|
לו מרינוף. תירגמה מאנגלית: אורית
כהנא. הוצאת כתר, 361 עמ', 84 שקלים
לו מרינוף, פרופסור לפילוסופיה בסיטי קולג' בניו יורק, שנוי
במחלוקת לא רק בקרב עמיתיו למקצוע אלא גם באוניברסיטה שלו עצמו. על פי מאמר
ב"ניו יורק טיימס" מרינוף התבקש להפסיק את כל פעילויותיו בתחום
"תרפיה לשפויים" בקמפוס הקולג'. בתגובה הוא הגיש תביעה בסך 6 מיליון
דולר נגד הקולג', בטענה שזכות הביטוי שלו בשטח הקמפוס הופרה.
מרינוף טוען שתעודות מטעם המדינה יאפשרו לחברי האגודה
האמריקאית לטיפול פילוסופי (APPA), שמרינוף עומד בראשה להשיג עבודה
ביתר קלות. "יועצים פילוסופיים מורשים" אלה עברו, נוסף על לימודים
לתואר בוגר בפילוסופיה, קורס בטיפול פילוסופי בהנחיית ראש האגודה, במשך סוף
שבוע ארוך. ואולם, ההבדלים הממשיים בהכשרה בין הטיפול הזוגי והמשפחתי והטיפול
באמנויות לבין התרפיה לשפויים של מרינוף, וגורמים משפטיים נוספים, מבטלים את
הסיכויים לעגן את הייעוץ הפילוסופי בחקיקה.
אינני חברה ב-APPA, והתנגדתי לניסיונותיו של מרינוף לעגן בחקיקה את הייעוץ
הפילוסופי מאז 1996. אין ספק שייעוץ פילוסופי איננו הסוג של תרפיה-אינסטנט
ניו-אייג'ית שמרינוף מנסה למכור בעולם כולו.
כמו יועצים פילוסופיים רבים, גם מרינוף מצא את עיקר ההשראה
שלו בעבודתו החלוצית של הפילוסוף הגרמני גרד ב' אכנבך. ב-1981, אכנבך פתח את
הקליניקה הראשונה בעולם לטיפול פילוסופי. הוא מוזכר בקצרה כמה פעמים
ב"אפלטון במקום פרוזאק". גרד אכנבך ומטפלים אירופים אחרים החלו לטפל
באמצעות פילוסופיה כביקורת על הפסיכותרפיה והפסיכואנליזה ואלטרנטיבה להן.
ספריו של אכנבך Philosophische Praxis ("פרקטיקה פילוסופית") ו-Das
Prinzip Heilung
("עיקרון הריפוי") מספקים קווים בסיסיים שהפכו לאבן הפינה בעבודתם
של יועצים פילוסופיים בתחילת דרכם. ואלה הם כמה מן היסודות הללו: תקשורת כנה
בין הפילוסוף לבין הלקוח, שאיננה מבוססת על שום שיטה מיוחדת. זהו דיאלוג
חופשי, דומה במידה למה שמרטין בובר תיאר ב"אני ואתה". היועץ
הפילוסופי מתאחד עם השאלה או הבעיה של הלקוח, אבל לא מיישם בה את הבנתו שלו.
ללקוח/ה ניתן דחף חדש להסביר את עצמו/ה, במקום ההסברים וההצעות הסמויים לעתים
קרובות שמציעים פסיכותרפיסטים (או אחרים!) לבעיות של הפציינטים שלהם. בדיאלוג
הפילוסופי צריך להיוותר יסוד של פליאה, שאינו מאפשר נקודות השקפה קבועות,
גישות סטנדרטיות או פתרונות נצחיים. כך, ייעוץ פילוסופי אין עניינו ביישום של
פילוסופיה, כמו לשים תחבושת של קנט על הנפש, אלא בדיון הפילוסופי היצירתי
עצמו. שלא כמו התרפיה של מרינוף, המושפעת מזן-בודהיזם ומאיין ראנד, הפרקטיקה
של אכנבך נובעת ממקורות מודרניים, ביקורתיים וסקפטיים, וההתדיינות הפילוסופית
עם הקליינט נשארת מטרתה האחת והיחידה שלה.
מטרתו של "אפלטון במקום פרוזאק" היא להגיע אל
ההמונים. לפי בקשת המו"ל שלו, מרינוף המציא את ראשי התיבות "PEACE" לתוכנית בת חמשת השלבים: ,Analizing
options, Contemplation, Equilibrium Problem identification, Expressing emotion (בתרגום שבספר: "זיהוי
הבעיה", "זיהוי הרגש שמעוררת הבעיה", "ניתוח האפשרויות
השונות לפתרון", "בחינת התמונה היותר רחבה תוך גיבוש השקפה
פילוסופית", "השגת איזון"), והרב-מכר שלו נכתב בעזרת סופרת
צללים מקצועית, קולין קפקליין.
אין לי התנגדות לפרוזה שמפשטת את הפילוסופיה ועושה אותה
נגישה למי שאין להם השכלה פילוסופית, כל עוד התוכן וההיגיון שמאחורי
הפילוסופיה אינם נפגעים. ברטרנד ראסל עשה זאת בזמנו, ורבים עושים זאת היום.
