה מוכנה לאשר לעסקים למכור תוצרת של 'היתר מכירה'", (37) הודיעה קבוצת "רבני הציונות הדתית" שליד ארגון "רבני צהר" על "הקמתו של מערך כשרות חדש" מטעמם. (38) הם פנו בפרסום לבעלי עסקים ואמרו שאם אתה "בעל עסק! נתקלת בקשיים בקבלת תעודת כשרות בשנת השמיטה", קיימת האפשרות לבקש "תעודת השגחה" שלהם (39) ויחד עם זאת התחילו "להנפיק את תעודות" הללו. (40) (מסיבות משפטיות לא היה אפשרי להשתמש בביטוי "תעודת כשרות" אלא "תעודת השגחה" (41)) דוגמא של "תעודת השגחה" הופיעה בעיתוני הארץ (42) ובאינטרנט, (43) ונכתב בכותרתה "וועדת השגחה ארצית לשמיטה" עם שמות של ארבעה רבני הנשיאות. (44)

בינתיים קמו כמה ארגונים שמשווקים תוצרת חקלאית, והגישו עתירה לבג"ץ נגד "מועצת הרבנות הראשית לישראל" ואחרים, וטענו "כי במשך שנים רבות נהגה מדיניות שהכירה בהיתר המכירה, ושמדובר בשינוי מדיניות לטובת מדיניות מחמירה יותר – הפוגעת פגיעה בלתי מידתית בחקלאים." (45) בפסק הדין הארוך שנכתב בעיקר ע"י כב' השופט אליקים רובינשטיין, יהודי שומר מצוות, החליט בית המשפט: "בכל מקום שבו אין הרב המקומי נכון ליתן תעודות כשרות המיוסדות על 'היתר מכירה', על הרבנות [הראשית] לעשות שימוש בסמכותה ... ולהסמיך רבנים שיעשו כן." (46) אע"פ שפסק הדין היה מבוסס על דברים מנהליים, נשמעו תגובות חריפות מפי חברי כנסת של מפלגת "יהדות התורה". (47) לאחר פסק הדין, אישרה הרבנות הראשית לחמשה רבנים לתת את תעודות הכשרות הדרושות. (48)

האם פסקי הדין הקודמים על היתר מכירה רלוונטים היום?

היום יש רבנים חשובים בארץ שעדיין סומכים על היתר מכירה. מובן מאליו שאפילו אם באופן אישי לא מסכימים עם הרבנים הללו, אסור לדבר עליהם ועל פסק הדין שלהם בנושא זה באופן לא מכובד.

רבנים ואנשי הציבור שסומכים היום על היתר המכירה, בדרך כלל מביאים הוכחות בעיקר מפסקי הדין של הרב קוק. אולם נשאלת השאלה: האם פסק הדין של הרב קוק רלוונטי היום? ראינו לעיל, שלפני כמאה שנה, הוא בעצמו תיאר את הפסק שלו כ"הוראת שעה".

בהרצאה שנתנה לפני יותר מארבעים שנה, אמר הרב שלמה גורן שפסק הדין הזה של הרב קוק אינו בתוקף היום, וכל מכירה שנעשתה על בסיס זה אינה תקיפה. (49) בתאריך מאוחר יותר, פורסם מאמרו של הרב גורן ב"הצופה" בו הדגיש נקודה זו. במאמרו כתב "שלאחר קום המדינה כאשר רוב א"י נתונה בידי יהודים, אין תוקף להיתר המכירה כפי שכתב הגראי"ה קוק בעצמו, (50) או שההיתר נחלש לגמרי ואין לסמוך עליו, בייחוד כאשר מדובר על מכירת כל א"י לנכרים כדי להפקיע את קדושתה." (51)

מסקנה דומה, המבוססת על סיבות כלכליות, ניתנה על ידי הרב משה אושפיזאי, שכיהן כרבה הראשי של רמת גן ומאוחר יותר כיו"ר ועד הרבנים של הפועל המזרחי. לפני למעלה מארבעים שנה הוא כתב: "עתה השתנו בהרבה סדרי המשק במדינת ישראל, הכלכלה והמשק של המדינה הולכים ומתבססים על תעסוקות אחרות ולא על ענפי חקלאות, התעשיה תפסה המקום הראשון במדינה, אפילו המשק הקבוצי הולך ומתבסס על תעסוקה תעשייתית... כן אנו עדים לתופעה מצערת חוזרת ונשנית לכל עונות היבול שעודפי פירות וירקות נשלחים למזבלות." הוא טען בתוקף שהרבנים הראשונים שנתנו היתר מכירה, ובמיוחד הרב קוק, לא היו נותנים היתר זה היום. (52)

לקראת שנת השמיטה הנוכחית, בחודש אלול של שנת תשס"ז, יצאו חמשה עשר רבנים מפורסמים בארץ, (53) אשכנזים וספרדים יחד, ב"קריאת קודש" בנושא השמיטה. הם כתבו: "כידוע כי לפני כמאה שנה בעת דוחק גדול של פיקוח נפש היו מגדולי ישראל אשר התירו כהוראת שעה לסמוך על היתר מכירת הקרקע אולם ברור כי בזמנינו הדבר פשוט וברור שגם המתירים לא נתכוונו להתיר לעת כזאת...." (54)

בניגוד לכך מנסים רבנים, שהם בעד היתר מכירה, להביא תמיכה מרבנים מפורסמים שלפני כמאה שנה נתנו הסכמתם להיתר זה. אולם הם לא מזכירים שפסק הדין של הרבנים הללו היה רק לאותה השמיטה. דרך אגב, אחד מהרבנים המוזכרים הוא מהרי"ל דיסקין. אולם זו שגיאה, שכן הרב דיסקין התנגד בחריפות להיתר מכירה, והתמיכה שהוא נתן היתה תמיכה בהצעה חד פעמית (לשמיטה תרנ"ו) של רב העיר יפו, הרב נפתלי הערץ, למכור עצי פרי, אולם בהגבלות חמורות. (55)

היתר מכירה מהיבט רעיוני

האם מן ההיבט הרעיוני (אפילו לאלה הסוברים שמן הצד ההלכתי ניתן להתיר את מכירת הקרקע בשמיטה) נכון וראוי למכור את אדמות ארץ ישראל לנכרים? הרי נתן הקב"ה את ארץ ישראל בשלמותה אך ורק לעם היהודי, ועכשיו יש המתירים למכור אותה כדי לא לקיים מצווה בתורה! כמו שה' נתן לעם ישראל את שבת בראשית, כך קבלה אדמת הקודש של ארץ ישראל את שבתה.

בנושא זה, כתב הרב זאב וייטמן, יו"ר ועדת השמיטה של הרבנות הראשית, "שהיתר מכירה מבוסס על הפקעת המצווה [של שמיטה] מיסודה", ולכן יש "הבדל מהותי ובסיסי בין היתר המכירה להיתרים אחרים" כמו מכירת חמץ, היתר עיסקא, פרוזבול וכו'. (56) בדומה לכך כתב הרב משה לוינגר (שלפני שחידש הישוב היהודי בחברון, היה רב של קיבוץ לביא) מאמר בשם "הצעה לצמצום המכירה לגוי בשביעית". במאמר זה כתב ש"קשה לציבור לקבל על עצמו את ההוראות של הרבנות הראשית המחייבות לשמור על חלק מדיני שביעית גם לאחר המכירה, ונמצא שההיתר אינו מתקבל וההוראות כמעט ואינן מתבצעות ונמצאנו מוכרים את השמיטה כולה ע"י [על ידי] היתר מכירה." (57)

כתוב על הנצי"ב "שכל נשמתו היתה מלאה דבקות פנימית ואהבת געגועים עד אין קץ לארץ ישראל המתחדשת בבנינה, ושכל אריח בבנין גרם לו שמחת הנפש." בנוסף להתנגדותו להיתר המכירה מן ההיבט ההלכתי, הוא התנגד לכך גם רעיונית ו"הוא ראה בזה, משום פגיעה בקדושת הארץ ובטהרתה." (58) הוא בעצמו כתב בקשר לקיום מצוות השמיטה: "וכך היא משונה א"י [ארץ ישראל] מכל הארצות דעיקר קיומה אין ע"פ [על פי] טבע הליכות כל ארצות הגוים, ואינה תלויה אלא בהשגחת ה' ע"פ [על פי] מצותיו... [וזה כולל] קיום מצות שביעית כמבואר בתורה." (59)

אדם נוסף שהכיר בחשיבות קיום מצות השמיטה היה נוגה הראובני, מקים ומנהל "נאות קדומים." הוא נשאל לפני שנת השמיטה הקודמת (תשס"א) אם הוא יכלול את "נאות קדומים" בהיתר המכירה. תשובתו היתה: "ארץ ישראל אינה למכירה." כל הפעולות שנעשו שם במשך שנת השמיטה היו בהתאם לדיני השמיטה. (60)

האם אפשר להתייחס להיתר המכירה ברצינות?

בשמיטה זו קנה נוכרי אחד את כל הקרקעות החקלאיות היהודיות בארץ ישראל בסכום של שבעים מיליארד שקלים בש'ק דחוי! (61) מתעוררות כאן שתי שאלות: הראשונה היא - האם לנוכרי זה יש כסוי לש'ק הזה או שיהיה לו בזמן פירעון הש'ק?! השאלה השנייה היא - מה יהיה אם הוא יסרב למכור חזרה את הקרקעות הללו לאחר שנת השמיטה?!

אלו המארגנים את המכירה הזו בודאי טוענים שזה לא פוסל את המכירה. אולם יש דעות מנוגדות. כתב הרב וייטמן: "שמעתי מהגרש"ז אויערבך שליט"א [זצ"ל] והגאון הרי"ש אלישיב שליט"א שלדעתם זו [גמירת דעת] הבעיה הגדולה ביותר בהיתר המכירה." (62) אפילו הרב משה לוינגר, שקיבל תוקפו של היתר המכירה, כתב: "לא נוכל להתעלם מהעובדה שהצבור אינו מבין ואינו מסוגל להבין את היתר מכירת הקרקעות בצורתו הנוכחית של מכירת כל קרקעות המדינה לערבי אחד." (63)

ה"מנחת יצחק" כתב מילים יותר חד משמעיות: "המכירה אין לה תוקף משום דכו"ע [שכל העולם] יודעים שאינו קנין באמת שימכרו כל הארץ לנכרי." (64) כמו כן טען הרב אלעזר טייץ, אב בית הדין של אליזבט בניו ג'רסי ורב של קהילת "עדת ישורון", שהמכירה אינה אמיתית אלא "אסמכתא", ולכן אין לה תוקף הלכתי. (65)

יש הטוענים שאם מכירת חמץ תקינה, הרי שגם היתר מכירה יהיה תקין. אולם יש פירכא בטיעון. כי אם לאחר חג הפסח הנוכרי לא רוצה למכור בחזרה את החמץ, הוא משלם ולוקח אותו, (66) היהודי יכול בקלות לקנות חמץ חדש. בודאי זה אינו המצב עם כל הקרקעות החקלאיות בארץ ישראל!

האם לבטל את היתר מכירה?

שאלה זו – האם לבטל את היתר המכירה - נשאלת בהיקף ההולך וגדל בכל שנת השמיטה.

התמיכה הניתנת לאלו המתבקשים להשתמש בהיתר המכירה, גורמת לכך שהשימוש בהיתר זה יימשך לנצח, וזה בניגוד לכוונת הרבנים שהיתירו זאת לפני כמאה שנה. הם אמרו בפירוש שזו היתה "הוראת שעה", ולכן יש למצוא דרכים כדי להפסיק במהירות האפשרית את השימוש בה. אילו, החקלאים והמשווקים שסומכים על היתר זה היום, יראו שהדרישה לתוצרת החקלאית שלהם הולכת ופוחתת, הם יהיו מוכרחים לחפש שיטה חלופית.

בסייעתא דשמיא אפשר יהיה למצוא שיטה חלופית, אילו תהיה כוונה רצינית של ממשלת ישראל לעבוד בצוותא עם אנשי החקלאות והרבנים.

השאלה הנשאלת: מה יהיה המחיר הכספי למדינה אם אנשי החקלאות יפסיקו לעשות מלאכות שאסורות בשנת השמיטה? נעשה מחקר על זה ע"י הרב פרופ' יהודה לוי והרב ד"ר גרשון מצגר ב"בית ספר גבוה לטכנולוגיה מכון לב". הם חקרו את מצב החקלאות בארץ ואת שאלת התועלת בייצוא תוצרת חקלאית, והגיעו למסקנה שאם החקלאים יפסיקו מלאכות אסורות בשמיטה; לא יעסקו בעבודות אחרות ויקבלו פיצויים לכל ההפסדים שלהם, על ידי פריסת התשלומים הללו במשך שבע שנים, או אז יעלה תקציב המדינה בכל שנה בחמישים אגורות לכל 1,000 שקלים. (67) ב"הצעת התקציב לשנת הכספים 2008", ה"סך-הכול כללי" הוא קצת מעבר לשלוש מאות מיליארד שקלים. (68) משמע מכאן, שמחיר שמירת השמיטה יעלה למדינה בכ-150 מליון שקל בכל שנה.

בדצמבר 2007, הודיע משרד האוצר שבתום אחד עשר החדשים הראשונים של שנת 2007, נותר בתקציב המדינה עודף של 7.7 מיליארד שקלים. (69) בעודף הזה של תקציב 2007 ניתן היה לכסות את כל ההוצאות הכספיות הנדרשות לקיום מצות השמיטה כהלכתה.

במחקר זה של אנשי "מכון לב" הוצעו גם השתלמויות מקצועיות לחקלאים במשך שנת השמיטה, בהן הם ילמדו התפתחויות חדשות בשטח החקלאי. הקורסים הללו בודאי ייעלו את עבודת החקלאים בשנים לאחר השמיטה, זה יביא לתוספת של יבול וממילא תגדלנה הכנסותיהם של החקלאים, דבר שיכול לאזן את ההוצאות עקב קיום מצוות השמיטה. (70)

כמו כן אפשר להשתמש בשיטות הטכניקה החדשה בחקלאות לעזור בשמירת השמיטה. (71) תשתית זו שתיבנה בהוצאה חד-פעמית תסייע אפילו לחקלאות בשנים שאינן שנות שמיטה. תשתית זה תכלול מקומות רבים לשימור ירקות בקירור; לבניית חממות לגידול ירקות במצע מנותק; לפיתוח קרקעות בשטחים נרחבים בדרום הערבה (איזור אשר עליו לא חלות הלכות שמיטה). בנוסף לזה, אפשר לשתול כמות גדולה של ירקות לפני ראש השנה של שנת השמיטה. גם אפשר לשכור קרקעות בעבר הירדן, כמו שעושים בשמיטה זו. בכך ניתן לפרנס אגרונומים יהודיים (72) וכן לצמצם את עלות ההובלה מפני שעבר הירדן הוא מקום קרוב. כמו כן יש מקום לבדוק אפשרות זו גם בסיני ובמצרים.

מאיפה לקנות?

כדי לדעת באילו חנויות מותר לקנות בתקופת השמיטה, צריכים להכיר את ההלכות הקשורות לגידולי הקרקע השונים. (73)

באופן כללי אפשר לחלק את גידולי הקרקע לפירות וירקות. יש הבדל גדול ביניהם בקשר למה שמותר לאכול ומה שאסור לאכול. כיון שהיו יהודים שזרעו בסתר שדותיהם בשנת השמיטה, ואמרו שמאליהם צמחו גידולים אלו, גזרו החכמים שגידולים שנתיים - בעיקר ירקות - אשר צמחו בשנת השמיטה בשדה של יהודי או בשדה המעובד ע"י יהודי, נחשבים כ"ספיחים" ואסורים באכילה.

בקשר לפירות האילן, אין בהם איסור ספיחים, מפני שהם גידולים רב-שנתיים ואין דרך לנטוע עץ אלא אחת לכמה שנים. אולם יש שאלה בקשר לעצי פרי שעובדים עליהם בניגוד להלכות שמיטה ("נעבד") ופירות שבעליהם אינם מפקירים אותם ("שמור"). האם מותר לאכול פירות אלו? ישנה מחלוקת בשאלה זו כבר מתקופת הראשונים – יש המתירים ויש האוסרים. אפילו היום יש חילוקי דעות כיצד עלינו לנהוג. העדה החרדית של ירושלים מביאה את דעת הרב חיים ברלין והרידב"ז שאסרו והוסיפו: "וכן קיימו וקבלו כל בתי הדין מאז פרושים וחסידים." (74) אולם החזון איש (75) והרב שלמה זלמן אויערבך (76) התירו, הראשון היתיר בדיעבד.

שאלה זו - מאיפה לקנות – נשאלה בשנת השמיטה הקודמת (תשס"א) ועליה ענה הרב שלמה אבינר, ראש ישיבת עטרת כהנים ורב הישוב בית-אל. בתשובתו הוא טען בתוקף בעד קניית תוצרת היתר מכירה מיהודים: "אם אדם קונה מערבים ושובר מטה לחמם של חקלאים יהודים - הלזה ייקרא חומרה?! אדרבה, מצוה לקנות מיהודים... האם להרוס את החקלאות היהודית זו חומרה?! האם לחזק אחיזתם של הערבים בארץ קדשנו – זו חומרה"! אדרבה, יותר חומרה היא לקנות מיהודים על סמך היתר מכירה." (77)

ביקורת חריפה נשמעה על הטענות הללו, ע"י אב בית הדין, הרב טייץ. הוא טען שהרב אבינר יצא בדבריו אלו מתחום ההלכה, בכך שהשתמש ב"טענות המבוססות על רטוריקה ורגשנות." (78) כמו כן אמר הרב טייץ, שרוב הרווחים מן התוצרת החקלאית לא ניתנים לאיכרים הערבים, אלא לאנשים שמטפלים בתוצרת מזמן יציאתה מן השדה ועד שמגיעה לצרכן. כל האנשים הללו הם יהודים ועובדה זו מוסיפה לכלכלה היהודית. (79)

הרב מרדכי אליהו, הראשון לציון והרב הראשי לישראל מלפנים, אשר בקושי מקבל תוקפו של היתר המכירה, (80) נותן בספרו על השמיטה "סדרי עדיפות ברכישת ירקות בשביעית...." בניגוד לרב אבינר הוא מעדיף ייבוא מעבר הירדן, מצרים ועזה (וכנראה ממדינות אחרות בעולם) על פני תוצרת של היתר מכירה. (81)

בוודאי באופן אידיאלי עדיף לקנות תוצרת מיהודים. אולם אנו מוגבלים ע"י הדרישות של ההלכה ועל ידי החיים המעשיים היומיומיים. צריכים לזכור שרוב הפוסקים היום סוברים שאין שום תוקף להיתר מכירה ועל ידי זה ה"ספיחים" לא יהיו כשרים. עד כדי כך שהרידב"ז כתב: "וזאת לכם כל ישראל לדעת אשר התבואה הנזרעת בשביעית וכן כשזימר את כרמו בשביעית התבואה והפירות והיין אסורין לפי ישראל כבשר חזיר." (82)

במאמר נוסף שנכתב ע"י הרב שלמה אבינר לשמיטה זו, בשם "אני בוחר בהיתר מכירה" הוא נותן רשימה של סיבות מדוע ניתן לאכול תוצרת של היתר מכירה. בנוסף לסיבות שהוא נתן בשמיטה הקודמת, הוא כותב: "אם אדם משתמש בביטוי 'אסור' לגבי פירות המסופקים על פי היתר המכירה, הריהו מוציא לעז על הקדמונים שהלכו על פיו" וגם "ערעור על סמכות הרבנות". (83) אולם הרב אבינר אינו צודק שהרי הפוסקים בדורות הקודמים כתבו בפירוש שהיתר זה הוא רק "הוראת שעה" לאותה שמיטה, ושחייבים לבדוק מחדש לפני כל שמיטה. כבר כתבנו לעיל, שרבנים שנתנו את ההיתר אז, לא היו נותנים אותו היום.

נציין שבלי שום קשר לשמיטה, הרי שאחוז ניכר של גידולי קרקע המגיעים לשוק היהודי בכל שנה הם מהערבים. המלפפונים, רובם הם מערבים. כמו כן גידולי קרקע הנמכרים תחת השלט "היתר מכירה" ביניהם נכללים גם גידולי קרקע מהערבים. (84)

בישובים רבים יש חנויות שמיטה המספקות פירות וירקות לשומרי השמיטה. אולם לדאבוננו, לא בכל ישוב יש חנות שמיטה, ולאנשים הגרים במקומות הללו הוצעה תשובה חלקית ע"י הרב משה היימן בספרו "המטבח בשמיטה". במקרים הללו אפשר לסמוך על הדעות שמתירות "שמור ונעבד", ולקנות מכל חנות ביישוב (אפילו מאלה שמספקים תוצרת על פי היתר מכירה או שאין עליהם השגחה כלל בדיני שמיטה (85)), וזאת בהתאם להגבלות הבאות: בענין הפירות - עד שלא נמצאו פירות מסוג זה בפרדסים ("זמן ביעור"); בענין הירקות - רק במשך השבועות הראשונים של שנת השמיטה, שאז הירקות המגיעים לחנויות הם ירקות שהתחילו לצמוח לפני ראש השנה. אחר כך הם יהיו ספיחים האסורים באכילה; כמו כן יהיו אסורים לאחר זמן הביעור. מכאן המסקנה שבירקות במשך תקופה ארוכה, כשנה, ובפירות במשך תקופה יותר קצרה, אי אפשר לבני יישוב כזה, בו אין חנות שמיטה, לקנות אלא רק בחנויות שמיטה מחוץ ליישוב. (86)

היתר מכירה או ייבוא?

מטרת מאמר זה היא שאני, כצרכן, מתבקש להתייחס לדברי "אוצר הארץ", שלאחר שתיגמר תוצרת הירקות ממקורות יהודיים, שאינם על פי היתר מכירה, "יציב 'אוצר הארץ' שתי אפשריות מול הקונים: תוצרת יבוא מחו"ל או היתר מכירה. בית דין של האוצר לא יכריע בשאלה זו, וישאיר זאת לשיקול דעתו של הצרכן."

להלן אכתוב מהי שיקול הדעת שלי:

רשמתי בתחילת מאמרי שהמנכ"ל של "עלי קטיף" כתב: "אוצר הארץ מציע פתרונות אפשריים לאספקת פירות וירקות מהדרין לשמיטה, בלא להשתמש בפירות נוכרים ובלא להזדקק להיתר מכירה." אילו הם היו יכולים לקיים את העיקרון הזה במשך שנת השמיטה ובחדשים שאחר כך, בזמן שהלכות שמיטה חלים עדיין על התוצרת, בוודאי הם היו מוצאים את הפתרון האידיאלי. אולם הם כבר אמרו, שלמעשה לאחר החורף של שנת השמיטה, הצרכן יצטרך להחליט בין ירקות של היתר מכירה ובין ייבוא.

כבר ראינו, שלרוב הפוסקים, היתר המכירה אינו בתוקף היום (וחלקם תמיד אמרו את זה!) ב"קריאת קודש" (מוזכר לעיל) בחתימתם של 15 רבנים מפורסמים נכתב: "והנותן יד לעשות 'היתר המכירה' נותן יד לעקור המצוה, ודעתנו דעת תורה שאסור להסתמך על 'היתר' זה, ואין הדבר נתון לחילוקי דעות עדות וקהילות, וכל בר ישראל חייב בשמירת שמיטה כהלכה. וכל הנותן להורות לרבים לעקור שמיטה ע"י 'ההיתר' גורם חילול ה' שמראה לעין כל שניתן לעשות חוכא ואיטלולא ממצוה יקרה וקדושה זו." (87)

יוצא מזה שירקות שצמחו בשמיטה אינם כשרים וכמו כל אוכל שאינו כשר, אסורים באכילה.

אפילו הרבה מהרבנים שהיום מקבלים את תוקף היתר המכירה, משבחים את אלו שאינם משתמשים בהיתר זה. למשל, בתשובה שנתנה ע"י הרב יהודה עמיחי, חבר בית הדין של "אוצר הארץ", לשאלה שנשלחה ל"מכון התורה והארץ", הוא כתב: "וכל מי שיכול לעבור שמיטה בלא היתר מכירה אשריו ואשרי חלקו." (88) הרבנים הללו בודאי יגידו שלא יכולים להכשיר תוצרת היתר מכירה כ"מהדרין". לדוגמה, לפני השמיטה האחרונה, נשאל הרב הראשי של רמת גן, הרב יעקב אריאל, שהוא חבר בית הדין של "אוצר הארץ", (89) אם המסעדות עם "הכשר מהדרין" בעירו משתמשים בהיתר מכירה. הוא ענה שאם הם נותנים "הכשר מהדרין", האוכל שם אינו מהיתר מכירה. (90)

בקשר לפירות אין שאלה של ספיחים, אולם יש שאלה של "שמור ונעבד" ומספר פוסקים גדולים מתירים זאת, לפחות בדיעבד. לכן יש מקום להעדיף את הפירות הללו ממקורות יהודיים במקום ייבוא, בזמן שאין אפשרות לקנות ביישוב פירות "אוצר בית דין".

השאלה מה לאכול בשמיטה אינה שאלה חדשה וכבר נשאל על כך הרב משה מטראני ("מביט") לפני כחמש מאות שנה. בדבריו הוא מזכיר "ירקות של גוים". (91) וכפי שכתבנו לעיל, גם הרב מרדכי אליהו נותן עדיפות לייבוא על פני תוצרת היתר מכירה.

לכן אם ניתנת בידי כצרכן, הבחירה בין ירקות של היתר מכירה לבין ייבוא, אני אקנה ירקות מיובאים. (92)

הערות
(1) אליעזר ברט, "מהו אוצר הארץ?", קוממיות, (תנועת קוממיות, בית אל), מס' 50, פ' בהר-בחוקותי, כ'ג אייר תשס"ז, עמ' 4.
(2) הרב יהודה עמיחי, הרב יעקב אריאל, הרב נחמיה גולדברג והרב דוב ליאור.
(3) יואל יעקובי, "לא מוותרים על קדושת שביעית", בשבע, מס' 247, ה' תמוז תשס"ז, עמ' 35.
(4) "איך אדע לזהות ירקות מהיתר מכירה?", תשובה ע"י הרב יהודה עמיחי, אוצר הארץ, (Internet: 212.199.215.132/otzar/answer9.asp).
(5) הרב קלמן כהנא, "שמיטה במהלך הזמנים," תורה ומדע (אגודת אנשי מדע שומרי תורה בישראל), כרך ב' חוברת ב', אלול תשל"ב, עמ' 101.
(6) ר' מרדכי דיסקין, דברי מרדכי,(ירושלם, תרמ"ט), עמ ' 17-16.
(7) מכתב-גלוי מאת ר' מרדכי גימפל יפה, כתבים לתולדות חבת-ציון וישוב ארץ-ישראל, כרך שלישי, (תל אביב; אחדות, תרצ"ב), מכתב 1322, עמודה 891.
(8) משה ליב ליליענבלום, דרך לעבור גולים, (ווארשא: אחיאסף, תרנ"ט), עמ' 132-131.
(9) הרב ישראל יהושע טרונק מקוטנא, הרב שמואל מוהילבר מביאליסטוק והרב שמואל זאנוויל קלפפיש מוורשא.
(10) העתק פסקי הרבנים..., המליץ (פטרבורג), מס' 58, י"ט אדר שני תרמ"ט, עמ' 3-2.
(11) הרב יעקב דוד וילבסקי, הקדמת בית רידב"ז לפאת השלחן, (ירושלם: פרומקין, תרע"ב).
(12) מכתב ע"י הרב משה נחום וואללענשטיין, ראב"ד ירושלם, חבצלת (ירושלם), מס' 46, כ"ד סיון תר"ע, עמ' רצ"ז.
(13) הרב יעקב שאול אלישר, דבר השמטה, הצבי (ירושלם), גליון טז, י"א ניסן תרמ"ח, הוספה ב ; הרב יעקב שאול אלישר, שמחה לאי"ש, (ירושלם, תרנ"ג), חלק יורה דעה, סי' כ"ו, עמ' ק"ז – ק"ט.
(14) הודעה גלויה, חבצלת (ירושלם), מס' 6, כ"א מרחשון תרמ"ט, עמ' מ"ד ; הוראת רבנן קשישאי, פאת השלחן, שם, הקדמה.
(15) הוראת רבנן קשישאי, פאת השלחן, שם, הקדמה.
(16) הרב טובי' ראזענטאהל, הלכה מבוררת, (ווארשא, תרנ"ה), הקדמה, עמ' 4.
(17) Dayan Dr. Isidor Grunfeld, The Jewish Dietary Laws, vol.2, (London: Soncino Press, 1972), pp.115-18, 124. נכתב בפסק הדין של הבג"ץ (ראה למטה), עמ' 10, משהו לא נכון, שהנצי"ב ובית הלוי נתנו הסכמתם להיתר המכירה.
(18) הרב יחיאל מיכל הלוי עפשטיין, ערוך השלחן העתיד, חלק ראשון, (ירושלים: מוסד הרב קוק, תשכ"ט), סי' טו, סע' י (סוף).
(19) הרב יוסף ענגיל, אוצרות יוסף, חלק ב' – שביעית בזמן הזה, (וינה, תרפ"ח), עמ' 102-90.
(20) הרב אברהם בורנשטיין, אבני נזר, יורה דעה, חלק א, (ווארשא, תרע"ג), סי' תנ"ח.
(21) הרב כהנא, שם, עמ' 108.
(22) מכתב מיהודה לייב פינסקר ל"הנצי"ב", י'ז אדר א' תרמ"ט, כתבים לתולדות חבת-ציון וישוב ארץ-ישראל, כרך שני, (תל אביב; הפועל-הצעיר, תרפ"ה), מכתב 874, עמודה 657.
(23) מכתב מיחיאל מיכל פינס לרש"י פין, ט' שבט תרמ"ט, כתבים, כרך שני, שם, מכתב 866, עמודות 640-639.
(24) הרב כהנא, שם, עמ' 109.
(25) הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אגרות הראיה, כרך ראשון, (ירושלים: מוסד הרב קוק, תשכ"ב), מכתב רז (עמ' רנח),
(26) בית רידב"ז, שם.
(27) אגרות הראיה, שם, מכתב קעז (עמ' רכו-רכט).
(28) שם, כרך שני, מכתב תקנה (עמ' קפד).
(29) שם, כרך ראשון, מכתב רנה (עמ' רצו).
(30) שם, מכתב רלו (עמ' רפג), כרך שני, מכתב ת (עמ' נז).
(31) שם, כרך ראשון, מכתב קעז (עמ' רכז), כרך שני, מכתב תקנה (עמ' קפד).
(32) שם, כרך ראשון, מכתב רלו (עמ' רפג).
(33) מכתב גלוי משלושה אכרים מעקרון, חבצלת (ירושלם), מס' 25, כ"א טבת תר"ע, עמ' קכז-קכח.
(34) בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, בג"ץ 7120/07, בג"ץ 7628/07, פסק דין, ניתן י"א מרחשון תשס"ח, [להלן: בג"ץ], עמ' 4, 22.
(35) שם, עמ' 21-20.
(36) “Rabbi Metzger Against Heter Mechira,” Arutz Sheva News Brief, 19 Tishri 5768, (Internet: www.israelnationalnews.com/News/Flash.aspx/133995).
(37) רבני צהר, "השבת", מס' 166, פ' נח, א מרחשון תשס"ח, עמ' 6.
(38) שם.
(39) שם, מס' 168, פ' וירא, טו מרחשון תשס"ח, עמ' 5.
(40) שם, מס' 169, פ' חיי שרה, כב מרחשון תשס"ח, עמ' 2.
(41) שם, מס' 166, עמ' 6.
(42) הצופה (תל אביב), כא מרחשון תשס"ח, עמ' 6. Jerusalem Post, 2 November 2007, p.14.
(43) “Tzohar’s alternative kashrut apparatus launched,” Ynet Jewish World, 30 October 2007, (Internet: www.ynetnews.com/articles/0,7340,L-3465743,00.html).
(44) הרב צפניה דרורי, הרב יעקב אריאל, הרב דוב ליאור והרב חיים דרוקמן.
(45) בג"ץ, עמ' 6.
(46) שם, עמ' 34.
(47) יתד נאמן (בני ברק), י"ג מרחשון תשס"ח, עמ' 2 ; המודיע (ירושלים), י"ג מרחשון תשס"ח, עמ' 2.
(48) “Chief Rabbinate ordains substitute kashrut supervisors,” Ynet Jewish World, 4 November 2007, (Internet: www.ynetnews.com/articles/0,7340,L-3467466,00.html).
(49) ההרצאה נתנה ע"י הרב שלמה גורן לסטודנטים יהודים באוניברסיטת לונדון ב"בית הלל" שבלונדון בשנות ה-1960 (אולם לפני יולי 1966). מחבר מאמר זה היה נוכח בהרצאה זו.
(50) אפשר שהמקור של הרב גורן היה בין היתר: אגרות הראיה, כרך ראשון, מכתב קעז (עמ' רכו).
(51) הרב שלמה גורן, "תוקפו של היתר המכירה לשמיטה עם תקומת המדינה," הצופה (תל אביב), י"ב מרחשון תשמ"ז, עמ' 8.
(52) הרב משה אושפיזאי, עמודים (בטאון הקבוץ הדתי), מס' 227-226, אדרים תשכ"ה, עמ' 144-143.
(53) הרב יוסף שלו' אלישיב, הרב יהודה שטינמן, הרב שמואל וואזנר, הרב מיכל ליפקוביץ, הרב פנחס שינברג, הרב נסים קרליץ, הרב חיים קניבסקי, הרב שמואל (בן הרב שלמה זלמן) אויערבך, הרב יהודה שפירא, הרב יצחק שיינר, הרב גרשון אדלשטיין, הרב מאיר ברגמן, הרב נסים טולידנו, הרב יהודה עדס, הרב נתן פינקל.
(54) קריאת קודש, יתד נאמן (בני ברק), י אלול תשס"ז, עמ' 1.
(55) הרב יוסף צבי הלוי, ראב"ד יפו, הוראות שעה, (ירושלם, תרס"ט), עמ' קטו-קטז, קכד-קכה.
(56) הרב זאב וייטמן, לקראת שמיטה ממלכתית במדינת ישראל, (אלון שבות: צומת, תש"ס), עמ' 29.
(57) הרב משה לוינגר, "הצעה לצמצום המכירה לגוי בשביעית," עמודים, (בטאון הקבוץ הדתי), מס' 224, שבט תשכ"ה, עמ' 115.
(58) אליהו גנחובסקי, הרב מרדכי עלישברג, (ירושלים, תרצ"ז), עמ' עח.
(59) הרב נפתלי צבי יהודא ברלין (הנצי"ב), שו"ת משיב דבר, חלק שני, (ירושלים, תשכ"ח), סי' נ.
(60) מחבר מאמר זה שמע על כך מפי אחד ממדריכי "נאות קדומים".
(61) היתר המכירה יצא לדרך, ynet חדשות, 5 ספטמבר 2007, (Internet: www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3446165,00.html).
(62) הרב וייטמן, לקראת שמיטה...., שם, עמ' 45 הערה 9 ; הרב זאב ויטמן, שמיטת תשמ"ז בכפר עציון, (כפר עציון: המעין, תשמ"ח/ט), עמ' 76 הערה 85א.
(63) הרב לוינגר, שם, עמ' 115.
(64) הרב יצחק יעקב ווייס, מנחת יצחק, חלק שמיני, (ירושלים, תשנ"ג), חלק אורח חיים, סי' צו, עמ' קפד, שכח.
(65) הרב אלעזר טייץ, היתר מכירה Mail-Jewish vol.34 no.28, 11 February 2001, (Internet: www.ottmall.com/mj ht arch/v34/mj v34i28.html).
(66) היו מקרים כאלו. אחד היה בשעלבים, ורב הישוב מאד שמח על כך ואמר שזה מוכיח שהמכירה היתה תקינה. נמסר למחבר מאמר זה ע"י ר"מ בישיבה תיכונית שעלבים בקיץ תשנ"ג.
(67) “Behar – The Blessing of the Shemittah Year in our Time,” Jerusalem College of Technology Machon Lev, [n.d.], (Internet: www.hra.jct.ac.il/judaica/dvarTorah/dt34.html).
(68) ממשלת ישראל, הצעת התקציב לשנת הכספים 2008,Internet: www.mof.gov.il/budget2007/docs2008/12.pdf) )
(69) “Finance Ministry announces budget surplus of NIS 7.7 billion for 2007.” Haaretz.com, 4 December 2007, (Internet: www.haaretz.com/hasen/spages/931092.html).
(70) Machon Lev, op. cit.
(71) Jonathan Rosenblum, “Shmita is our test of faith, “ Jerusalem Post, 30 November 2007, p.10.
(72) “Shmita year: Jordan farmers to the rescue,” Ynet Jewish World, 14 July 2007, (Internet: www.ynetnews.com/articles/0,7340,L-3423793,00.html).
(73) ההלכות הללו כתובות בהרבה ספרים מצוינים על נושא הלכות השמיטה.
(74) דבר השמיטה, מדריך הכשרות לכל ימות השנה, גליון נז, תשס"ח, מופיע ע"י ועד השמיטה/ועד הכשרות שע"י העדה החרדית ירושלים, עמ' מג.
(75) הרב אברהם ישעיה קרליץ, חזון איש – זרעים, (בני ברק, תשי"ט), שביעית, סי' י, סע' ו.
(76) הרב שלמה זלמן אויערבאך, מנחת שלמה, חלק ראשון, (ירושלם: שערי זיב, תשמ"ו), סי' מד.
(77) הרב שלמה אבינר, עיטורי כהנים, (ירושלים: ישיבת עטרת כהנים), גליון 192, מרחשון תשס"א, אגרות קצרות, עמ' 13.
(78) הרב טייץ, שם,
(79) שם.
(80) הרב מרדכי אליהו, מאמר מרדכי ושבתה הארץ, (ירושלים: דרכי הוראה לרבנים, תשס"ח), עמ' קיח.
(81) שם, עמ' סה, עא-עב, קצ, קצא, קצד. קצה, רשימה זו הובאה בספר מספר פעמים אולם עם שינויים,. ברוב המקרים יש עדיפות לייבוא על פני היתר מכירה.
(82) בית הרידב"ז, שם.
(83) הרב שלמה אבינר, "אני בוחר היתר מכירה," מכון מאיר, באהבה ובאמונה, מס' 639, פ' וירא, ט"ו מרחשון תשס"ח, עמ' 8.
(84) שנתון סטטיסטי לישראל, מס' 55, 2004, (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה), חקלאות 19-10, טבלא 19.5. (לאחר שנת 2004, בשנתון זה לא היתה חלוקה בין יהודים ולא יהודים.) ; שיחה אישית עם הרב יהודה עמיחי, ט'ו טבת תשס"ח.
(85) ברור שגם צריכים לדאוג למצוות אחרות כמו תרומות ומעשרות וערלה.
(86) הרב משה היימן, המטבח בשמיטה וטיפול בגינות נוי ועציצים, (בני ברק, תשנ"ג), עמ' 49.
(87) קריאת קודש, שם.
(88) הרב יהודה עמיחי, תשובה לשאלה שנשלחה ל"רבני מכון התורה והארץ", כ"ו שבט תשס"ז (Internet: www.moreshet.co.il/Webs/moreshet/shut/shutMachon.asp?codeClient=1555&codeSubWeb=0&id=84234).
(89) או נציגו.
(90) השאלה נשאלה ע"י מחבר מאמר זה.
(91) הרב משה מטראני, שאלות ותשובות מבי"ט, חלק שלישי, (לבוב, תרכ"א), שאלה מה.
(92) תודות לעזרתם של: ספריית ישיבת "ניר" קרית ארבע; הספריה הציבורית בקרית ארבע; בית הספרים הלאומי ואוניברסיטאי בגבעת רם בירושלים; הרב יהודה עמיחי; צוות קוממיות בית אל; ר' צבי שפק; גב' יעל עמרני.

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

to view "The Collected Writings of Rabbi Dr. Chaim Simons" please click here

1

Hosted by www.Geocities.ws