לרוע המזל, "אפלטון במקום פרוזאק" מכיל שגיאות רבות כל כך בעובדות
ובטיעונים, שאין מנוס אלא להסיק מכך שהפישוט, או הפופולריזציה, הוליכו לעיוות
ולאי הבנה. לדוגמה, מרינוף משתמש במונח "קונטמפלציה" - התבוננות
("בחינת התמונה היותר רחבה תוך גיבוש השקפה פילוסופית", בתרגום
שבספר) ל"פילוסופיה": כל פילוסופיה היא התבוננות. הארגומנטציה
הדיאלקטית, הטיפוסית כל כך לדיון הפילוסופי, כמו היתה כלא היתה. רוב רובם של
היועצים הפילוסופיים, וארגוניהם, מתמקדים בצורות שונות של עיסוק בפילוסופיה,
אך לא בטיפול. מרינוף אינו מבחין בין השניים. הוא מוצא הבדלים בין ייעוץ
פילוסופי, ייעוץ פסיכולוגי ו"ייעוץ פסיכיאטרי", אבל כל זה אינו
מפריע להרפתקאותיו שלו בתחום הטיפול.
המלה ייעוץ (counseling) משמשת אצלו בלי הבחנה לפסיכותרפיה
ולטיפול פסיכיאטרי גם יחד. לפי דעתו של מרינוף, שלושת השלבים הראשונים בתהליך
ה-PEACE שלו מקבילים למה שנעשה בייעוץ פסיכולוגי, ורק השניים האחרים,
קונטמפלציה ואיזון, הם פילוסופיים. טענתו של מרינוף כאילו פסיכותרפיה עניינה
ב"זיהוי הבעיה" שלשמה בא אדם לטיפול, "ביטוי הרגשות"
שנוגעים לבעיה ולבסוף "ניתוח האופציות" לפתרון נעוצה ככל הנראה בידע
מוטעה על דרך עבודתם של רוב הפסיכולוגים והפסיכותרפיסטים.
מרינוף תוקף בחמת זעם את ה DSM-IV (המדריך הדיאגנוסטי למחלות
הפסיכיאטריות) ואת השימוש המוגזם בתרופות פסיכיאטריות, אבל אין הוא יודע שלא
רק פסיכיאטרים עובדים עם המדריך הדיאגנוסטי ומאמינים בדיכוי רגשות, ומחשבות,
באמצעות תרופות.
אחרי ככלות הכל, הרוב הגדול של המוסדות לבריאות הנפש הולכים,
כל אחד בדרכו, בעקבות הדגם הפסיכיאטרי ל"ריפוי" הנפש. מרינוף אוהב
להשוות את השיטה שלו לפסיכותרפיה האקזיסטנציאלית ופסיכותרפיות אחרות שמשתמשות
בפילוסופיה. הגישות המשוכללות של התרפיה האקזיסטנציאלית אינן ניתנות כלל
להשוואה עם הפתרונות המהירים המושגים בדרכו של מרינוף ליישום פילוסופיה לבעיות
בחיי היום-יום.
מרינוף מעודד יישום של כל אסכולה פילוסופית שהיא, ללא כל
דיון ביקורתי, ומייעץ לקוראיו לבקר אצל גורואים, מסוגו של בגוואן סרי רג'ניש,
גורו לשעבר מפונה, אסטרולוגים ומאחזי עיניים.. העצה הזאת נעוצה בתפיסתו שלו
לגבי המושג פרגמטיות: עם משהו מתאים לך, הוא מוצדק מבחינה פילוסופית.
מרינוף מתרגל אי צ'ינג כבר שלושים שנה ועוזר ללקוחותיו
ולקוראיו להתוודע לשיטה סינית עתיקה זו של ניחוש: "המטבעות רק מאזנים את
סיכויי ההגעה לכל עמוד נתון בספר. עם זאת, לא משנה לאיזה פרק תגיעו, המודעות
האקטיבית שלכם תמצא בטקסט דבר מה מועיל ובעל משמעות, שלמעשה משקף את מה שמועיל
ובעל משמעות במחשבותיכם הנסתרות. חוכמת האי צ'ינג תהדהד עם החוכמה שלכם, משום
שהאי-צ'ינג משקף את מה שבלבכם" (עמ' 345).
התדיינות פילוסופית על כל דבר, כולל דת, רוחניות, מיסטיקה
ותורת הנסתר, אינה עומדת בסתירה לייעוץ פילוסופי, אבל התדיינות פילוסופית היא
דבר שונה לחלוטין מהשלכת מטבע כדי לדעת איך לנהל את החיים. פילוסופים צריכים
להיזהר שלא להוריד את עצמם לדרגת גורואים מדרגה ב' בשימוש באמצעים של תורת
הנסתר כמו אי צ'ינג, קבלה, קלפי טארוט, אסטרולוגיה וכדומה. רוב היועצים
הפילוסופיים בעולם אינם מתלהבים במיוחד מ"אפלטון במקום פרוזאק",
וזאת בלשון המעטה. למרות זאת, ספרו של מרינוף עשוי לעניין אנשים המתרשמים
מספרי ניו-אייג' לעזרה עצמית. לאחרים מומלץ לפנות לספריהם של כותבים אחרים
בתחום הייעוץ הפילוסופי.
ספר של ד"ר שלומית שוסטר Counseling and Psychotherapy
Philosophy Practice:An Alternative toראה אור ב-1999 בהוצאת
גרינווד
|
:
